חיים בר - יו'ר ארגון נכי צה'ל

חיים בר  - האם הולך בדרך הנכונה ?

חיים בר החל את תפקידו כיו"ר ארגון נכי צה"ל בשנת 2008, לאחר שנים שבהן עמד בראש מחוז חיפה והצפון של הארגון.

חיים בר מציג עצמו כמקצוען הבקיא בכל זכות וחוק הנוגעים לחייהם של נכים בכלל ושל נכי צה"ל בפרט, ויודע להילחם עליהם כשצריך. אולם לאחרונה לאור ההתפתחויות - החלטת הממשלה לאמץ את ועדן גורן וקיצוץ בזכויות נכי צה"ל אנו רואים כי לא כך הדבר.

חיים בר הגיע לישראל כילד בשנות ה-50 וכמרבית העולים בשנים אלה, התגורר בשכונת מצוקה בעיר חיפה. בילדותו, במקביל ללימודים בבית הספר, עבד כדי לסייע לכלכלת המשפחה, ובגיל 18 התגייס לצבא ושירת כקצין במשך עשרים וארבע שנים במגוון תפקידים, שהאחרון בהם היה ראש זירה באגף מבצעים במטכ"ל, ולאחריו השתחרר בדרגת סגן אלוף.

הדרך לארגון נכי צה"ל

לאחר שהשתחרר משירות הקבע החליט חיים בר להציג עצמו בבחירות שנעשו במחוז חיפה ובמשך שלוש-עשרה שנים כיהן בתפקיד בכיר במחוז– זאת עד שהחליט להתמודד על תפקיד יו"ר ארגון נכי צה"ל.  

תוכנית העבודה השנתית

אחד הדברים הראשונים שאותם רצה לעשות חיים בר כאשר נכנס לתפקידו כיו"ר ארגון נכי צה"ל היה להכין תכנית עבודה שנתית.

התכנית השנתית הייתה אמורה לכולל את כל המטרות והתקציבים של הארגון לכל שנה, את פעילות בתי הלוחם והמתקנים השונים ואת עבודת בעלי התפקידים במחלקות השונות ולשמור על איזון תקציבי למען חברי ארגון נכי צה"ל.

בפועל מסתבר כי חיים בר הכין פרויקטים - כגון הקמת "מרכז מורשת לנכי צה"ל", פרויקט שעל פי דווח מבקר ארגון נכי צה"ל בנושא בית קיי כשל.

".... מרכז המורשת בבית קיי, שאמור היה לקרום עוד וגידים זה כבר כדי לענות על צרכים תפעוליים ומשפטיים כאחד עומד שומם במבואה הגדולה שקירותיה עוטרו בכמה תמונות, ואינו ממלא את יעודו.... "

וכן הקמת מערכת איתור זכויות עליה עובד חיים בר כבר למעלה משנתיים תוך הקצאת משאבים כלכליים רבים .

זאת למרות העובדה שמערכת איתור זכויות מהן זו קיימת כבר למעלה מחמש שנים ומשתמשים בה אלפי נכים כל חודש , מערכת אשר נקראת זהבית+ .

מערכת זהבית+, איתור זכויות והטבות לנכי צה"ל משלימה את המידע אותו יכול לקבל כל נכה צה"ל מאתר האינטרנט של אגף השיקום בו ניתן גם לעקוב אחרי שוברי תשלום, החזרים ותשלומים שנעשו.
 
לדברי חיים בר – אותם הוא נוהג להגיד בפני נכי צה"ל רבים ופוליטיקאים, נכי צה"ל אינם זקוקים לטובות ולרחמים, אלא להערכה על כך שנפגעו כאשר הגנו על המדינה. לכן צריך לדאוג להם לתעסוקה, לכלכלה ולרווחה אמתית. חלק מכך הוא העלאת סכומי תגמולי הקיום של נכי צה"ל אל מעל לשכר המינימום. כך, יוכלו הנכים לחיות ברווחה, להעניק חינוך טוב לילדיהם, לשלם חשבונות או שוברי תשלום שונים, וליהנות מחיי פנאי, אך במציאות קרה ההפך ונכי צה"ל מוצאים עצמם עומדים בפני "שוקת שבורה" כאשר מסקנות ועדת גורן אומצו על ידי ממשלת ישראל.

חיים בר רואה את נכי צה"ל כציבור שאזרחי ישראל מעריכים ומכבדים. הוא מאמין שהיחס הטוב לנכי צה"ל משדר לכל המועמדים לגיוס שהעשייה שלהם חשובה וכי אם יקרה להם משהו, לא ישכחו אותם וידאגו להם בכל עניין, האומנם ?.