X
אנא בחר את גודל הפונט הרצוי:
ועדות רפואיות ועדות רפואיות רופאים מומחים רופאים מומחים מכונים רפואיים מכונים רפואיים הוראות אגף השיקום הוראות אגף השיקום איווקס איווקס כמיטק כמיטק ביטוח לנכי צה"ל ביטוח לנכי צה"ל הכפתור הכפתור
X סגירה
 

מבצע אנטבה - מבצע יונתן - 41 שנים אחרי

ישראל מציינת 41 שנה למבצע אנטבה

בימים אלו אנו מציינים 41 שנים למבצע אנטבה. המבצע שנועד להציל 105 חטופים ישראלים שטסו מישראל אל צרפת גבה אבידות בנפש: מפקד סיירת מטכ"ל ואחיו של ראש הממשלה יוני נתניהו כמו גם ארבעה מהחטופים נהרגו במהלך המבצע.  הפעולה הותירה גם מספר לוחמים פצועים ביניהם ניתן למנות את חברינו לארגון נכי צה"ל - סמ"ר סורין הרשקו שנותר משותק בארבעת גפיו .

במהלך המבצע שנחשב לקשה ומוצלח במיוחד נהרגו כל החוטפים, וזאת למרות שהם התבצרו באוגנדה, מדינה רחוקה ועוינת, בנוסף נהרגו עוד 20 חיילים אוגנדיים.

זה קרה ב-27 ביוני 1976, בדיוק לפני 41 שנה, אז נחטף מטוס איירבוס של אייר פראנס. באותה טיסה היו 248 נוסעים וכן 12 אנשי צוות. החוטפים שכללו שני מחבלים פלסטיניים, שני חוטפים ממוצא גרמני ועוד מספר חברים בתנועת החזית העממית לשחרור פלסטין חטפו את המטוס בדרכו לצרפת והנחיתו אותו תחילה בלוב (בבנגאזי) לצורך תדלוק.

לאחר שבע שעות עצירה בלוב המשיכו לאנטבה שבאוגנדה או אז הצטרפו עוד ארבעה חוטפים ממוצא פלסטיני.

לאחר שלושה ימים שבהם החזיקו את השבויים אספו המחבלים את החטופים הישראלים והיהודים בטרמינל של נמל התעופה באנטבה בעוד שנוסעים שלא היו ישראלים או יהודים שוחררו. הטייס הצרפתי מישל בוקס ביקש להישאר עם הנוסעים החטופים למרות שלא היה ישראלי ושאר חברי הצוות האווירי הצטרפו אליו ונותרו עם החטופים.

עם החוטפים שיתף פעולה ראש ממשלת אוגנדה, אידי אמין. על כן ניסתה ממשלת ישראל לערוך עימו משא ומתן במטרה לשחרר את החטופים. דרישותיהם של החוטפים היו שחרור של מחבלים ומספר אנרכיסטים שכלואים בערי אירופה : שווייץ וגרמניה וכן כופר בתמורה לשחרור בני הערובה. האולטימאטום נקבע ל-1 ביולי אך ממשלת ישראל הצליחה להאריך אותו עד ל-4 ביולי.

מהלך מבצע ההצלה

בד בבד עם ניהול משא המתן תוכנן בצה"ל מבצע לחילוץ החטופים ובו היו מעורבים אנשי המוסד, סיירת מטכ"ל, חטיבת הצנחנים וחטיבת גולני. ראש הממשלה דאז יצחק רבין התנגד תחילה לביצוע מבצע חילוץ צבאי, אך כאשר הציגו בפניו את תוכנית המבצע הוא ערך הצבעה והממשלה אישרה את הפעולה ברוב מוחץ.

ב-3 ביולי מבצע החילוץ יצא לדרך, רגע לפני האישור הסופי של הממשלה. 4 מטוסי הרקולס המריאו לאנטבה ונחתו באתיופיה, שם קיבלו את אישורה של הממשלה להמשיך במבצע החילוץ.

המטוסים נחתו במסלול נחיתה חשוך והחלו בהשתלטות על מגדל הפיקוח. לאחר מכן התקדמו הכוחות לכיוון הטרמינל תוך שהם נוסעים אחרי מכונית מרצדס שנראית בדיוק כמו המכונית של אידי אמין. בדרכם לטרמינל נתקלו הכוחות בשני חיילים אוגנדיים. מפקד סיירת מטכ"ל יוני נתניהו נתן הוראה לפתוח באש, למרות שיכלו להתעלם מהם וקולות הירי עוררו את תשומת לב של הכוחות האוגנדיים. חילופי אש התחילו בעוד הכוחות מתקדמים לעבר מסוף הטרמינל הישן באנטבה ויוני נתניהו מת עוד טרם המבצע הסתיים.

סיירת מטכ"ל חדרה לטרמינל והרגה את החוטפים. משם הנוסעים הועברו למטוסי הרקולס והוטסו לקניה להמשך תדלוק וחזרה לישראל.

 

כתבות שאולי יעניינו אותך


המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:
אנא הזן את המספר מאתיים חמישים ושתיים:
אבי
תאריך: 18/03/2013
כותרת: אפלייה באיזכורי אירועים -תגובה צודקת של יוסי מורד

תוכן: קראתי את הכתבה בנושא מבצע אנטבה ואת התגובה של סא"ל(מיל')יוסי מורד מקרית מוצקין.
אין ספק שהתגובה של יוסי אכן ראויה להתייחסותו של העורך ובוודאי לכולנו -ציבור הקוראים. אנו לא מספיק זוכרים את האירועים הקשים אשר אין בהם "גיבורים" בעלי שם. ומסננים את האירועים על פי ההצלחה / כישלון.
כך גם באיזכור אסון מעלות / אסון ילדי אביבים.
הדור הצעיר לא מכיר כלל את סיפור אסון מעלות ולא יודע על הכישלון המדיני והצבאי בניהול משא ומתן עם המחבלים אשר היו אמורים להחליף את כל ה-115 תלמידים/ות אשר היו כבני ערובה ב-20 מחבלים היושבים בכלא הישראלי.
גם החילוץ היה רצוף בתקלות (ואין אני מוריד חלילה מחירוף נפשם של לוחמי סיירת מטכ"ל) אך יש לומר באומץ וביושר - כשלנו !!!
בתוך סיפור "אסון מעלות" נחשפנו בזכותו של המגיב: סא"ל יוסי מורד, לסיפור יוצא דופן מצמרר על "יומן הדמים" שהותירה אחותו לילי מורד הי"ד.
יומן המתאר את הרגעים האחרונים לחייה וחיי החברים/ות שלה.
סיפורה בהחלט מחייב אותנו ללמוד מה משמעות מושג המילה: אחריות !
ללמוד ולשנן את המושג אחריות החל מההורים דרך המפקדים ובוודאי אצל המורים.
מה שניתן לראות מהסיפור הכואב זה כיצד הפקירו המורים האחראים את התלמידים שהיו קטנים חסרי הגנה ויכולת להגיב. וברחו כל עוד נפשם בם.
אל לנו להסתתר מאחורי הביטוי: "אל תדון את חברך עד שלא תהיה במקומו" מכיון שבמקרה המצער הזה ניתן לראות את חוסר האחריות הבולט בהפקרת ילדים חסרי ישע. חובתינו להתמיד בחינוך המתבגרים שיש לקחת אחריות על כל ילד/ה חייל/ת במסגרת תפקידנו.
טוב היה עושה העורך אם היה מעלה את הנושא לציבור הקוראים. וזה עדיין לא מאוחר לעשות צדק עם אותם ילדים שנרצחו בדם קר. עם הניצולים אשר נושאים איתם את הצלקות הנפשיות והפיזיות. ובוודאי עם ההורים ובני המשפחות של החללים באסון מעלות
שולח מכאן חיזוק וחיבוק למגיב יוסי מורד על שחשפת ושיתפת אותנו הקוראים בסיפור המצמר והמדהים על אחותך לילי הי"ד

בני
תאריך: 23/07/2011
כותרת: צודק בהחלט המגיב - יוסי מורד

תוכן: קראתי את דבריו של החבר יוסי מורד.
הוא בהחלט צודק בטענה שקיימת אפלייה כואבת בין איזכורי אירועים.
חובה עלינו לזכור ולהזכיר גם את האירועים כפי שהעלה אותם החבר -יוסי מורד
יצא לי לקרא את הכתבה על הסיפור של אסון מעלות "יומן הדמים" שהותירה אחותו לילי.
סיפור ממש מצמרר ומרתק לראות כיצד ילדה בגילה מתעדת את המתרחש בתוך האימה
ולהבין שהיא היתה ילדה גיבורה שסייע לחברותיה להיחלץ מהתופת מבלי לברוח. זהו סיפור בחובה להזכיר.יש בו המון מסר לחברה
טוב יעשה העורך אם יקדיש לכך כתבה בניפרד
ולך יוסי מורד
כל הכבוד על ששתפת אותנו באיזכור של הסיפור המצמרר

יוסי מורד, קרית מוצקין (חצור הגלילית)
תאריך: 20/07/2011
כותרת: הפלייה כואבת באיזכורי האירועים

תוכן: אקדים ואציין,
אני כותב את דבריי ממקום אישי. ואין בי חלילה להוריד בערך ובתוצאת המבצע.

מדוע בחר העורך / כותב להזכיר את האירוע ולספר לציבור על הצלחת המבצע. ובמקבלי לא לכתוב ולא להזכיר גם במס' מילים על אירועים כואבים מאותם שנים כגון:
אסון אביבים,אסון מעלות
תשאלו את הדור הצעיר על מבצע-יהונתן "אנטבה" ותקבלו הסבר מפורט על האירוע - המבצע
אך אם תשאלו את אותם חברים צעירים על אסון אביבים או אסון מעלות תגלו שאין להם שום מושג כלל וכלל בנושא.
הסיבות לכך נעוצות כנראה בעובדות הבאות:
נוח לכותבים להעלות על נס את סיפורי ההצלחה ובפרט, שבסיפורים ישנם מצ'ואיסטים גיבורים לובשי מדים בעבר או שיש להם קירבה למעגל הקרוב - ייחוס משפחתי חברי
לספר על הגבורה תמיד זה נשמע סקסי והולך טוב יותר.
אך לספר על כישלון "מעט" פחות !

אם הכותב ימצא לנכון לאזן בין האיזכורים ולאירועים. יעשה צדק תחילה עם כל אותם ילדים/ות שהיו תלמידים בבית ספר.
וכן, עם כל אותם ניצולים אשר נושאים עימם את כאבם והטרואמה המלווה אותם בחיי היום יום
ולכלל המשפחות אשר איבדו את יקיריהם.

גם באסון מעלות ישנם סיפורי גבורה של תלמידים/ות
תרשו לי להזכיר סיפור אחד מצמרר ומדהים על תלמידה בשם לילי הי"ד המכונה אנה פראנק הישראלית. אשר הייתה בין כל אותם 105 תלמידים בכיתה כבני ערובה. ואותה הילדה הותירה "יומן דמים" בו היא מתעדת ורושמת את כל אשר מתרחש בכיתה. היא כותבת את דבריה עד ממש לרגעים האחרונים לחייה.ובפתיח היא כותבת:
"מחצית התלמידים בוכים ומחצית התלמידים רועדים מקור.והעיקר...כל המורים ברחו"
ראוי גם ראוי לספר ולהעלות את סיפור אסון אביבים. ואסון מעלות.
מה גם שישנם רבים מהתלמידים/ות שהפכו למוגבלים / נכים
ואם לא פורטל נכי צה"ל יעלה ויזכיר...מה לנו להתלונן על התקשורת הכללית
גילוי נאות,
הכותב הינו האח של התלמידה לילי מורד הי"ד