הסורים הצילחו להבקיע את קו המוצבים הישראלי ללא שום קושי ולהגיע למרחק של שבעה קילומטרים מים כנרת. הנצחון שהושג בחזית הצפונית הוא פרי נחישותם של יחידים, אמיצים, אשר סיכנו את חייהם גם כשהכול נראה אבוד.

החזית הצפונית בעת מלחמת יום כיפור, קרי, רמת הגולן התאפיינה, כמו הגזרה הדרומית, במפלה והפתעה, התאוששות ובלימה ומעבר  להתקפה וכיבוש. יותר מכל מלחמה אחרת או חזית אחרת, הנצחון שהושג בחזית הצפונית הוא פרי נחישותם של יחידים, אמיצים, אשר סיכנו את חייהם גם כשהכול נראה אבוד.

עובדה זו מאלפת עוד יותר נוכח הכישלון המדיני והמודיעיני של הדרגים הממונים. רק לשם סיבור האוזן, ביום התקיפה שמרו על מוצבי רמת הגולן שני גדודי חי"ר ושתי חטיבות שריון, זאת מול 660 טנקים סוריים ושלוש דיביזיות של ח"יל רגלים.

ההלם הראשוני

הסורים הצילחו להבקיע את קו המוצבים הישראלי ללא שום קושי ולהגיע למרחק של שבעה קילומטרים מים כנרת. למעשה, הסורים דילגו על שלב כיבוש המוצבים ותקפו ממרכז ומדרום החרמון, מגיעים עד קצביה ומושב נוב. מוצב החרמון הצפוני נכבש כבר בשעות הראשונות ולמעשה, שנים של ביצורים ואופוריה צבאית התמוטטו תוך כמה שעות.

בשלב הזה, המקום היחיד שלא נכבש בידי הסורים היה עמק הבכא שהוחזק בידי גדוד 77 בפיקודו של אביגדור קהלני. במשך ארבעה ימים ושלושה לילות נלחמו הטנקים הישראלים בנחיתות מספרית ובידיעה כי מדרום להם, אין צבא ישראלי.

שיאו של הקרב היה כאשר באקט של גבורה, יישרו קו כל הטנקים שהיו בעמדת נחיתות גיאוגרפית ובעזרת מילות עידוד של אביגדור קהלני טיפסו בנחישות עד שכבשו את העמדות השולטות על העמק.

עוד קרב זכור ביממה הראשונה היה הקרב על מחנה נפח, קרב שכונה "כוח צביקה" על שם מפקדו שאלתר שלושה טנקים והחזיק את השטח, לבדו, בעזרת מניפולציה שגרמה לסורים לחשוב שהם עומדים מול אוגדת טנקים שלמה.

מתקפת הנגד

בניגוד לגזרה הדרומית, הלוחמים ברמת הגולן עברו להתקפה כבר ב- 8 לאוקטובר, יומיים בלבד לאחר שהחלה ההתקפה הסורית. שלוש אוגדות ישראליות הוטלו למערכה ועד לתאריך 9 באוקטובר הצליחו לבלום התקפות סוריות ובמקביל להדוף את הסורים בחזרה לקו ההגנה, ערב מלחמת יום הכיפורים.

במהלך ההתקפה הזה איבדו הסורים כ- 900 טנקים ונסוגו כליל אך הצליחו לשמור על מוצב החרמון הישראלי אותו כבשו במהלך ההתקפה הראשונית. מוצב זה יהווה את הסמל לנחישות ולגבורה הישראלית אך גם לכישלון ולחוסר האונים.

הקרב על החרמון

את הנסיון הראשון לכבוש את מוצב החרמון כבר ב- 8 באוקטובר, בידי כוח מחטיבת גולני, הדפו הסורים ללא שום בעיה.

הנסיון השני התרחש בתאריך 21 באוקטובר ובמהלכו נהרגו לא פחות מאשר 55 חיילי צה"ל וכ- 80 נפצעו. טוואי השטח סביב מוצב החרמון סבוך ועמוס בבולדרים כבדים מה שהקשה על לוחמי חטיבת גולני לחדור למוצב מבלי להתקל באש תופת שנורתה לכיוונם.

יחד עם זאת ולאחר מספר נסיונות כושלים הונף דגל ישראל בשטח המוצב בשעה 9:00 בבוקר.
הצבא הישראלי המשיך עד פאתי דמשק וכבש אף את החרמון הסורי. בהסכם הפסקת האש נסוגו הכוחות למצב ההתחלתי של המלחמה ומאוחר יותר אף מסרו את מוצב החרמון הסורי לידי האו"ם.

החזית הצפונית ניפקה למדינת ישראל אינספור סיפורי גבורה, הרוגים, נכי צה"ל ופוסט טראומטים. המפה הפוליטית השתנתה והחברה הישראלית נצטרכה לשקם את עצמה מחדש, שיקום שיש האומרים כי עד היום לא הושלם.