בלוגים

אני הלום קרב מלחמת לבנון הראשונה .בחמש שנים האחרונות מצבי הנפשי הדרדר .ולאחרונה אושפזתי באשפוז יום בבית החולים תל השומר .כחלק מפטרונות לשיקום הוצא לי לעבור לסדנת גל לאחר ברורים הגעתי לביקור שם .אני מזועזע וכועס ממה שראיתי שם ...נכי צהל בוגרים במבנה רעועה עם צוות שאוהב ומסור .יושבים ומנשים לקיים עוד יום .אני מתבייש כנכה צהל אני מתבייש כאזרח שמדינה (משרד הביטחון) ואירגון נכי צהל(המייצג אותנו)נותנים יד לקבור בחיים נכי צהל בוגרים במקום כזה חסר כבוד מה הפלאה שאין בני דורי וצעירים יותר בשיקום שם ואני הייתי המועמד הצעיר ביותר שם .מצער אותי שרק נפגעי גוף וגפים מקבלים שיקום הוגן תקציבים אשר עוזרים להם לקיים את שהיגרה היומית ואילו אנחנו הלומי הקרב ששילמנו מחיר כבד לא פחות "הנפש" נזרקים לחצר האחורית נטולי כלים בסיסים לשיקום מינימלי .אני קוראה בזות לכול מי שיש לו עוד מעט כבוד הדדי ללוחמים ולחברים להצטרף ולמחות על היחס שלו אנו זוכים הורגים אותנו מחדש בכול יום מחדש .באם זה בוועדות שלוקחות בין ארבע לחמש שנים להוכיח החמרה .
עם בשיטות טיפול חסרות המשאבים כדי לאזור באמת .ואם אותה תחושה של עיבוד כבוד אישי כאדם ששילם בנפשו את המחיר הכבד ביותר .והמדהים ביותר שארגון נכי צהל השייך לאנו ובמימונו חוטה גם כלפינו ביחס ובטיפול .אני זועק לעזרה ממכם אנשים בוא נעשה סוף לחרפה והבושה הזות .הלומי קרב אינם סוג ב' של לוחמים ואין לאף אחד את הזכות לזלזל באנו ...
אריק