אתר זה משתמש בקבצי קוקיז אתר זה משתמש בקבצי Cookies כדי להתאים אישית תוכן ומודעות. למידע נוסף OK
X
אנא בחר את גודל הפונט הרצוי:
מועדון החברים של פורטל נכי צהלהכרה כנכהחמי מרפאייעוץ משפטיקנאביס רפואיטפסים להורדהרכב רפואיטבלאות תגמוליםטיפולים רפואייםזכויות והטבותארגון נכי צהלאגף השיקום
X סגירה
 

האישפוז סכיזו

פתחו לנו את שער הברזל הכבד, ועברנו את הפתח. נכנסנו לאולם גדול, אולם שיתברר לי בימים הבאים כאולם בו מבלים את השעות החופשיות המעטות שיש לאנשים כאן. הם נראו כמו זומבים בדרך בה התנדנדו מצד לצד.

חוויה קשה לראות את זה, אבא שלי התיישב לידי מביט מפוחד לעבר הדמויות ההולכות שם בסך. אנשים צעקו, ביקשו כל מיני דברים מוזרים. אשתי נכנסה למשרד לידנו, תפשתי את מקומי ליד אבי שהחזיק לי את היד.

היא נכנסה למשרד לספר את שעברתי בימים האחרונים, איך הגעתי מהמילואים והיא לקחה אותי לבית החולים, איך עשו לי את כל הבדיקות ולא מצאו דבר, סיפרה על עברי המפואר, על התואר שסיימתי בהצלחה, על תפקידי הבכיר הצבא, על איך שהובילו אותי לכאן לבית החולים הזה, הכול היא סיפרה העיקר שיתנהגו אליי כמו שצריך...,

לאחר שסיימה קראה לי פנימה, שם התבקשתי לחתום על טופס הסכמה לאשפוז מרצון ולא בכפייה, מזל שעוד הייתי קצת בהכרה והבנתי מה מבקשים ממני (כך חשבתי...) אז חתמתי על הטפסים בלי לדעת מה מצפה לי. יצאנו החוצה, היא רכנה לעברי ואמרה לי בקצרה "זהו רונן, אני הולכת הביתה ואתה נשאר כאן, מחר אבוא לבקר אותך..." נישקה אותי על הלחי ופנתה לדרכה...

אבי גם נפרד ממני לשלום ואמר שיבואו לבקר אותי בהזדמנות הראשונה, והלך לדרכו.

שני אחים לבושים לבן הגיעו אליי, החזיקו אותי בידיים והובילו אותי לקומה העליונה, היישר לאגף הסגור.

הכניסו אותי לאחד החדרים, השכיבו אותי בכוח על הבטן על מיטת טיפולים, אחד האחים רכן לעברי ואחז בי בשתי הידיים שלא אתנגד, ובמרפקו לחץ על צווארי והצמיד אותי בכוח למזרון.

האח השני קשר את רגליי ברצועות למתקן המוצמד למיטה ולאחר מכן את ידי ברצועות, לא ידעתי מה הם עושים לי, חשבתי שהנה הסוף שלי הגיע כמו שחלמתי עליו בימים האחרונים, יום הדין שלי הגיע. לאחר שסיים נטל מזרק, שאב לתוכו חומר, הפשיל את מכנסיי והחדיר לי את המזרק לישבן, חשבתי שאני מת !!!...

לא עברו רגעים רבים ונפלתי לתרדמה עמוקה.

התעוררתי לאחר יומיים במקום החדש.


 

נותני חסות: