יו"ר מחוז חיפה והצפון - איתי אלימלך

על איתי אלימלך

"ראשית אני נשוי לאישה מדהימה (מזי), קצינת נפגעים בקבע ואבא לארבעה ילדים (יש לי שלוש בנות ובן). שימשתי בשנים האחרונות עוזר של רפי כהן צמח יושב ראש המחוז. הייתי שחקן כדורסל כיסאות גלגלים ואני חובב בישול".

מתי נפצעת? 

"נפצעתי בשנת 2000 במוצב ריחן, הייתי חייל בגולני (גדוד 13), בקו האחרון בתקופה שלפני הנסיגה. זאת תקופה בלתי נתפסת, כל היום מפגיזים אותך אתה לא יודע מאיפה תבוא המכה הבאה. הפעילות המבצעית הייתה בתוך הגזרה, בעיקר הגנו על הצירים.

ואז נפצעתי, נפצעתי קשה מפצמ"ר (פגיעה ישירה), הפצמ"ר נפל מטר ממני. אומנם זה נשק עתיק יומין אבל קטלני. כנראה שהיה לי מזל גדול - כי מקרבה כזאת לפצמ"ר 120 מ"מ - אנשים לא אמורים לצאת בחיים, ואני - יצאתי בחיים.

תשמע נתקעה לי חתיכה של פלדה בין הגולגולת לחוליה C1. עוד מילימטר פנימה והסיפור שלי היה נגמר שם.

למה זה נעצר שם בדיוק – עד היום אני לא יודע. אני גם לא יודע איך לא נפגעתי בפנים. הייתי עם שחפ"ץ וקסדה - אבל למזלי בפנים לא היה לי שום דבר חוץ מרסיסים של עפר בעיקר והיה לי קצת שחור בחודשים הראשונים של הפציעה.

עד היום הגוף שלי עמוס ברסיסים - מכאן ועד הודעה חדשה, (אי אפשר להוציא את זה). יש לי רסיס שקרע לי את העורק. הרופאים בחרו להשאיר אותו שם - יש דברים שלא מתעסקים איתם אני יכול להרגיש אותו עד היום.

אפרופו רסיסים, כאן אני פוגש לראשונה את הרצון שלי לעזור לנכי צה"ל ולהיות יושב ראש המחוז".

הבנתי שאתה חובב קולינריה והתמודדת בתוכנית מאסטר שף, איך זה היה ?

"זאת הרפתקה חד פעמית. היה לי קושי פיזי אדיר אבל כיף לא נורמלי.

לי אישית החשיפה בטלוויזיה לא הייתה כזאת נוחה - עצם העובדה ששלושה ארבעה חודשים לא יכולתי להסתובב ברחוב. אנשים היו עוצרים אותי בעיקר ילדים ומבקשים חתימות.

מצביעים עלי – "זה היה במאסטר שף", ההורים היו ניגשים, שמע הילד שלי ראה אותך במאסטר שף אתה יכול לדבר איתו? באמת נדהמתי מהכוח הזה של חשיפה בטלוויזיה.

אם נסכם את זה, הייתה חוויה נהדרת - הכרתי שם כמה חברים שנשארו חברים שלי עד היום. אנשים באמת מיוחדים.

זאת היתה עוד תחנה בחיים - מסע לא מאוד ארוך כי לא נשארתי עד הסוף, אבל מסע שרובו כיף".

אתה כדורסלן מצטיין בבית הלוחם חיפה ובנבחרת ישראל על כיסאות גלגלים. פעם היינו מביאים עשרות מדליות בכל אולימפיאדה. מה קרה לספורט הנכים בשנים האחרונות?

"ספורט נכים בישראל הוא אחד הענפים החשובים - הספורט מאפשר לפצועים להשתקם ולחזור לפעילות גופנית, להאמין ביכולת של עצמם ולחזק את הביטחון העצמי.

זה נכון שספורט הנכים בישראל ידע תקופה מפוארת ומדהימה. אך בעולם זה הפך למקום של מקצוענות שמשקיעים בו תקציבים גדולים.

לעומת זאת בישראל ספורט הנכים מיועד לחברה כמוני שבאים אחרי צהריים, לרוב בסיום יום העבודה להתאמן.

מדובר על אנשים שיש להם משפחה – אישה וילדים והם לא מתפרנסים מהספורט. לכן אי אפשר להתחרות עם המקצוענות של ספורטאים בחו"ל שזאת פרנסתם והם מתאמנים מידי יום.

עבורי האהבה שלי למשחק לא יודעת גבול. שהכרתי את אישתי, אמרתי לה שלפני הכל אני צריך את הכדורסל.

זה הדבר הראשון - זה הבריאות הנפשית שלי ואני לא מוותר על אימון, לא משנה מה ולא מוותר על משחק.

כדורסל כיסאות גלגלים זה הכיף שלי - האזור שבו אני מרגיש נוח. חברים, קבוצה מלוכדת. זה גם מפגש חברתי וזה גם ספורט. פעם אתה מביא אליפות, פעם אתה מפסיד בשנייה האחרונה, גם התרגשות זה אדיר.

אבל כמו שאמרתי כל העולם הלך קדימה למקום של מקצוענות אם זה הליגה הטורקית שיש שם כמה קבוצות מקצועניות עם מלא כסף, הליגה הגרמנית שהיא כמעט כולה מקצוענית, הליגה האיטלקית שהיא מקצוענית, הליגה הספרדית, יש איזה 7-8 ליגות שהם מקצועניות לגמרי.

ויש מקומות אחרים שמתנהגים טיפה שונה, למשל המודל האנגלי שבו הליגה היא לא מקצוענית. בקיצור יש כל מיני מודלים שקיימים.

בישראל המודל שאומץ זה מה שהיה הוא שיהיה, יחד עם זאת יש כמה שינויים לטובה שיכולים להניב פירות. אבל צריכים קודם כל שיהיה להם המשכיות וגם לשפר אותם. בשורה תחתונה מדובר במקצוענים מול חובבנים.

פעם כולם היו חובבנים וישראל התבלטה לטובה, והיו לה גם כמה שחקני על, ומאז שמדינות אחרות לקחו את זה לקטע מקצועי לחלוטין, אתה מתמודד מול קבוצה שנקראת גלאט עשרי בטורקיה שהיא חלק ממועדון שנקרא גלאט עשרי בכדורסל וכדורגל עם תקציבי ענק.

אין להם שום בעיה לשפוך 2 מיליון יורו בשנה, לכדורסל כסאות גלגלים, זה אנשים שבאים עם כסף ולוקחים את הגרמני הכי טוב, והפולני הכי טוב, והקנדי הכי טוב , וצוות טורקי מסייע סביבו הם עשו פרויקט אדיר".

לפי דעתך אפשר להביא את המקצוענות הזאת גם לישראל ?

"קודם כל אפשר. אבל אני לא נבחרתי להיות יושב ראש מחוז חיפה והצפון בארגון נכי צה"ל כדי להפוך את הכדור סל למקצוענים. עם כל אהבה שלי לענף הזה, זה לא הדגל שלי, וזה לא מה שבראש מעייני כרגע.

אני נבחרתי על מנת לסייע לנכים לקבל את הזכויות שלהם ויחס מכבד מאגף השיקום".

אמרת "אפרופו רסיסים" שם פגשת לראשונה את הרצון לשנות, מה קרה שם שהדליק אותך?

"לפני כמה שנים יצא רסיס מהברך, אני מדבר איתך על רסיס לא פירור, על חתיכה כזאת גדולה שהייתה בתוך הברך שלי.

הרסיס יצא בהדרגה - כי הברך דינמית, זה זז כל הזמן. הרגשתי את זה, זה הפריע לי.  במשך שנים, אמרו לי אל תיגע בזה. אבל אז הרסיס יצא מאחורי הפיקה ברגל מהצד והתחיל לקרוע את העור.

אני לא אוהב לעשות טיפולים או לראות רופאים ולכן הזנחתי את זה. אמרתי זה יהיה בסדר - עד שזה התחיל להוציא מוגלה והתחיל לי זיהום, בכל הגוף.

לא ידעתי מה לעשות, הגעתי למשרד הביטחון שאלתי אם יש איזה ניתוח מהיר, בהרדמה מקומית רק שיוציאו את הדבר הזה ויגמר העניין - שאני לא חלילה אמות מאיזה זיהום או משהו כזה.

הרופאה המחוזית באגף אפילו לא הסתכלה עלי רק אמרה לי אתה לא מוכר על רסיס בברך.

אמרתי לה מה זאת אומרת, אתה לא מוכר על רסיסים בברך! אני מוכר על מגבלה בברך הזאת כי אין לי שם כל מיני דברים, ואני מוכר ברסיסים וצלקות בכל חלקי הגוף. תעשי רגע, אחד פלוס אחד!

אבל היא עמדה על שלה – אתה לא מוכר על רסיסים בברך ואז אמרתי לה אני מקווה שהילד שלך יזכה לטיפול רפואי כמו שאת מעניקה לי, תודה רבה לך. (אמרנו או לא אמרנו – שאיתי אומר את מה שהוא חושב מבלי לחשבן)

וזה היה הרגע שבו הבנתי שאני הולך לשנות את כל הגישה הזאת למען כלל נכי ונכות צה"ל. היחס הזה חייב להשתנות".

נשמח שתשתף אותנו מהם תוכניותיך למחוז חיפה והצפון?

"אני עובד בארגון נכי צה"ל כבר 10 שנים, אני חיי את הנכים ואני חי את משרד הביטחון 19 שנים (חודשיים אחרי הפציעה).

לא ננקוב בשמות אבל הבן אדם הראשון שראיתי, היה המקשר לבתי חולים. האיש הזה שאני שוכב ברמב"ם - הוא בא לבקר אותי. שאל אותי אם אני בסדר ואמר לי שהוא ממלא את הטופס תביעה לאגף.

אבל בפועל הוא דיי חיפף את המילוי של טופס התביעה שלי - לא טרח למלא סעיפים מסוימים, טען באוזני שזה לא משנה, זה כלול בזה, לא טרח לציין את הדברים האלה. אני עד היום לא יודע עם זאת רשלנות אמיתית או צרות עין.

אותי מעניינת התוצאה של ההליך הזה. והעובדה שהייתי צריך לרדוף אחרי משרד הביטחון כדי לנסות ולתקן אותם. את האמת חלק מהליקויים לא תיקנתי עד היום ואין לי שום, עניין לגעת בזה.

לדוגמה: כתוצאה מהפציעה הריאה שלי נקרעה – זה לא מופיע בשום מקום חוץ מהמסמכים של בית חולים רמב"ם.

היום זה לא מופיע כחלק מההכרה שלי – כי מישהו לא טרח למלא את זה ואחר כך שביקשתי שיכניסו את זה אמרו לי כן, לא, תשלח, תלך תבוא. חוויתי את זה על בשרי ואני יודע מה זה משרד הביטחון.

נמאס לי, באמת אני פשוט לא יכול לתת יד לעוד דקה אחת שהמצב הזה נמשך.

לכן הדבר הראשון שאני עומד לעשות כיושב ראש מחוז חיפה והצפון הוא לשנות את כל ההתנהלות של משרד הביטחון.

אני רוצה שנכה מתקשר יענו לו.

אני רוצה שנכה שולח אימייל יהיה מי שיגיב לו עליו.

היום אני נכנס לטלפון שלי לאפליקציה של הבנק שלי, מפקיד כסף. רוצה הלוואה – לוחץ ויש לי הלוואה. היום אתה לא צריך ללכת לבנק.

איפה משרד הביטחון? תפתחו אפליקציה, כמה זה יעלה לכם? מיליון שקל, 2 מיליון שקל ? ורוב הדברים יעברו מבלי שהנכה צריך להגיע לאגף.

היום זה לא ניגמר, הנכים מרגישים שמתישים אותם.

באגף השיקום לא יודעים לתת שירות.

אגף השיקום לא מתייחס אלינו וזה מתחיל מלמעלה - משרד הביטחון רואה באגף השיקום "קופה קטנה".

כאשר המטרה שלהם להשאיר כמה שקלים בקופה ואז התת אלוף שעומד בראש האגף יכול להראות למנכ"ל המשרד שהוא חסך כמה שקלים, כדי לקבל תפקיד אחר.

כולם באים לעשות אלינו סיבוב ואנחנו נדפקים.

אני הולך לשנות את זה – זאת משימת חיי, לא יכול לראות את האנשים נרמסים.

אני חייב לעצור את הדריסה של המוסד הזה, את רמיסה של הנכים על ידי המוסד הזה.

זה השורה התחתונה וזה לא רק עניין של כסף, זה עניין של יחס, תענו תגיבו.

מתי הבנתי את זה יותר מהכל, שאימא שלי חלתה, אז אמרתי אני אטפל בניירות של ביטוח לאומי.

אני פונה לביטוח לאומי מכתב, שבוע יש תשובה, פונה בבקשה, שבוע יש תשובה, שלושה ימים ארבעה ימים, יש לך עם מי לדבר יש תקשורת.

וואלה למשרד הביטחון יש כל כך הרבה מה ללמוד מביטוח לאומי שזה בלתי נתפס, באמת בלתי נתפס.

תחשוב שהמערכת של ביטוח לאומי שמשרתת 9 מיליון תושבים - יש להם מערכת גביה, שיקום, ועדות רפואיות. הרי הטיפול של הביטוח הלאומי מורכב פי לא יודע כמה ממשרד הביטחון.

מה זה משרד הביטחון ? זה צעצוע.

זה פחות משישים אלף נכים זה כל הסיפור.

אגף השיקום מקבל את הכסף מהמדינה – הוא לא צריך לגבות אותו - לא צריכים לנהל קופה לא כלום.

הנה יש לכם 3.4 מיליארד שקל בשנה תדאגו שזה יגיע לנכים.

זה מה שאומרים להם.

זה מה שחוק הנכים אומר.

זה מה שתקנות הנכים אומרות להם.

זה מה שהוראות אגף השיקום אומרות להם.

מה הם שומעים ?

אם יש לכם 3.4 מיליארד שקל בשנה שקיבלתם ממשרד האוצר - תנסו להשאיר כמה שאפשר שיהיה לנו במה לשחק.

זה לא יכול להיות – זה לא נתפס הדבר הזה".

יש לך עוד תוכניות למחוז חיפה והצפון?

"יש לי תוכנית שבמהלך הבחירות האחרונות ראיתי את החשיבות שלה.

אני קורא לזה מחוז יוצר קשר, כי ראיתי את התגובות של האנשים בתוך מערכת הבחירות.

אומרים אהה חמש שנים לא שמענו ממכם, עכשיו שומעים.

התפיסה הזאת של הארגון כאילו אנחנו קיימים כי יש לנו את בית הלוחם, כי יש את משרדי הארגון.

אם אתם צריכים משהו תבואו, יש לנו מלגות הלוואות, תפנו תקבלו לא תפנו לא תקבלו.

זה פסה ! התוכנית הראשונה שלי זה ש- 15 אלף נכים במחוז חיפה והצפון אני אגע בהם במהלך ה- 5 שנים.

אני אדאג להגיע לכל אחד ואחת מהם. זה יתחיל בטלפונים להסביר להם שאנחנו כאן לרשותם. זאת לא בעיה להרים טלפון ל 15 אלף חברים וחברות.

זה לא כזה סיפור, אנחנו כאן לרשותכם, יש לנו א ב ו- ג, כל דבר נוסף שאתם רוצים, אנחנו יכולים לסייע רק תגידו.

זה ארגון חברים והוא חייב לשמור על החברים שלו, לעזור להם, ולעשות להם קצת נעים מדי פעם, במסיבה בטיולים, וכל הדברים האלה.

בחמש שנים הקרובות כל נכה ונכה הולך לשמוע ממני, אף אחד לא יגיד עוד חמש שנים לא שמעתי ממך חמש שנים, מה אתה בא אלי עכשיו בבחירות, לא יקרה, זה תוכנית למחוז.

מעבר לזה יש הרבה דברים שהם נגזרים, מהאופי של המחוז שלי - מחוז חיפה והצפון והמרחקים הגאוגרפים האדירים - כאשר ההרגשה היא למרות כל המאמצים שנעשו כבר 15-20 שנה להגיע לפריפריות הרחוקות, עדין מי שגר בחיפה יותר קל לו להגיע ולקבל את השירותים.

יש לנו שלוחות שעושות עבודה מדהימה, אבל אתה עדין לא מגיע לכולם.

אני אומר קודם כל דברים שאתה יכול לפתור באמצעים טכנולוגים להם המרחק הוא לא משנה, הדברים האלה חייבים להיפתר, והדברים האלה יפתרו.

למשל טופס הלוואה

אתם יודעים מה נכה צריך לעשות כדי לקבל את ההלואה של 15 אלף שקלים מארגון נכי צה"ל?

הוא צריך אחת מ - 2 דרכים או שהוא בא למשרדי המחוז ממלא את הטפסים בכתב ידו, חותם עליהם, משאיר אותם ומחכה.

מחכה לוועדת הלוואות לבדיקה של פקידת הלוואות, המחוז בודק שהכל תקין. שהנכה יכול לקבל הלוואה והוא לא מוגבל או לא מעוקל.

וועדת הלוואות עוברת על הכל עוד פעם, ואז הטפסים עוברים פיסית לתל אביב.

שמעת מה אמרתי פיסית הניירת נוסעת למטה בתל אביב לבדיקות נוספות ואז פיסית הניירת חוזרת למחוז חיפה.

פיסית הבן אדם צריך להגיע למשרד לקבל את ההפניה לבנק, או להמתין לדואר ישראל.

אתה יודע כמה פעמים אנחנו שולחים פרטי דואר של הלוואות שלא מגיעים לבתי החברים?

כמה פעמים קיבלנו דואר חוזר למרות שמילאנו את הכתובת נכון.

עכשיו אני לא יכול להסתמך על כל הדברים האלה!

השירות יכול להיות הרבה יותר טוב, השירות יכול להיות אפליקציה.

שים את האצבע אני יכול לקבל עכשיו הלוואה בבנק שלי של 300 אלף שקל בשנייה אחת.

היום יש גם את החוק החדש של האשראי, אז כל נתוני האשראי הרבה יותר ברורים.

מה שרלוונטי לעניין שלנו זה שהקרן להלוואות נכים יכלו לתת הלוואה מהיום למחר, 48 שעות גם מקובל עלי, 72 שעות אני גם מקבל.

לא רוצה להביא בן אדם מקריית שמונה.

אני לא רוצה להגיד לנכה בקריית שמונה - יש לי שלוחה בחצור, תגיע לשם הוא יביא את הטופס שבוע הבא שהוא מגיע לחיפה.

אתה מבין - המטרה שלי היא שעד 2021 טווח של שנה וחצי שנתיים, הארגון ידביק את הפער עם לוחות זמנים של פיתוח.

לוקח זמן להטמיע לסדר וזה. אם תוך שנתיים – שלוש נגיע לפיתוחים טכנולוגיים אני עשיתי את שלי בקטע הזה.

אלה חלק קטן מהתוכניות שלי ויש לי עוד הרבה".

מראיין: תודה איתי שהקדשת מזמנך לראיון, אני רוצה לאחל לך הרבה בהצלחה.