X סגירה
 

ממתק לשבת פרשת חוקת

פרשת חוקת

מאת הרב מנחם קוטנר, שליח חב"ד למצוייני צה"ל ורב עורך חופות

מצוות פרה-אדומה, עליה מדובר בפרשתנו, נחשבת סמל ודוגמה למצווה על-שכלית לגמרי. וכי מישהו מוצא טעם והיגיון בציווי לקחת פרה, אדומה דווקא, לשרוף אותה באש ולהזות מאפרה על טמאי-מת, כדי לטהרם מטומאתם?

יש במצווה זו גם סתירות פנימיות: הטמאים נטהרו על-ידי אפר הפרה, ואילו הטהורים, ששרפו אותה וטיפלו באפרה - נטמאו. איך ייתכן שמצד אחד הפרה מטהרת ומצד שני היא מטמאת?

המדרש מספר, כי שלמה המלך, החכם מכל אדם, ניסה לרדת לשורשיהן של המצוות, ואמר: "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה - חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". כי מצוות פרה-אדומה היא בעצם למעלה מכל שכל ומכל היגיון.

הפך החיים

אמנם אי-אפשר להבין את טעמה של מצווה זו, אבל אפשר להבין למה דווקא מצווה זו שהיא למעלה מההבנה.

מצוות פרה אדומה באה לטהר את האדם מטומאת מת. טומאה זו מסמלת את ההפך הגמור מהקדושה, והיא מכונה 'אבי-אבות הטומאה'. מהות הקדושה היא חיות: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - חיים". המת מבטא אבדן חיים וניתוק מכל ענייני הקדושה.

החומרה של טומאת מת גרמה לכך, שאפילו משה רבנו "נתכרכמו פניו" כשחשב על עניין הטומאה (כסיפור המדרש), והוא תמה: "במה תהא טהרתו?!". השיב לו הקב"ה, שאפר הפרה האדומה הוא שבכוחו לטהר אפילו טמא-מת.

הקב"ה יכול

מהותה הפנימית של מצוות הפרה האדומה היא - קבלת הארה אלוקית עליונה ביותר, מהקב"ה עצמו שלמעלה מכל ההגבלות, שבכוחה לטהר אף את הטומאה החמורה ביותר. אמנם על-פי הגדרים והכללים שקבע הקב"ה בעולמו אי-אפשר להיטהר מטומאת מת, אבל הרי הקב"ה עצמו אינו מוגבל על-ידי הגדרים והכללים הללו, ולכן בכוחו להעביר גם טומאה זו.

הדרך לגילוי קדושה בלתי-מוגבלת זו של הקב"ה עצמו, היא על-ידי מצוות הפרה האדומה. העובדה שהיא על-שכלית רק מעידה שיש כאן קדושה אלוקית נפלאה ביותר, שמעל לכל שכל והיגיון. כדי להיטהר מטומאת-מת נדרש האדם להתעלות למעלה משכלו ומהבנתו, ולהתבטל לגמרי לקב"ה עצמו.

"לרדת" ולהעלות

מצוות פרה אדומה נושאת בתוכה לקח נפלא בהלכות אהבת-ישראל: כדי לטהר יהודי שני מטומאת-מת היו צריכים יהודים אחרים להתעסק בשריפת הפרה וכו' ולהיטמא על-ידי-כך. גישה כזאת אינה עולה תמיד בקנה אחד עם השכל וההיגיון: למה אני צריך להיטמא כדי לטהר מישהו אחר? אבל כשיהודי מתנהג כך, למעלה מהשכל ומההיגיון, הוא זוכה להתקשר עם הקב"ה עצמו.

לעתים פוגשים יהודי שהידרדר למצב רוחני כה ירוד, עד שנראה כ'אינו חי' (טמא-מת). מחובתנו 'לרדת' אליו, לקרבו, וכך נזכה גם אנו להתקשר עם הקב"ה ועם התורה.

(מעובד מתורתו של הרבי מליובאויטש)

 

 

כתבות שאולי יעניינו אותך