פסק דין - הכרה במחלת פסוריאזיס

פסק דין

1. ערעור זה עניינו פגימה הקשורה עם מחלת הפסוריאזיס (Psoriasis).

2. בתאריך 22/12/2002, פנה המערער לקצין-התגמולים להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים
(תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל.

3. בתאריך 22/06/2003, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי לאחר עיון בתביעתו ובהסתמכו
על תוצאות הבדיקות ועל חוות-הדעת הרפואית (ד"ר חיים גולן, מומחה למחלות עור ומין מיום 16/02/2003), הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימה הנדונה, לבין תנאי שירותו הצבאי של המערער, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.

4. בתאריך 14/07/2003, הגיש ב"כ המערער ערעור זה על החלטתו דלעיל של קצין-התגמולים, מיום 22/06/2003.

5. לכתב-הערעור צירף ב"כ המערער חוות-דעת רפואית, של מומחה רפואי מטעמו (פרופ' אריה אינגבר, מומחה למחלות עור ומין, מיום 11/10/2001), שיש בה כדי לסתור את האמור בחוות-הדעת הרפואית, עליה סמך קצין-התגמולים, בדחותו את תביעת המערער.

6. במהלך הדיונים הגיש ב"כ המשיב חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר חיים גולן, מיום 02/03/2004, כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של פרופ' אריה אנגבר המומחה מטעם המערער.

7. ב"כ הצדדים הגישו לנו מוצגים נוספים ולאחר דיון ראשוני, ביום 31/05/2004, קבענו ערעור זה, לשם שמיעת ההוכחות, ליום 11/04/2005 וקבענו, כי על ב"כ הצדדים לדאוג להופעת עדיהם.

8. ביום 11/04/2005, נשמעו ההוכחות בערעור זה.

ראשון העדים, היה פרופ' אריה אינגבר, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות-  הדעת הרפואית מיום 11/10/01; נחקר חקירה חוזרת ע"י ב"כ המערער; ענה לשאלות חברי-הועדה.

אחריו העיד רס"ן אשר קוריצקי - מפקדו של המערער, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב על
האמור בתצהירו מיום 09/03/05 ; לא היתה חקירה-חוזרת; חברי-הועדה לא הציגו שאלות כלשהן.

לאחר מכן, העיד המערער, שנחקר חקירה-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירו מיום 09/03/05; נחקר חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער;  חברי-הועדה לא הציגו שאלות כלשהן.

חקירת המומחה מטעם ב"כ המשיב, ד"ר חיים גולן, נדחתה ליום 13/11/06 כיוון שלא הופיע לדיון.

ביום 13.11.06, העיד ד"ר חיים גולן, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המערער, על האמור בחוות-דעתו הרפואיות מיום 16/02/03 ומיום 08/03/04; נחקר חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב; חברי-הועדה לא הציגו שאלות כלשהן.

9. לאחר תום  שמיעת העדויות, הצהירו ב"כ הצדדים כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש סיכומי-טיעוניהם בכתב, תוך 60 יום.

ב"כ המערער הגיש סיכומיו ביום 11/04/07, לאחר 2 בקשות הארכה;

ב"כ המשיב הגיש סיכומיו ביום 25/06/07;

10. רקע אישי:

א. המערער נולד בשנת 1962.

ב. ביום 31/07/80 התגייס לשירות-סדיר בצה"ל.

ג. נקבע לו פרופיל רפואי: - 97.

ד. במהלך כל תקופת שירותו שירת המערער בבסיס חיל האויר בבח"א 6 כטכנאי לוחמה אלקטרונית (ל"א).

ה. בתום שירותו הסדיר המשיך המערער לשרת בקבע עד שנת 1986. לאחר הפסקה של כ-4 שנים, חזר לשרת בקבע בשנת 1990 והוא שירת בקבע עד היום.

ו. בשנת 1994, שירת המערער בתפקיד ראש צוות דרג ב' של מערכת ל"א שפותחה ע"י רפא"ל. במסגרת תפקיד זה, היה אחראי על כל נשוא השמישות, תיקון המערכות ועמידה ביעדים מבצעיים שלהן, וכן על הכשרת "דור המשך" בתחום.

ז. במהלך שנת 1994, עקב בעיות טכניות ושינויים רבים שבוצעו במערכות ל"א, הוטל עליו לבדוק ולתקן את כל תוכניות הבדיקה והכיולים של המערכת, בדיקה בעלת חשיבות רבה. הוא נבחר לבצע משימה זו, שארכה מספר חודשים, עקב הידע הרב והניסיון שצבר.

ח. ביצוע המשימה היה כרוך באילוצי זמן כיוון שמפתחי המערכת בחברת רפא"ל החלו לעבור לפרוייקטים אחרים, ובדיקת התוכנה הייתה חייבת להתבצע עוד לפני עזיבתם.

ט. באילוצי הזמן של ביצוע המשימה בהקדם האפשרי, נמשך כל יום עבודה עד לשעות הערב המאוחרות. בתחילת חודש אוקטובר 1994, שהה המערער כחודש ימים ב"רפא"ל" בחיפה לצורך השלמת המשימה. במקביל ובנוסף על העומס הרב שהיה כרוך בביצוע המשימה, נדרש המערער לתת מענה לבעיות ולפעילויות שהתקיימו בבסיס בבח"א 6.

י. בעקבות עזיבת מ"ע המחלקה, בה שירת המערער, במהלך חודש נובמבר 1994, נתבקש ע"י מפקדו דאז, רס"ן אושר קרביצקי, למלא את מקומו של מ"ע המחלקה ולשמש גם כמ"ע המחלקה, וזאת בנוסף על כל תפקידיו האחרים אז.

יא. עבודתו של המערער בתקופה זו, היה כרוכה בעומס עצום, שגרם למאמץ פיזי וללחץ נפשי רב. ניהול העבודה נדרש להתבצע במשך שעות רבות ולא שגרתיות, נדרשת סודיות וחשאיות מוחלטת והאחריות שהייתה מוטלת עליו ושבעומסה חש, הייתה כבדה ביותר.

יב. אף שביצע את התפקיד הנ"ל, כשהוא זוכה להערכה רבה, הן מצד טייסות הטיסה, הן מצד גורמי המטה והן מ"רפא"ל", המערער הושפע מאוד מהעומס ברב והאחריות הכבדה שחש שהוטלו עליו. שאיפתו לבצע את המשימות במקצועיות ובשלמות, תוך עמידה בזמנים, ואף חילוקי דעות מקצועיים עם מפתחי המערכת ועמיתים שגרמו לו לרוגז ולתסכול, יצרו מצב בו היה המערער חשוף למתח נפשי מתמשך עקב עבודתו.

יג. בתקופה זו של מתח נפשי בסוף שנת 1994, התפרצה אצל המערער מחלת הפסוריאזיס.
התיעוד הראשון של הופדעת המחלה, הוא ברישום הרפואי בצה"ל מיום 27/11/94, "נגעים בקרקפת. חשד לפסוריאזיס, מופנה לרופא עור".
עפ"י רישום רפואי בצה"ל מיום 18/05/95, נשקלת אבחנת "דרמטיטיס" על רקע מתח, המערער הופנה לבי"ח "סורוקה", שם איבחן רופא עור את המערער כסובל מפסוריאזיס.

יד. מטבע אישיותו, היה המערער מודע היטב לאחריות שהוטלה עליו, ושאף לבצע תפקידו במקצועיות ובשלמות. המחלה התפתחה והחמירה אצלו, עד שלבסוף, בתחילת שנת 1996, על רקע ההחרפה במצב בריאותו וקשייו האישיים, שנבעו מהעומס הרב בעבודה ואופי אישיותו, ביקש המערער ממפקדו דאז, רס"ן אושר קרביצקי, להשתחרר מתפקידו כמ"ע. בקשתו נתקבלה, והמערער חזר לתפקד כראש צוות דרג ב' במחלקה בלבד.

טו. התפתחות המחלה והטיפול שקיבל המערער מתוארים בתיעוד רפואי שבתיק הרפואי, וכן מסמכים המתעדים את תנאי עבודתו של המערער וסיכום תקופת שירותו בשנים 1994-1997.

טז. המערער סובל עד היום מפסוריאזיס מפושטת עם נגיעות באיזור הגנטיליה, הגורמת לו אף להפרעות בתפקוד המיני, בעקבות המחלה לקה המערער בסוף שנת 2001, בדלקת פרקים המקשה על תפקודו.

11. לטענת ב"כ המשיב, לא הוכיח המערער כי שירת בתנאי דחק אובייקטיביים, אין סמיכות זמנים בין הדחק, שלו טוען המערער, לבין המחלה הנדונה וכי הדחק שלו טוען המערער הינה בשל בעיות אישיות.

לעומתו טוען ב"כ המערער, שהוכח שבתקופת החודשים אוקטובר עד נובמבר 1994, נתון היה המערער במצב של דחק נפשי, מחמת תנאי-שירותו.

12. אין חולק על כך שמחלת הפסוריאזיס הינה פריחה בעלת רקע גנטי, בעלת אטיולוגיה לא ידועה המוחמרת כתוצאה  ממצבי דחק נפשי. מחלה זו מאופיינת בנסיגות והחמרות לסירוגין והמחלה קיימת בעור באופן תמידי אצל הלוקים בה, גם בתקופות בהן אין סימנים קלינים לפסוריאזיס.

13. חלוקים הרופאים המומחים בשאלה אם במסגרת שירותו של המערער, קיים היה אירוע שיכול היה לגרום או להחמיר את מחלתו?

מתשובותיו של המומחה הרפואי מטעם המשיב, ד"ר חיים גולן, ניתן ללמוד , שהוא מתייחס לשאלה זו מן הבחינה הפילוסופית, וכי אין הוא בר-סמכא לקבוע מהו "המתח הנפשי" שבו יכול אדם לתפקד באופן רגיל. לגירסתו, עניין זה חייב להיקבע ע"י פסיכיאטרים או פסיכולוגים.

לעומתו, קובע המומחה הרפואי מטעם המערער, פרופ' אריה אינגבר, כי העובדה, שמחלת הפסוריאזיס, יכולה להופיע, לראשונה, עקב מתח נפשי   –   היא מנכסי צאן הברזל של רפואת עור ומקובלת על הכל.

14. אין מחלוקת, כי המערער לא סבל ממחלת הפסוריאזיס לפני גיוסו לצה"ל והמחלה התפתחה מספר שנים לאחר שירותו הצבאי. 

לא נסתרה עדותו של מפקדו הישיר של המערער, רס"ן אשר קרביצקי, כי המערער שירת בתנאי מתח רב, בשעות עבודה רבות ולא שגרתיות.

15. מודעים אנו לכך, כי מחלת הפסוריאזיס הינה מחלה כרונית ושכיחה, במידה שווה, אצל גברים ונשים, בני כל הגזעים.

הסיבה למחלה אינה ידועה, אך ידוע שקיים גורם תורשתי, המצוי בכשליש מן המקרים. 

במספר מקרים, קיימת, קרוב לודאי, נטייה קונסטיטוציונלית לפרוץ המחלה.  ברם, אין פירושו של דבר, שכל אדם שקיימת אצלו נטיה לחלות במחלה, אכן לוקה בה.  מה עוד, שקיים קושי לקבוע מתי קיימת אותה ה"נטייה למחלה".

מעבר לכך, ידועים מקרים, שהמחלה מופיעה אצל מי מבני המשפחה, אבל לא אצל כל בני המשפחה, ובהחלט יכול להיות מצב שרק אחד מבני המשפחה יחלה במחלה זו. לא שמענו שמי מבני משפחתו של המערער סובל ממחלה זו.
המדובר במחלה שאין לה מרפא והגם שאין מתים ממחלה זו, ברור שמדובר במצב בהחלט בלתי נעים. 

התפתחותה של המחלה אינה ניתנת לחיזוי. היא הולכת ומתפתחת יותר ויותר, הגם שקיימות תקופות של רמיסיה (חוסר סימנים נראים לעין) והתקופות הללו יכולות להיות ארוכות מאוד, אבל אף פעם לא ניתן לומר שהמחלה חלפה ללא שוב.

המחלה יכולה להתחיל במקומות מוגבלים ולהישאר במצב סטטי. מאידך, יכולה היא להתפרץ ולהתפשט בכל חלקי הגוף.

16. בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה ומתח נפשי, לא קיימת מחלוקת בין הרופאים שמחלה זו עלולה להיות מוחמרת עקב מתח נפשי.  אין ספק שהמחלה קשורה עם גורמים אמוציונליים, גורמי דחק וגורמים נפשיים אחרים שיש להם תפקיד בהתפתחות ובמהלך המחלה.

כאמור , המחלוקת העיקרית שנתגלתה בין הרופאים-המלומדים היא בשאלה: - האם המחלה יכולה להיגרם (להתפתח) ע"י גורמי דחק, גם כאשר מחלה זו לא היתה קיימת כלל וכלל.

17. עניין המתח הנפשי, הקשור עם מחלה זו, הוא עניין של תצפית-קלינית. תצפית קלינית זו מתועדת בספרות הרפואית ויש לה מקורות רבים גם בניסיון הקליני של הרופאים המטפלים במחלה זו. 

 במספר ניכר של פסקי-דין שעסקנו בכך כבר עמדנו על עיקרי הדברים הנ"ל, וראה:

א. ע.נ. 23/92, פדידה יחזקאל נ. קצין-התגמולים, מיום 23/7/94.
ב. ע.נ. 1117/97, ערן בידר נ. קצין-התגמולים, מיום 21/12/97.
ג. ע.נ. 1006/99, שמואל אשטמקר נ. קצין-התגמולים, מיום 23/3/99.
ד. ע.נ. 1032/97, מוטי ברקוביץ' נ. קצין-התגמולים, מיום 08/07/99.

18. בפסק-דין בתיק  ע.נ. 000114/94 , ירון לוי נגד קצין-התגמולים,  שניתן על ידינו             ביום  8.2.00, נדרשנו לשאלה: האם מתח נפשי שמופיע בעקבות תנאי שירות רגילים עומד ב"קשר סיבתי משפטי" הנדרש לצורך הכרה? דהיינו, האם יש לוותר על כל סממן אובייקטיבי של מתח ודי בתחושה הסובייקטיבית, גרידא של החייל, בלא כל לחץ חיצוני, על מנת לזכות בהכרה.

הגענו שם לכלל מסקנה, שהגם שתנאי-השירות של ירון לוי, לא היו שונים בהרבה מתנאי-השירות של כל חייל הממלא תפקיד כפי שמילא המערער, הרי שהרגשתו הסובייקטיבית של המערער היא הקובעת בכגון-דא.

כמו במקרהו של ירון לוי, גם במקרה דנן, אליבא תחושתו האישית הכנה של המערער, תנאי השירות שלו לא היו רגילים וקשים במיוחד, והגם שהדחק הנפשי, שבו היה נתון לא היו שונים בהרבה מעל ומעבר לזה שצפוי לו לאדם בחייו האזרחיים   -   די בתחושתו האובייקטיבית שלא יכול היה לעמוד בלחץ הנפשי שהיה כרוך בעבודתו, בעיקר במועד הסמוך לפרוץ המחלה.

ערעור, שהוגש על פסק-הדין הנ"ל ע"י קצין-התגמולים (ע.א. מס' 001227/00,
מיום 20.9.01)   -   נדחה ע"י בית-המשפט המחוזי, וניתן ללמוד ממנו, כי די בכך שהמתח הנפשי אשר פקד את המערער הינו תוצאה של מצבו הסובייקטיבי.

אין לנו כל ספק, שלא כל אדם, במצב כפי שהיה המערער נתון בו – חייב ללקות במחלה זו.  ברם, העובדה שמחלתו פרצה לראשונה, בעת השירות הצבאי, ושהשירות הצבאי היה אחד הגורמים לה  -  די בה.   לא שוכנענו, כי בעיותיו האישיות של המערער היו בין הגורמים למחלתו.

19. בנסיבות מקרה זה, נראה לנו, כי כאשר מדובר בפגימה הקשורה עם מחלת הפסוריאזיס, הנגרמת עקב מתח נפשי, הרי שמבחן התגובה הינו מבחן סובייקטיבי ולאו דווקא מבחן אובייקטיבי. 

קביעתנו זו נסמכת על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בעניינו של איתן נחמיאס נגד קצין התגמולים (ע.א. 001125/01, מיום 14.04.02).  ובעיקר על קביעותיו של בית-המשפט העליון בעניין קצין-התגמולים נגד אורית אביאן (דנ"א מס' 5343/00 מיום 5.08.02), כאשר פסק-דין זה, בא ביחד עם פסק-הדין בעניינו של נחום לייזר נגד קצין-התגמולים (רע"א מס' 7207/01 מיום 18.09.03; קצין התגמולים נ. עומרי בירתי (רע"א מס' 4748/02,  מיום 24.7.03) וכן צבי פוטשניק ז"ל ואח' נ. קצין התגמולים (רע"א       מס' 6270/98 מיום 27.04.03.

20. מכל המקובץ והאמור לעיל, נראה לנו, כי יש לקבל ערעור זה.

21. המערער יוכר כ"נכה", עפ"י חוק הנכים, כמי שנכותו , הקשורה עם מחלת הפסוריאזיס, "נגרמה" בעת השירות ועקב תנאי-שירותו הצבאי.

22. החלטת קצין-התגמולים, מיום 22.06.03   -   תשונה בהתאם לכך.

23. אנו מחייבים את המשיב לשאת בהוצאות המערער ובשכר-טירחת עורך-דינו בסכום כולל של 5,000 ₪ (חמשת אלפים ש"ח).

24. זכות ערעור, כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.

25. מזכירות בית המשפט:-
א. תשלח לב"כ הצדדים  -  עותק מפסק-דין זה לאחר שבדיון מיום 13.11.06 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.

ב. תשלח לקצין-התגמולים, ישירות  - עותק מפסק-דין זה.

ג. תחזיר לב"כ המשיב   –   את תיקו הרפואי של המערער (מוצג מש/1).

5129371
54678313
ניתן היום י"ט באלול, תשס"ז (2 בספטמבר 2007) בהעדר ב"כ  הצדדים
  ( - )       ( - )        ( - )

 יעקב גנן, שופט (דימ.)            ד"ר שמעון קליין            גב' יואלה שרון
      אב בית-הדין                        חבר                            חברה

שם הקלדנית: יעל קריצ'מר        
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה