מדינת ישראל לא אוהבת להעסיק נכים

המפסידים הגדולים מאפליית הנכים בעבודה – המשק הישראלי.

המפסידים העיקריים מהאפליה הזו הם כמובן העסקים, המוסדות הציבוריים, מוסדות המדינה והמשק הישראלי כולו. בעידן שבו העובדים קופצים מעבודה לעבודה מבלי למצמץ ומגביהים את ציפיות השכר,  הם לא מצליחים לראות את כל היתרונות הגלומים בהעסקת נכים.

על פי מחקרים שנערכו במקומות עבודה שכן פועלים לקידום תעסוקת נכים עולים כמה יתרונות ברורים להעסקת נכי צה"ל ובעלי לקויות על פני עובדים שאינם סובלים מלקויות:

• יציבות תעסוקתית - עסקים רבים בישראל משקיעים הרבה מאוד כסף וזמן בהכשרת עובדים חדשים, אולם כל המשאבים שמשקיעים המעסיקים בעובדים יורדים לטמיון בגלל תחלופה רבה במקומות העבודה. לעומתם, נכים ובעלי לקויות שעברו הכשרות מקצועיות ייעודיות והשתלבו במקומות עבודה נשארים נאמנים למקום העבודה למשך שנים רבות ושיעור הנטישה הוא מזערי עד שולי.

• תודעת שירות – מקומות עבודה שכן משלבים במקום העבודה נכים ובעלי לקויות, דוגמת מרכז השירות של פלאפון: "Call יכול", שמעסיק קבוצה גדולה של נכים ובעלי לקויות, מדווחים על תודעת שירות גבוהה מאוד ושביעות רצון גדולה מצד לקוחותיהם.

• מכניסים כסף למדינה – תעסוקת נכים גם תורמת למדינה: במקום להוציא כסף על קצבאות, הופכים נכי צה"ל ובעלי לקויות לכוח יצרני שלא רק מקבל מהמדינה אלא גם מחזיר לה ותורם לצמיחתה.

• שיקום מהיר יותר – הקשר שבין תעסוקת נכים לבין שיקום ידוע לכל. נכים שמשתבלים בשוק העבודה מדווחים על שיקום מהיר יותר, על עלייה באיכות החיים, על שיפור הדימוי העצמי ואפילו מגדילים את הסיכוי למצוא זוגיות. הראל סיאני הוא דוגמה נהדרת לכך: הוא התנדב לגולני, נפצע במלחמת לבנון השנייה וכיום הוא סובל מכאבי ראש, פוסט טראומה, בעיות זיכרון, רעידות והזעת יתר בידיים. לאחר תהליך שיקומי ארוך ומייגע שוכנע סיאני על ידי רס"ב דוגמא להשתלב בעבודה בבית הדפוס של פיקוד העורף. הוא מספר כי הודות לתעסוקה חייו נראים הרבה יותר טוב; הוא מתרגז פחות, מרגיש יותר טוב עם עצמו ונהנה ללכת לעבודה מדי יום.

נכון, מעסיקים שרוצים להעסיק בעלי נכויות צריכים להשקיע בעובדים אלו. הם צריכים לספק להם הכשרה מיוחדת, להנגיש את מקום העבודה ולגלות סבלנות, אך שומה על המדינה להרים את הכפפה, לעזור לכל אותם עסקים וחברות שכן פועלים לקידום תעסוקת נכים ולספק סיוע כספי ותמיכה.