X סגירה
 

הלם קרב מהדורה מספר 2

מי אנחנו, הלומי הקרב :

חומר זה שאני מפיץ ברחבי האינטרנט לא נועד לכלל נכי צה"ל אלא אך ורק להלומי הקרב שבינינו. לנכי צה"ל יש במות ביטוי לא מעטות, כולל בטאון "הלוחם", אך מצוקותיהם המיוחדות של הסובלים מן התסמונת הפוסט-טראומטית ["הלם קרב"] אינן ברורות ומובנות כמו פגיעות גופניות.

ראשית, לא מעט נפגעי הלם, כמוני, אובחנו רק לאחר כ- 30 שנות סבל מתמשך. במהלך שנים אלו איבדו משפחות, רכוש, עסקים, בעיקר את חדוות החיים.

משרד הביטחון נוהג בנו כאילו נפגענו היום: תמלא טופס, תמתין לוועדה וכו'. בגיל 50-60 זה לא דומה לטיפול בנפגעים צעירים.

חמור מאלה: לפגיעה פיזית יש "מחירון" אחוזי נכות ברור, באופן יחסי. איש לא יעלה על הדעת להוריד אחוזי נכות לקטועי גפיים לרגל שיקומם. הרגל החסרה לא תצמח לעולם שוב. הלומי קרב מוזמנים לועדות חוזרות ומתנהל קרב נפרד על חומרת הפגיעה. ועדה רפואית, למשל, קבעה לי בחודש האחרון [!!!] 30 אחוזי נכות לשנתיים. ומה הלאה? גירושיי יתבטלו בדיעבד? 45 מקומות העבודה בהם ניסיתי להשתלב יקבלו אותי בחזרה אל חיקם? הבנקים יתנצלו על ניפוחי חובות זעירים שתפחו לממדי מפלצות?

כן. קרובים וידידים לא מבינים את התופעה הנפשית הזו. נקיפות המצפון על השיבה הביתה, הדיכאון התמידי, אבדן החברים הרבים ועוד – מגמדים את העניין בכסף, קביעות בעבודה או אפילו חיי הנישואין. העיקר שאתה חי, ואתה עושה הכל כדי להצדיק את קיומך עלי אדמות מבחינה מוסרית.

לאור כל הנ"ל, אני מעלה כאן בעיות אישיות של הלומי קרב בלבד, בהסכמתם, כדי שיבין ציבור הקוראים במה מדובר.

היום, 24 לינואר 2005, בשעה 11.30 אני חוזר מחופשה בת שעתיים למחלקה הפסיכיאטרית בברזילי, להמשך מעקב אחרי הטיפול התרופתי החדש שלי. לנצח אחיה על תרופות. תחשבו על זה.

עופר עידן

 

כתבות שאולי יעניינו אותך