ראיה חדשה סעיף 35-א

החלטה

עסקינן בערעור על החלטת המשיב מיום 19.6.05 לפיה אין לראות באישור הרפואי מיום 20.1.05, החתום על ידי דר' ואדים אזוב, מפקד המרפאה ביחש"מ 650 משום "ראיה חדשה" במובן סעיף   35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: "החוק").

העובדות הצריכות להכרעה

1. המערער יליד שנת 1955 גויס לצה"ל בשנת 74' לשירות חובה.

בתום שלוש שנות שירות שוחרר המערער ובחודש פברואר 83' גויס לשירות קבע ממנו שוחרר בחודש מאי 2002.

2. ביום 4.11.01 נחבל המערער, לטענתו, בגב ובברך רגל שמאל, כאשר תוך כדי ריצה נפל במדרגות תחנת הרכבת ברחובות בדרכו למחנה בו שרת (להלן: "התאונה").

3. ביום 25.8.02 הגיש המערער תביעה להכרת זכות על פי החוק בגין החבלות בתאונה (להלן: "התביעה") (מסמכים 30-29 בתיק הרפואי).

4. תביעת המערער נדחתה לגופה בהסתמך על חוות דעתו של דר' שזר מיום 8.3.03 (מסמך 63 בתיק הרפואי), כעולה מהחלטת המשיב מיום 19.3.03 (מסמך 64 בתיק הרפואי).

5. ביום 25.7.03 פנה המערער, באמצעות בא כוחו, למשיב בבקשה ל"עיון חוזר" בתביעתו על יסוד  "ראיה חדשה" - חוות דעתו של דר' מירובסקי מיום 3.6.03 (מסמכים 104-103 בתיק הרפואי).

6. המשיב נכון היה לקבל את חוות הדעת הרפואית כ"ראיה חדשה" ולאחר ששב ודן בתביעה מצא לדחותה לגופה בהסתמך על חוות דעתו של דר' שזר מיום  5.6.04 (מסמך 107 בתיק הרפואי) (ראה החלטת המשיב מיום 23.6.04 - מסמך 108 בתיק הרפואי).

7. ביום 24.3.05 שב המערער ופנה למשיב, באמצעות בא כוחו, בבקשה נוספת ל"עיון חוזר" בתביעתו (מסמך 121 בתיק הרפואי), בקשה הנסמכת על  אישור רפואי מיום 20.1.05 החתום על ידי מפקד המרפאה ביחש"מ 650, דר' ואדים אזוב, בו צויין כי המערער פנה מספר פעמים למרפאה, בתקופה שבין נובמבר 2001 למרץ 2002, בתלונה על כאבי גב בעקבות חבלה שנחבל-

"לבקשתך הריני לאשר כי בתקופה שבסמוך לחודש נובמבר 2001 ועד חודש מרץ 2002 פנית אלי בתוקף היותי מפקד המרפאה ביחש"מ 650 פעמים מספר עקב כאבי גב חזקים עליהם התלוננת בעקבות תאונה שאירעה לך.

למיטב זכרוני הופנית לאורטופד להמשך טיפול ואף קיבלת תרופות לשיכוך כאבים"

(מסמך 122 בתיק הרפואי) (להלן: "האישור הרפואי")

8. המשיב בהחלטתו מיום 19.6.05 דחה את הבקשה ל"עיון חוזר"  מן הטעם כי "אין בה עובדות חדשות או ממצאים המהווים "ראיה חדשה" שיש בה כדי להגיע למסקנה כי ההחלטה הקודמת בטעות יסודה" (מסמך 128 בתיק הרפואי) ומכאן הערעור שבפנינו.

המסגרת הנורמטיבית

1. הוראת סעיף 35(א) לחוק מעגנת את החריג לכלל בדבר "מעשה בית דין" ולפיה רשאי המשיב "לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 33,  34, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה" (ההדגשה שלי - ש.י.).

2. הוראת סעיף 35(א) לחוק זכתה לפירוש מרחיב בפסיקה, בשים לב לעובדה שהמדובר בחוק שבבסיסו מונחת מטרה סוציאלית-

"בסעיף 35 טמונה סטיה מן העקרון של מעשה-בית-דין האפייני לדיון שיפוטי. בחוק הנדון הקל המחוקק עם המבקש ויש להניח שהוא עשה כן נוכח מטרותיו הסוציאליות הכלליות של חוק זה. אך עד היכן מגיעה הקלה זו? ...

יוצא איפוא שהסעיף אכן נותן למבקש כמעט חופש בלתי מוגבל לחידוש הדיון."

(ע"א 530/68 רפאל מרידור נ' קצין התגמולים, פד"י כב (2) 794, בעמ' 797, 798)

3. על פי הדין תנאי מוקדם להפעלת הסמכות, המסורה למשיב לשוב וליתן החלטה חדשה, הינו הצגתן של ראיות חדשות, אשר לא היו בפניו בעת מתן החלטתו (לענין כפל הלשון בו נקט המחוקק ראה: (ע"א 530/68 רפאל מרידור נ' קצין התגמולים, פד"י כב (2) 794, בעמ' 798) ומשנדרשים אנו ליצוק תוכן אל המונח "ראיות חדשות" ולקבוע אלו יבואו בגדרן, דומה כי יש להבחין בין ראיה שהינה "חדשה" מן הבחינה הפורמאלית - צורנית לבין ראיה שהינה "חדשה" מן הבחינה המהותית - תוכנית.

לדידנו, אין לראות בראשונה משום "ראיה חדשה" במובן הוראת סעיף 35(א) לחוק, באשר אינה אלא כסות חדשה לראיות / עובדות שהיו בפני המשיב עובר למתן החלטתו, זאת בעוד שהשניה מעגנת ראיות / עובדות שלא היו בפניו עובר למתן החלטתו ובכך החידוש שבה.

לשון אחר -

בגדר "ראיה חדשה" תבוא אותה ראיה בה יימצא חידוש בהיבט התוכני להבדיל מהצורני, קרי; אותה ראיה שתעגן תשתית עובדתית או רפואית, אשר לא הובאה בפני המשיב עובר למתן החלטתו בדרך אחרת.

(ראה לענין זה: עו"ד עומר יעבץ, חוק הנכים - חקיקה, פסיקה והבטים משפטיים, סעיף 6.7.4 בעמ' 258 כולל הערת שוליים 325)

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר עיון בתיקו הרפואי של המערער אצל המשיב ולאור הנטען בסיכומי האחרון, דומה עלינו כי אין חולק שאותה תשתית עובדתית, המעוגנת באישור הרפואי, ולפיה המערער פקד את מרפאת הבסיס מספר פעמים לאחר התאונה בתלונות על כאבי גב וטופל בגינם, לא באה בפני המשיב, כמו גם בפני המומחה הרפואי מטעמו, ד"ר שזר, אשר מצא להמליץ על דחיית התביעה, בין היתר, בשל העדר תלונות ופניה חוזרת לטיפול רפואי בסמוך לאחר התאונה ובמשך כמחצית השנה-

"... נחבל ברביעי לנובמבר 2001. הוא נבדק בחדר מיון ושוחרר. לאחר מכן, לא פנה לבדיקה חוזרת בשל כאבי גב תחתון עד לתאריך 24/4/02, כמעט חצי שנה מאוחר יותר.

להערכתי, חבלה משמעותית היתה כרוכה בביקורים חוזרים אצל רופא בתקופה המיידית שלאחריה..."

(מסמך 107 בתיק הרפואי) (ההדגשה שלי - ש.י.)

2. במצב דברים זה, נהיר לנו, כמו גם למשיב,  כי באישור הרפואי שהוצג יש משום אותו "חידוש" בהיבט המהותי, אשר יש בו כדי לשוב ולפתוח את "שערי התביעה" בפני המערער.

עם זאת סבור המשיב, כי אין לראות באישור הרפואי משום "ראיה חדשה" במובן הוראת סעיף 35(א) לחוק הנכים, זאת משתוכנו אינו זוכה לתימוכין בראיות נוספות חיצוניות-

"בפני קצין התגמולים היו קיימים כל מסמכים רפואיים מהתקופה הרלוונטית... ובהם אין אזכור על הפרעה או טיפולים אשר על פיהם יש מקום לשנות החלטת קצין התגמולים ולהכיר במסמך "כראיה חדשה"...

 ... ואין להכיר במסמך שאינו מהווה תצהיר ואין לו תימוכין במסמכים אוטנטיים רפואיים כראיה חדשה"

(מתוך סיכומי המשיב)

2.1        אין בידנו לקבל טענתו זו של המשיב.

על פי ההלכה הנוהגת די לו למערער להציג ראיה, אשר על פניה מביאה בפני המשיב מידע רלוונטי, אשר לא היה מצוי בידו טרם מתן החלטתו בתביעה ואשר יש בו משום חידוש, אפילו הוא קלוש (ראה "הלכת מרידור"), על מנת שזה יידרש לשוב ולדון בה מכוח הוראת סעיף 35(א) לחוק, כאשר "משקלה הראיתי" יבחן כחלק מדיון חוזר בתביעה כולה ויכול אף שישמש, בסופו של יום, טעם לדחייתה.

דומה עלינו, כי לאור הפסיקה וברוחה הליברלית אין להציב את שאלת ה"משקל הראיתי" כמבחן סף לעצם ההכרה בראיה כ"ראיה חדשה",  ראיה, אשר על פי המנגנון הקבוע בהוראת סעיף 35(א) לחוק הנכים נועדה לשמש בידי מי מהצדדים כ"מפתח" לשערי בירור התביעה להכרת זכות לאחר שהוכרעה.

3. עוד ובנוסף מבקש המשיב לראות בפנייתו השניה של המערער ל"עיון חוזר" משום "קינטור סתם או שימוש לרעה בהליכים", בהיותה ניסיון ל"מקצה שיפורים"-

"רק לאחר קבלת החלטת קצין התגמולים אשר דחה את תביעת המערער תוך הסתמכות על חוות דעתו המגיבה של ד"ר שזר מיום 05/06/2004 ...ביקש המערער להגיש ראיה נוספת שיש בה כדי לנסות ולהשלים את העדר התיעוד הרפואי, תיעוד שצוין שחסר בחוות הדעת המגיבה"

(מתוך סיכומי המשיב)

3.1 אף בענין זה איננו תמימי דעים עם המשיב.

על פי ההלכה השולטת בכיפה בעת הזו, המתירה הגשתן של ראיות כ"ראיות חדשות" אף במצב בו לא היתה כל מניעה להציגן מלכתחילה אך הדבר לא נעשה כן מכל סיבה שהיא, לרבות מחמת רשלנות, יש לאפשר למערער, כמו גם למשיב במקרים דומים, להשלים הבאתן של ראיות חסרות, זאת אף במשנה תוקף מקום שהוברר כי חסרונן יורד לשורש התביעה, כעולה מחוות דעתו של דר' שזר מיום 5.6.04 (מסמך 107 בתיק הרפואי) (ראה סעיף 6 לפרק העובדות).

לדידנו, אין להגדיר ניסיון זה להשלים את החסר, ככל שנעשה בתום לב, משום "קינטור" ו/או "שימוש לרעה בהליכים".

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, דוחים אנו את טענת המשיב לפיה אין באישור הרפואי שהוצג על ידי המערער משום "ראיה חדשה" במובן הוראת סעיף 35(א) לחוק הנכים ומורים על ביטול ההחלטה נשוא הערעור, על כל הנובע ומשתמע מכך  - עיון נוסף לגופו בתביעת המערער.

המשיב ישא בהוצאות המערער ובשכר טרחת פרקליטו בסך כולל של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום ו' אייר תשס"ו (4.5.06) , בהעדר

 

 

________________     _______________       _________________

ש. יעקובוביץ, שופטת    דר' קכל, חבר  עו"ד שגיב, חבר