סבסוד תעריפי מים לחלשים

המאבק על המים

ב-18 לדצמבר, ג'קי אדרי, פעיל חברתי מדימונה, הקים אוהל מחאה מול העירייה ושבת רעב במשך 3 שבועות, בעקבות העלאת תעריפי המים. אלפי אנשים חתמו על עצומת הזדהות עם מאבקו, לאוהל בו שהה הגיעו כל יום מבקרים מכל הארץ, התקיימו הפגנות, הרצאות וערבי שירה.

מי שלא בא לבקר היו חברי ממשלת ישראל. מה שהניע את אדרי לפתוח בשביתת רעב הייתה העובדה שמעל 600 משפחות מיעוטי יכולת קיבלו צווי עיקול לחשבונות הבנק מכוון שלא שילמו בזמן את חשבונות המים שלהם. מחאתו היא מעל הכל נגד תאגידי המים וההפרטה: העיריות מוכרות את המים לתאגידים וכך הופכים המים שהם צורך בסיסי, להיות בידיים של בעלי ההון.

אדרי דרש במחאתו תעריף מוזל למשפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך ולבעלי צרכים מיוחדים כגון נכים וילדים עם פיגור שכלי. כמו כן, הוא דרש לבטל את המע"מ על המים, אותו גובים תאגידי המים ולהגדיל את הקצבת המים במחיר מוזל מ-2.5 קוב ל-4.5 קוב לנפש.

ההחלטה: לסבסד

בעקבות שלושה שבועות של שביתת רעב, וועדת הכספים כינסה דיון חירום  בנושא תעריפי המים ותאגידי המים. משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, הודיע  כי הגיע להסדר עם האוצר לפיו המדינה תסבסד תעריפי מים עבור שכבות החלשות ונכים. הוחלט כי הסבסוד יגיע מתקציב המדינה ולא ע"י העלאת מחירי המים לצרכנים חזקים.

בעקבות החלטה זו, נענה ג'קי אדרי לבקשת גפני להפסיק את שביתת הרעב.  גפני ציין כי ההסכם עם האוצר מהווה צעד ביניים, עד להכרעה בעניין הצעת החוק שלו, אשר דורשת להחזיר את הפיקוח על תעריפי המים לידי וועדת הכספים. בשנים האחרונות, הפיקוח על תעריפי המים עבר לרשות המים.

 מה קורה כשהמים בידיים הלא נכונות?

תאגיד המים "מעיינות הדרום" אחראי על אספקת המים לאזור דימונה, מצפה רמון וירוחם. התאגיד עיקל לאחרונה כ- 600 חשבונות בבנק הדואר השייכים לתושבים מהשכבות החלשות אשר צברו חובות בתשלומי המים. כך נשללה מתושבים אלו הגישה לקצבאות הממשלתיות שהם מקבלים. בנוסף, נותקה אספקת המים לתושבים אלו.

רשות המים הודיעה כי היא הוציאה הוראה לפיה נאסר על תאגידי המים לעקל חשבונות בנק של נכים ואוכלוסיות חלשות נוספות אשר פיגרו בתשלומי מים. מסתבר שהתאגידים לא מילאו אחר הוראה זו מכוון שהם למעשה לא כפופים לרשות המים. כאשר הרשות נדרשה לפעול לביטול העיקולים היא הודיעה שידיה כבולות וקראה לתושבים לפנות ישירות לתאגידי המים.

המדיניות של הפרטת המים נהוגה לא רק בארץ, אלא במדינות שונות בעולם. אם נשכיל ללמוד מהניסיון של מדינות אלו, נראה כמה עובדות חשובות: בעקבות ההפרטה הייתה עלייה במחירי המים,  ירידה באיכות המים ובחלק מהמקומות ירדה הנגישות של עניים למים נקיים. בבריטניה למשל, עלו תעריפי המים ב- 46% בתשע השנים האחרונות. בארץ, מחירי המים והביוב בחלק מיישובי הפריפריה יקרים יותר מאשר במרכז הארץ, שם המים לא הופרטו ונשארו בידי הרשויות המקומיות.

לאן הולכים המים?

כולנו צרכני מים: החל מהחקלאים ועד לבתי מלון באילת. אך האם פעם נתתם את דעתכם לפעולות פשוטות ויומיומיות שאנו עושים בביתנו? בכל פעם שאנו מורידים את המים בשירותים, אנחנו שולחים לביוב 20 ליטר מים שהיו מי שתייה. מלבד האדם והדגים, אין בעל-חיים אחר בעולם אשר נוהג להפריש צואה לתוך מי השתייה שלו.

לפי נתונים של חברת מקורות, צריכת המים היומית הממוצעת לאדם בישראל נעה בין 100 ל-230 ליטר.  אכילתו של המבורגר אחד שקולה לצריכת מים ממוצעת במשך שבועיים! כמות  המים הנדרשת ל"ייצור" בשר בקר הניזון מתבואה הנה פי 10 יותר מכמות המים אשר מצריך גידול מזון צמחי בעל ערך קלורי זהה.

כולנו בעד הלוואות לסטודנטים למשל. לעומת זאת, כאשר אנחנו נותנים לתאגידים לזהם את מי השתייה שלנו, אנחנו "מלווים" משאבים מהדורות הבאים- מהילדים שלנו. זאת הלוואה שלא נוכל להחזיר. ההחלטה לסבסד את תעריפי המים לחלשים היא החלטה מבורכת, אך היא צריכה להיות חלק משינוי עמוק יותר ביחס למים.