תביעה להכרה בנכות מיוחדת

פסק דין

ערעור זה עניינו פירושן של תקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת) תשכ"ו – 1965 (להלן: "התקנות").

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

המערער יליד 1942 הוכר כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959, בשל כוויות שנכווה, בהתפוצצות טנק, במהלך שירותו הצבאי בשנת 1962.

ועדות רפואיות קבעו את שיעור נכותו במהלך השנים.

בע"א 2375/01 דנה כב' השופטת שטופמן בערעור שהוגש כנגד החלטת ועדה רפואית עליונה אשר דנה בטענות המערער ביחס לנכות שנגרמה לאפו.

בית המשפט קיבל חלקית את הערעור והורה על החזרת הדיון לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתתאר את היקף הפגיעה באף, ותקבע את דרגת הנכות על פי פרט 69א'.

באשר להפרעות בנשימה הוסכם, על דעת שני הצדדים, כי פגימה זו אינה עומדת לדיון מחדש.

בדיון שהתקיים בפני הוועדה הרפואית העליונה בתאריך 24.9.03, בהמשך לפסק הדין, העלתה באת כוח המערער שני נושאים, האחד שינוי צורת האף והשני קביעת דרגת נכות מיוחדת על פי התקנות.

ב"כ המשיב, אשר טען אף הוא בפני הוועדה, לא חלק על סמכותה של הוועדה לדון בסוגיית הנכות המיוחדת והוועדה אכן דנה בנושא; ובנוסף להחלטה להעלות את דרגת הנכות בשל שינוי צורת האף ל-20%, דחתה התביעה להכרה בנכות מיוחדת בנימוק שהנכות הכוללת פחותה מ-100% ולפיכך, אין אפשרות להפעיל את תקנות הנכים המיוחדות.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

דיון

ב"כ המשיב העלה בדיון שבפני טענת חוסר סמכות לדון בנושא הנכות המיוחדת, מאחר שלטענתו, הדיון בוועדה הרפואית הוגבל לשאלת הנכות בשל הפגימה באף – דין טענה זו להידחות לנוכח הסכמת נציג המשיב בפני הוועדה, לדיון בסוגיה.

ולגופו של ענין, תקנה 5 לתקנות קובעת:

"לא תיקבע דרגת נכות מיוחדת אלא לנכה שנקבעה לו דרגת נכות 100% לצמיתות או לתקופה של שלושים וששה חודשים לפחות בגלל אחת מאלה:

(7) נכות כתוצאה מכוויות, אשר סך הכל המצטרף מאחוזי הנכות שנקבעו על ידי ועדה רפואית שניה, למבחנים על הפגימות שנפגם הוא 150 ובלבד שדרגת נכות של 30% מתוכו נקבעה על צלקות הפנים."

אין חולק כי הסיכום האריתמטי של כלל הנכויות שנקבעו למערער עולה על 150% וכי שיעור הנכות בשל צלקות הפנים עולה על 30%, אולם לאור שיטת החישוב המשוקללת כפי שנקבעה בתקנה 3 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל-1969 דרגת נכותו המשוקללת הינה 93%.

לנוכח האמור לעיל, טוענת באת כוחו של המערער כי היה על הוועדה לקבוע למערער דרגת נכות מיוחדת, מאחר שסיכום הנכויות המוכרות עולה על 150% ומתוכן 50% מתייחסות לפגיעה בפנים, ואילו ב"כ המשיב גורס כי המערער לא עבר את המשוכה הראשונית של תקנה 5 מכיוון שנכותו הכוללת אינה מגיעה ל-100%.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי כי דין הערעור להתקבל.

בחינת תקנה 5 בהשוואה לתקנת משנה (7) מעלה כי קיימת סתירה מובנית בתקנה זו וביישומה מכיוון שאם התנאי הראשוני לבחינת הזכאות לדרגת נכות מיוחדת הוא 100% נכות משוקללת, לא יוכל נכה כוויות להגיע לעולם לדרגת נכות זו בשל שיטת השקלול לפיה דרגת הנכות של נכה שנפגם מספר פגימות מוכרות, נקבעת באופן שאחוזי הנכות שנקבעו בעד המבחן שבצדו אחוזי הנכות הגבוהים מבין הנכויות מהווים דרגה בסיסית ואילו בעד המבחנים הנוספים נקבעת הנכות באופן שמספר האחוזים מחושב ביחס לכושר הלקוי תוך גריעת הנכות המוכרת הגבוהה.

דהיינו, נכה שבשל הפגימה העיקרית נקבעו לו 50% נכות שיעור הנכות בשל הפגימה הנוספת תחושב תוך הפחתת מחצית מאחר שהיא נחשבת כפגימה שנגרמה למי שכושרו 50% בלבד.

לפיכך, סבורה אני, כי צודקת עו"ד ארז בטענתה שהפירוש המוצע על ידי ב"כ המשיב מאיין למעשה את האפשרות להפעלת תקנת משנה (7) הנ"ל, ולנוכח הסתירה בין תקנה 5 לתקנת המשנה (7), מתבקשת המסקנה כי יש להעדיף את הפירוש המיטיב עם הנכה שהוא גם הפירוש הנותן תוקף לכוונת מתקין התקנות.

עיון בתקנה 5 הנ"ל מעלה כי תכלית התקנתה הינה קביעת דרגת נכות מיוחדת, למי שנכותו הכוללת גורמת לו פגיעה קשה במיוחד; ומשמצא מתקין התקנות לנכון לקבוע דרגת נכות מיוחדת למי שנכותו נגרמה בשל כוויות חמורות במיוחד, לא ניתן להתעלם מכוונה זו על ידי אימוץ מבחן טכני העומד בסתירה ללשון תקנת משנה (7).

אשר על כן אני קובעת כי המערער עמד בתנאים שנקבעו על פי תקנה 5(7) לתקנות ועל הוועדה הרפואית העליונה לדון בתביעתו לקביעת דרגת נכות מיוחדת.

לסיכום, הדיון מוחזר לוועדה הרפואית העליונה על מנת שזו תדון בתביעה לקביעת דרגת נכות מיוחדת על פי ההנחיות דלעיל.

המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ח בטבת, תשס"ה (9 בינואר 2005) במעמד הצדדים

שרה דותן, שופטת

קלדנית: סיגל ז.