אגף השיקום, פקידי האוצר, נציגי הנכים, כולם מתווכחים על הזכאות לרכב רפואי של נכי צה"ל, אך תוך כדי הוויכוח האין סופי שוכחים שיש גם נכי צה"ל "קלים". כ- 70% מכלל נכי צה"ל לא זכאים לרכב רכב רפואי, חלקם רוצים להשתמש בתחבורה הציבורית אך נאלצים בעל כורחם, למעט בנסיעות בקווים בינעירוניים לשלם מחיר מלא. למה לא מדברים ומטפלים גם בנושא הזה ?
התחבורה הציבורית בישראל עוברת בשנים האחרונות מתיחת פנים רצינית. זה יהיה נכון לומר שעדיין לא הגענו לרמה של התחבורה הציבורית באירופה, אנחנו אפילו די רחוקים משם, אבל בנושא נגישות של תחבורה ציבורית לנכים ומהירות הנסיעה - עשינו כברת דרך לא קטנה.
כבר היום בשעות העומס, בזמן שהנהגים עומדים בפקקים, אפשר להגיע עם רכבת הפרברים מהעיר רחובות בשפלה או העיר כפר סבא בשרון בתוך כ- 25 דקות לתל אביב.
תחנות הרכבת הונגשו לנכים, בצמוד לרציפים מופעל מעלון לעזרת הנכים בכיסאות גלגלים. גם תחנות האוטובוס הותאמו ובאוטובוסים ניתנת עזרה לבעלי מוגבלויות.
אז איך זה - שדווקא לאחר שהושקעו מיליוני שקלים בנגישות, בנושא כה חשוב של התחבורה הציבורית בישראל, נכי צה"ל עדיין לא זוכים לקבל הנחה משמעותית וזריקת עידוד לשימוש יומיומי בתחבורה הציבורית .
ההנחה בגובה של 10% לה זכאים נכי צה"ל מתייחסת היום אך ורק לנסיעה בקווים בינעירוניים, כלומר כל נכה צה"ל שנוסע באופן קבוע בתחבורה ציבורית מקומית או ברכבת פרברים לא זכאי להנחה ועליו לשלם מחיר מלא עבור הנסיעה.
עכשיו הגיע הזמן לדאוג גם להנחה בנסיעה בתחבורה ציבורית, יש לדרוש משר התחבורה להוסיף את נכי צה"ל לרשימת הזכאים להנחה בכל סוגי התחבורה הציבורית.
במיוחד שמדובר בהנחה שניתנת על ידי משרד התחבורה ומשרד האוצר ולא קשורה לתקציב אגף השיקום במשרד הביטחון.