ברוך הבא לאגף השיקום

על מה אני אומר תודה ? מישהו חכם ממני אמר פעם "נכי צה"ל הם הקבוצה היחידה שלא שאלו אותי קודם אם אני רוצה להצטרף". ואכן, סביר להניח שמי שקורא את הכתבה הזאת משתייך לאותם החברים ביחידה המובחרת הנקראת נכי צה"ל – אוסף של אנשים טובים שלא שפר מזלם ונפצעו/חלו במהלך שירותם הצבאי. ומכיוון שנפגעת בזמן ששירת את מולדתך, מוטלת עליה גם החובה לדאוג שתבריא ותוכל לקיים מהלך חיים תקין ככל האפשר עם בעיותיך הרפואיות החדשות.

לרשות אגף השיקום, הגוף שאחראי לדאוג לכל צרכיך המיוחדים, עומדים משאבים רבים (כשליש מתקציב הביטחון אם אינני טועה), אנשי מקצוע מיומנים ומערכת חוקים מדויקת, שמטרתם לתת את השירות הטוב ביותר לנכה. "חזור לחור שצצת ממנו" אמרתי לשטן על כתפי, והטמעתי במחשבתי את העובדה כי אני נמצא במקום בו אמורים לבוא לעזרתי ולא נגדי.

"מה אתה רוצה ?" היה המשפט הבא שנזרק לעברי מאותה בחורה המכונה מזכירה רפואית. ישר התחלתי לחשוב על משהו בכיוון של בית יפה בכפר, רכב חדש אישה מסורה ושתיים וחצי ילדים. "מה מגיע לי ?" עניתי בתגובה.

הרגשתי את כתף שמאלי מגרדת שוב, אבל התעלמתי. מה מגיע לי ... אין משפט מאפיין יותר לנכה צה"ל מאשר 3 המילים הללו (אצל הותיקים מומר המשפט ל"מגיע לי יותר") שמבטאות בתוכם את התסכול הרב שכל פצוע צובר בתקופה הקשה של ההתמודדות עם המגבלות. כולנו יוצאים בהרגשה שחייבים לנו משהו. אנחנו נפצענו בשירות המדינה. אנחנו מיוחדים. מעכשיו והלאה לא יהיו לנו דאגות בחיים. ידאגו לנו לפרנסה ולהשכלה ואולי ישחילו גם איזו משלחת נחמדה לאזורים היותר טובים של איטליה. מגיע לי, לא ככה ?

אז זהו שלא. וזאת לא הפעם האחרונה שתתקלו במונח השלילה במסגרת יחסיכם עם אגף השיקום. מגיע לנו הזמנות לעמוד כשווים בחברה למרות מגבלותינו, ולא לקבל פיצויים על היותנו מוגבלים. זה דומה בצליל אבל שונה מאוד במהות. אז כעת ששינינו מעט את הגישה הכללית כלפי האגף בהקדמה ארוכה, נמשיך לחלק הפרקטי.

איפה מחלקים פה גן של שושנים ?

באגף השיקום, מוקצה מזכירה רפואית לכל קבוצת נכים (כאשר החלוקה נעשית על פי קריטריונים פנימיים), שתפקידה הוא לטפל בבקשותיו של הנכה ובמקרה הצורך לתעל אותן לגורמים אחרים כמו הרופא המחוזי.

דבר ראשון שצריך להבין שמגיעים בפעם הראשונה אל המזכירה הוא לדעת מראש מה אתה צריך ממנה. היא אינה מכירה את ההיסטוריה הרפואית שלך, לא את המצב הכלכלי שלך ולא את מצבך הנפשי. היא בירוקרטית במקרה הטוב, ואתה צריך לעשות לבד את התרגום מהצרכים האישיים שלך למוצרים שהיא מספקת.

מה הכוונה ? נגיד ונפגעת בכתף השמאלית (הידועה לשמצה) ואתה צריך ללכת לביקורת אצל רופא. עד עכשיו טיפלו בך הצבא ור"מ 2 במסירות ולא דאגת לשום פרט. כעת, שאתה אזרח יש צורך לשלם לרופא שבודק אותך. והתשלום מגיע מאגף השיקום בצורת הפנייה. אם כך, עליך לבקש מהמזכירה הפנייה לרופא אורטופד ולציין את ביה"ח והמחלקה בה ביצעת ביקורות עד עכשיו. זכור כי אין למזכירה רישום של הרופאים השונים שדרכם עברת במהלך טיפולך ולכן עליך להיות פרטן.

ומה הלאה ? נניח וקיבלת טופס הפנייה לבדיקה בבי"ח רמב"ם במחלקה אורטופדית ד'. מתי הולכים ? השיטה הנוכחית גורסת כי הנכה קובע בעצמו את ההפניה. אפשר בטלפון ואפשר לגשת לבי"ח (הניידים מביננו) אבל באחריותך לשמור על רצף הטיפול הרפואי התקין שלך. וזה זולג להרבה תחומים. באחריותך להגיע לפיזיותרפיה. באחריותך לקחת תרופות. באחריותך לבקש כל מה שאתה צריך – משום שאף אחד לא יציע לך את זה.

יש לך אישור על הפציעה הזאת ?

אוקי, אז עברנו בזריזות על הקונספט הבסיסי של התמודדות עם המזכירה ובקשה של הפניות (בד"כ הדבר הנפוץ ביותר). מה הלאה ? כל בקשה נוספת שתעלה ואינה מובנת מאליה דורשת אישור/המלצה מרופא. פיזיותרפיה אינה דבר ברור מאליו.

אם ברצונך לקבל מימון למכון פיסיותרפי יהיה עליך לבקש תחילה אישור מהרופא האורטופד ולאחר מכן תקבל אישור לפיזיותרפיה. אתה חושב שמגיע לך הסעות ? שוב, אישור מהרופא על ניידות. שימו לב, שלעיתים חלק מהאישורים (נסיעות לדוגמא) יכולים להינתן על ידי הרופא המחוזי (עוד מעט נגיע אליו) ולכן צריך לשאול לפני כל בקשה האם יש צורך מוחלט באישור מרופא בי"ח או שאפשר לסדר באופן פנימי במשרד.

כמו כן, אתה לא מסוגל לעבוד במצבך הנוכחי – אז איך אתה אמור להתקיים ? אל תדאג ידידי, האגף ידאג לצרכיך הכלכליים בשעת המצוקה. רק תביא אישור מרופא, על העובדה שאתה לא יכול לעבוד. נכון, קצת מוזר היה לבוא על קביים לאגף בפעם הראשונה ולעמוד מול בנאדם שרואה אותך ומבקש אישור על חוסר יכולת לעבוד. מה בדיוק אני אמור לעשות ? לעבוד בתחנת דלק ?? אולי הם יוותרו לי כי אני עם קביים ויתנו לי לשבת פעם בחצי שעה ?!?! ... נא להירגע.

אין מה להתעצבן, ישנם חוקים שנוצרו למטרה מסוימת ועלינו לציית להם בין אם זה נראה לנו או לא. אני יכול להבטיח לכם, שתשיגו את אותה המטרה באותו פרק זמן באם תבצעו את המוטל עליכם בצעקות ואיומים ובין אם תעשו מלאכתכם בשקט ושלווה.

7 שנות לימוד לרישום תרופות

הרופא המחוזי, מלווה צוות של מזכירות ומבצע את רוב ההחלטות בנוגע לנכה שמצריכות חוות דעת רפואית. הוא הבנאדם שיאשר את בקשת התרופות שלך, הוא גם זה שלפעמים יאשר את בקשתך לרופא מומחה נוסף. הוא הסמכות שמעל הסמכות. 7 שנים למדת להיות רופא בשביל לרשום לי תרופות ? איזה מן רופא אתה ? הוא רופא מדופלם כמו כל רופא שתפגוש בכל מקום, בד"כ אפילו יותר ותיק מהשאר בעל ידע בפעילות המערכת הרפואית.

נכון הוא לא עושה הרבה בשבילך שאתה יכול לראות אבל יחסים טובים עם הרופאים יכולים להועיל הרבה. אין לי יותר מידי להרחיב על הרופא כי אישית לא התעסקתי עם האיש יותר ממה שהייתי צרך והרוב הלך חלק. אבל בנימה צדדית, כשהייתי פגוע ברגלי ללא יכולת ללכת נאלצתי לשלם על המונית שהסיעה אותי הלוך חזור למשרד בעוד חברי הטוב קיבל הסעה לביתו משום שהתחבב על הרופא. למה הזכרתי את זה ? תמשיכו לקרוא ותגלו ...

למה-לו-ולי-לא

ארבעת הלמ"דים. מונח שהמצאתי שנועד לתאר את הגישה הרעה השנייה שאוכלת את הנכים מבפנים : למה הוא קיבל את זה ואני לא ? לא מגיע לי גם ? הדגש הפעם הוא על גם. המוח הישראלי שלנו משדר לנו אידיאל "קומוניסטי אגואיסטי" – כולם צריכים לקבל אותו הדבר ואני צריך לקבל יותר מכולם ובמידה ויש אחד המקבל יותר זכותי המלאה לקבל את אותו הדבר. עצור !!! טרחת לבדוק למה הוא מקבל דברים כאלו ? אולי יש לו יותר אחוזי נכות ? אתה בטוח שהוא פצוע כמוך ברגל אותה פציעה מדויקת ? או אולי יש לו גם מצב נפשי רעוע שהוא לא מראה ? לא כל הנכים שווים ולכן לא כולם יקבלו אותו הדבר.

עדיף שלא לפזול לצדדים ולקנא בדשא של הנכה השכן. אבל כן מותר להיות ערני למה שארים מקבלים כי אולי הם חשבו על בקשה לגיטימית שמגיעה גם לך אבל לא חשבת לבקש אותה או לא ידעת כיצד לנסח עצמך.

 המידע המצוין לעיל לא מועיל

בהתחלה חשבתי לכתוב כתבה על כל התלאות שעובר נכה בכניסתו לאגף השיקום. הרעיון המקורי היה לפני חצי שנה. ככל שהזמן עבר קיבלתי פרספקטיבה שונה ויותר מקלה על הנושא. נכון, הדרך אף פעם לא קלה אבל בגלל הקשיים הרבים שעברנו אנחנו תמיד יוצאים מנקודת ההנחה שמגיע לנו יחס יותר טוב. אבל עכשיו אני מבין, שאגף השיקום עזר לי להגיע להבנה ששיקום זה משהו שאתה צריך לעשות בתוך עצמך. בגישת החיים. להגיע למסקנה שאם תתחיל לעזור לעצמך אז אחרים יעזרו לך. כתף ימין נהייתה כבדה לפתע והבחור שדומה לי רק לובש חלוק לבן, נבל בידו והילה עגולה מעל ראשו הביט בי ולחש באוזני "נכון שאנחנו מרגישים יותר טוב ?" הבטתי בחזרה והנהנתי. "טוב, עכשיו בוא נראה איך אנחנו מוציאים מהחולרות האלו רכב רפואי ..." חייכתי אליו ונכנסתי לאגף השיקום בפעם המי יודע מה ...

סוף

הערות :

1) הכתבה כתובה בלשון זכר אך מתייחסת לזכר ונקבה כאחד

2) הכול כתוב מניסיון אישי לכן אני מניח שזה לא תקף לגבי חלק מהקוראים

3) ניסיתי להכניס בסיפור כמה שיותר פרקטיקה שיכולתי (תפקיד המזכירה, הרופא, בקת הפניות נסיעות ומשכורת) שהם מבחינתי הדברים היותר חשובים בתחילת השיקום. בהתאם לדרישת הקהל (בתקווה שיהיו כאלו) אני אשמח למצוא את הזמן ולהרחיב על התהליכים. למרות זאת, המלצתי החמה לכל נכה היא לקרוא בעיון את החומר שמספק האתר, שעושה עבודה נאמנה בעזרה לנכי צה"ל.

4) תודה רבה לאריק, שנתן לי הרגשה שאני לא לבד במאבק בתחילת הדרך. אני מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן להביא משהו אל הכתב