סיפורו של חייל מילואים בגולני

ב. התגייסתי בהתנדבות לשירות המילואים למען המדינה הזו שלי שאני כל כך אוהב ביום 9.5.04 ולא היתה לי כל בעיה רפואית ערב הגיוס , כמו שלא היתה לי בעיה לשרת בגזרה "החמה" של ג"נין .

ג. ביום 10.5.04 , לאחר יום אימונים מפרך בנשק גם ביום וגם בלילה , נשלחנו ברכבינו הפרטיים אל הגזרה , התמקמנו ומיד הלכנו לתגבר את כוחות פלוגת גולני ששהתה בגיזרת ג"נין , בפיקודו של סא"ל רזילי ללא כל מנוחה , הכל ע"מ לתת ללוחמי גולני בסדיר זמן ממושך יותר עם בני משפחתם כמו גם יותר מנוחה בבסיס עצמו , הכל מהלחץ של חוסר השינה שלהם שהפך בלתי נסבל .

ד. החל מאותו היום ( 10.5.04 ) , איך שהגענו והתמקמנו , יצאנו לשטח למחסום ( ג"אלמה ) , ומיד לאחר תדרוך שקיבלנו החלפנו את לוחמי הסדיר באבטחת המחסום .

ה. במשך שלושה ימים רצופים כמעט ללא שינה שלי , שכן עשיתי משמרות כפולות במחסום למרות נדרשתי , והכל ע"מ שחיילי הסדיר ינוחו ואו יצאו הביתה בתחלופה גדולה יותר , עשיתי זאת ללא כל טרוניה ומענה , הכל פשוט מאהבה בחום היוקד .

ו. ביום 13.5.04 בשעות אחה"צ , לאחר שעליתי על משאית סחורות של פלסטינאים ע"מ לבדוק אם יש בה חלילה אמצעי אמל"ח , מגובה של בערך 5 מטר נשמטו ידיי וצנחתי אחורה על רצפת כורכר כשעל גופי אפוד מגן , אולם ללא קסדה , ( לא חוייבנו בתדרוך לחבוש קסדה בבדיקות )

הפגיעה שלי היתה במוח האחורי ( הקטן ) , והחלק התחתון של הגב .

ז. הייתי ללא הכרה , ( אגב כל הסיפור של הנפילה הוא מעדי ראיה המאבטחים שהיו לרגלי המשאית ואיבטחו אותי שכן אני לא זוכר מאומה גם היום ) , אמבולנס צבאי הגיע רק לאחר זמן של 40 דקות ופינה אותי לביה"ח עפולה העמק , ישרות ליחידת הטראומה , קיבלתי עירוי דרך זונדה כפולה ושם לאחר העברה למחלקת כירורגיה וניאורולוגיה , החלו הבעיות האמתיות לצוץ .

ח. ראשית , לא יכולתי לעמוד על הרגליים , הייתי מרותק ל- כסא גלגלים במשך חצי שנה תמימה, גימגמתי בצורה נוראה , חוש טעם וריח אבד כלא היה , הקאות , כאבי ראש עזים וסחרחורות ליוו אותי ללא הרף , חוסר שינה , אבדן זיכרון , חולשה כללית בפלג גוש השמאלי מהאונה ועד לכף רגל .

ט. חיי השתנו להם מקצה לקצה , לאחר 10 ימים בביה"ח עפולה העמק הועברתי לשיקום בביה"ח הדסה עין כרם בירושלים , אולם לנוכח הפגיעות ובעודני שייך לצבא , הוחלט ע"י קצינת רם 2 בהתייעצות עם הרופאים להעביר אותי לביה"ח 10 בחיפה ( שהוא מתקן שיקום צבאי ) , שם הוחל בתהליך השיקום שלי , שם גם הוגשה תביעת הכרה למשרד הביטחון , כאשר בתוך פרק זמן של שבוע , הכיר בי משרד הביטחון לצרכי טיפולים ופתח לי תיק נכה לכל דבר וענין .

י. היות ולא היה באפשרותם ( ביה"ח 10 ) להחזיק אותי יותר לאחר קבלת ההכרה , הועברתי משם באמבולנס לביה"ח הדסה הר הצופים בירושלים לאגף השיקום ביום 17.6.04 .

יא. אגף השיקום ע"י מנהלת האגף פרופ' שוכינה , לאור הפגיעות בראש כמו גב תחתון וחולשה בפלג גוף שמאלי , החליטה שבשלב זה אינני מתאים לשיקום , וכך שוב הועברתי באמבולנס לביה"ח – הדסה עין כרם להמשך אבחונים , ( כאן המקום לציין שמרוב מומחים שבדקו אותי "לא ראו את היער" , ואני כמו ספינה מיטלטלת וכאבן שאין לה הופכין שכבתי בביה"ח לעוש שלושה חודשים ובסה"כ בערך מחצית שנה של אשפוזים .

יב. רק בחודש ספטמבר 04 , שיחררו אותי הביתה תוך הפניה לאשפוז יום ושיקום בביה"ח הדסה הר הצופים , שם הוחל במשך 3 ימים בשבוע הליך שיקום מורכב שכלל ריפוי בדיבור , ריפוי בעיסוק פיזוטרפיה , פסיכולוגית קלינית ועוד' .

יג. ההמלצה על השיקום כמו גם ההמלצה על מלווה למשך 4 שעות ליום ניתנה ע"י פרופ' אורקאן שהוא מומחה לשיקום העובד בשיתוף עם משרד הביטחון , אולם הניאורולוג המומחה ד"ר רומן קרביץ הוא שהמליץ על 24 שעות של השגחה , אולם במשה"ב הובהר לנו כי אין אפשרות ל 24 שעות ולכן ד"ר דן קוקש ( רופא מחוז ירושלים והדרום ) החליט על 8 שעות ליווי ביום , וכך היה .

יד. השיקום בהדסה הר הצופים היה קשה ומייגע , עד לחודש פברואר 05 , שיפור קל מאד היה רק בכך שרגל שמאל קצת התחזקה , למעט זאת כל הפגימות האחרות נותרו כשהיו , אולם טעות אחת של - פיזוטרפיסטית בהדסה הר הצופים עלתה לי ביוקר רב , כאשר באחד מטיפולי הפיזוטרפיה , לקחה היא ממני קב אחת ללא כל התראה מוקדמת , מצאתי את עצמי על הרצפה , רשלנות לשמה , שבשל כך , יובל גנץ כתב מכתב בשמי למנהל ביה"ח הדסה הר הצופים על המחדל החמור הזה , ובעקבותיו יתא גם מכתב לד"ר דן קוקוש ( רופא משה"ב מרפאת ירושלים בנדון ) , ביקשתי העברה לבית הלוחם בירושלים , נאמר לי שהנסיעות על חשבוני אולם לא עניין אותי זולת השיקום שלי .

נושא מומחי משרד הביטחון ( אגף השיקום ) שבדקו אותי במהלך התקופה :

ראשית , ארבעה מומחים היו אמורים לבדוק אותי , ואני אומר אמורים כי הם ישבו בכסאם
פתחו את התיק הרפואי ולא משו ממקומם לבדוק אותי .

לפי הסדר : , ניאורולוג , אורטופד , "מומחה" לחוש טעם וריח , ופסיכיאטר .

הניאורולוג כמו גם האורטופד , וכמו גם מומחה לחוש טעם וריח ללא כל בדיקה , אלא רק ע"י מעבר על התיק הרפואי החליטו שהפגיעה שלי "לא משהו שקשור לשירות" כהגדרתם , ואני לא יודע פשוט אם לצחוק או לבכות ! .

אילולא בדקו אותי והיו מאבחנים כל אבחון שיהיה , מילא ? , אולם אף אחד מהם לא מש מכיסאו ו"חרץ" את גורלי בעת מתן תשובתו למשרד הביטחון , ( אגב הכל עוד במהלך שנת 2004 ) .

לגבי הפסיכיאטר :

הפסיכיאטר לאחר שעתיים של שיחה עמי , לא יכל לקבוע מאומה , ובהמלצות שלו כתב להפנות אותי למרכז הערכה ( ביה"ח תל השומר ) לחמישה מפגשים כאשר בינתיים שניים נערכו כבר – ונותרו עוד שלושה .

דחיית משרד הביטחון ( אגף השיקום ) :

ביום 31.5.2005 , שלח אלי באמצעות המסייע מר יובל גנץ ( סא"ל במיל, ) הודעת דחיה לתביעה שהגשתי לזכות ההכרה מיום 2.6.2004 , כלומר כמעט 13 חודשים ממועד הפגיעה , ( הודעת דחיה הודפסה על ידם ב 19.5.05 ) , אולם היות והנושא הפסיכיאטרי נותר פתוח , הדחיה היא לגבי כל אותם שלושה "מומחים" שהוזכרו לעיל .

הגשת ערעור חד וברור :

ביום 19.6.05 הוגש ע"י ב"כ שלי ערעור על ההחלטה של הדחיה , קדם משפט נקבע ל 25.9.05 הערעור מבוסס דיו על אבחונים גרדא !!! , ולא ישיבה על כסא ולפי תיק רפואי לכתוב המלצה כפי שעשו כל אותם שלושה מומחים .

חוות דעת מומחים מטעמי ( אחד מהם נאורטופד הוא עובד עם משה"ב ) :

א. מיום 17.6.2004 ועד ליום 31.5.2005 נבדקתי פעמיים בחודש ע"י ניאורולוג מומחה ד"ר רומן קרביץ , אשר קבע מפורשות כי האבחונים שלו המסתמכים על הבדיקות הינם פגיעה ברקמות המוח אשר גרמו בין היתר לאבדן חוש טעם וריח , אבדן זיכרון לטווח ארך ובינוני כמו גם הקביעה של – ביה"ח הדסה עין כרם , ובשפה הרפואית הנני סובל מ"אנצפלופטיה" ( פגיעה ברקמות המוח ) .

כאן המקום לציין באופן הכי מפורש ! , כל אישורי המחלה של ד"ר רומן קרביץ אומצו ואושרו ע"י ד"ר דן קוקוש ממרפאת ירושלים , ע"י ד"ר קלמנוביץ ( רופא מרחבי משה"ב ) וד"ר דן דולפין רופא כללי של כל משרד הביטחון , ולפי אושורי מחלה אלו שולמו לי במהלך כל התקופה , תגמולי תט"ר וזאת חרף אותן "חוות" דעת של מומחי משה"ב שהיו עוד במהלך 2004 , אולם כל מה ששולם לי היה עד ליום 31.5.2005 , היתכן כדבר הזה ?! , אם משה"ב כבר ב 2004 קיבל חוו"ד שאומרות שאין קשר לפגיעה , מדוע המשיכו לשלם לי תגמולי תט"ר , ועוד אימצו את חוו"ד ואישורי מחלה של ד"ר קרביץ ?! .

יכל ד"ר קוקש , ואו כל רופא אחר לכתוב לי , מצטערים המומחים שלנו אומרים אחרת , אולם לא כך היו פני הדברים , יתרה מזאת כל מרשמי התרופות של ד"ר קרביץ הניאורולוג גם הם אומצו ע"י רופא מחוז ירושלים ד"ר קוקוש , הוא דאג באמצעות ספק התרופות של משה"ב ( טלפארמה ) , לשלוח אלי את התרופות עד הבית עם שליח , גם כאן יכלו לומר במשה"ב , ד"ר קרביץ לא אמון עלינו .

חוו"ד אורטופד ד"ר אהרון דנציגר , המועסק גם דרך משה"ב :

גם בסיטואציה הזו אותו הסיפור אולם עם תוספת "לקצפת" , ד"ר דנציגר אשר טיפל בי , בדק אותי לראשונה בינואר 05 , כאשר כל ההפניות אליו שימו לב ! , מטעם משה"ב ( מרפאת ירושלים ), גם הוא כתב במפורש את השייכות לפגיעה בג"נין , אישורי המחלה שלו , כמו גם מרשמי זריקות , כדורים אומצו במלואם ע"י משה"ב ( מרפאת ירושלים ) , שמבחינתי זו מרפאה ארצית שכן לכל דבר אמורים להיות אישורים מהרופאים הראשיים אשר בלשכת השיקום בת"א ( ד"ר דן דולפין ) .

כל אישורי המחלה אושרו , כמו גם תרופות , הפניות לפיזוטרפיה בבית הלוחם וזאת עד ליום 31.5.05 אותו מועד דחיה של משה"ב , וגם כאן באותה סיטואציה כמעט ( זולת ההפניות אליו שהגיעו ממשה"ב עצמו ) , יכל אגף השיקום לומר לי , מצטערים מומחה אורטופד שלנו קובע שאין קשר לפגיעה , אולם לא כך היו פני הדברים .

וועדות רפואיות שלא היו :

לא היתה לי ולו ועדה רפואית אחת מטעם משה"ב , אלא רק וועדת ליווי שאישרה את הליווי שלי קצין תגמולים עצמו הוא זה שהחליט על הדחיה , ואני כמובן לא אנוח ולא אשקוט עד שתצא האמת שלי לאור , וסוף סוף יבינו במשה"ב מה חשיבות החיים , לאן מצבי הרפואי הגיע , ועד כמה לא ניתן לשחק עם חייל מילואים ( על לא עוול בכפו ) , שנבדק פעמיים ערב השירות ונמצא כשיר למילואים אלו .

המצב כיום :

לאור הערעור שהוגש , אושר המשך טיפולים אולם תגמולי תט"ר לחודשים יוני יולי 05 לא אושרו וזה אומר שאני אמור לחיות את היום יום מכלום !!!.

כאבי הראש , הקאות , הליכה בקושי עם קביים , אבדן חוש טעם וריח נותרו כשהיו למעט הגמגום שהשתפר , אבדן הזיכרון שהוא גם אבדן העבודה הקודמת שלי כחשב נותרה כשהיתה , אבדן כושר סוציאלי ומעמד אישי עפ"י אבחון של הדסה עין כרם , כל אלו נותרו כשהיו .

אין לי ספק שמשרד הביטחון רוצה להתיש אותי , להביא אותי לפת לחם , למרות שקיבלת לידיו את אישורי המחלה לחודשים יוני יולי 05 ע"י שני המומחים ד"ר קרביץ ( ניאורולוג ) , וד"ר דנציגר אורטופד , חתמתי על הצהרה , מילאתי טופס תט"ר כדין , שלחתי מרשמי תרופות ש"פתאום" לא אושרו ולדאבוני אני רכשתי אותם מכספי סיוע של מכרים ( בושה וכלימה ) , וזו ההתעללות של משה"ב בי לא לאשר תגמולי תט"ר בכדי לגרום לי לאבדן צלם אנוש , לא מספיק מה שנגרם לי כתוצאה מהנפילה בפעילות מבצעית בג"נין , למעט השיקום בבית הלוחם , אני מגדיר את עצמי כאבן שאין לה הופכין בגיל 38 , ללא מקצוע ( אבדן זיכרון ) וללא יכולת לעשות דברים שרציתי לעשות כדי לפתוח דף חדש בחיים בעודי צעיר , אולם הקושיים של משרד הביטחון שמערים עלי לא מאפשרים לי .

תכתובות לכל האמונים באגף השיקום :

נשלחו מכתבים ( אותם המכתבים ) ליו"ר אגף השיקום , כמו גם בלה קצינת תגמולים ראשית , כמו גם מנהל יחידת זכויות תגמולי נכים , כן לד"ר דן דולפין , ד"ר קלמנוביץ , ד"ר קוקוש מיום 17.7.05 ( אני ברשותכם גם אצרף את המכתב הזה שנשלח אליהם ) , אין לי כל כוונה להרים ידיים כלל וכלל ומה בסך הכל ביקשתי , עד לבירור הערעור שתהיה לי אפשרות מחיה וקיום מתגמולי התט"ר , כמו גם אישורי תרופות .

אין לי כל התנגדות ואני מאשר לכם ( לפורטל ) לפרסם את הדברים העצובים האלו ללא כל
סייג כל העריכה , הניסוח , הכתיבה , והחשיבה אני מודה לחבר הכל כך קרוב שלי מר יובל גנץ ( סא"ל מיל' ) אשר לא רק שירת איתי , אלא ליווה אותי בכל מהלך הדרך הקשה מזה שנה וחודשיים מהפציעה .

ל. רמי , תיק משה"ב ######