שמי מיכל ואני נשואה לאדם נפלא, אדם שלחם למען המדינה ונפצע קשה במלחמת שלום הגליל, בעלי נפצע ביד אבל גם לקה בהלם קרב. לפעמים אני רואה איך הוא מתאפק להיות רגוע, הוא פשוט מכריח את עצמו, אבל אז כל ניצוץ הכי קטן והכל נדלק.... מתפוצץ.
לפני שהתחתנו לא ראיתי את זה, אהבנו אחד את השני ועדין אנחנו אוהבים זה בעצם מה שמחזיק אותנו ביחד.
אני מכירה הרבה זוגות שהתגרשו, גם בגלל שהנשים החליטו שזה לא מתאים להן והלכו לחפש בן זוג אחר וגם בגלל חוסר האונים בכל הקשור לטיפול של משרד הביטחון.
היום שאני מקבלת עזרה נפשית זה נותן לי כוח, הילדים מתחילים להבין למה אבא מתנהג כפי שהוא מתנהג, בהתחלה הם האשימו אותו, פחדו ממנו, פחדו להביא חברים הבייתה שלא יגידו להם שיש להם אבא משוגע.
אבל עכשיו זה שונה, הם רואים את אבא כגיבור, הם מבינים שמה שאבא ראה וחווה היה כל כך איום, הם מבינים שרעש או אפילו ריח של משהו יכול לעלות בו זכרונות.
בשבועות האחרונים אנו מנסים לחיות חיים נורמלים ככל האפשר למרות הפחדים שעירק תשלח לפה איזה טיל.
אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולבקש מכל המשפחות של הלומי קרב או פדויי שבי, לכו לקבל תמיכה פסיכולוגית, זה יעזור לכם ולילדים שלכם.
על תחשבו שהילדים לא מבינים, הם מבינים ומתרגמים זאת כפי שהם רוצים, תמיכה וטיפול יגרמו להם להכיר במציאות ויעזרו להם לקבל את אבא כמו שהוא גיבור.
מיכל