עיצוב למען נכים

עיצוב למען החברה

אולם מתברר כי לא רק נכים נמצאים הרחק מאור התייחסותה העיצובית של החברה. אוכלוסיות שלמות, או המוני אדם במה שאנו מורגלים לקרוא "מדינות העולם השלישי", חיים בתנאים קשים הדורשים פתרונות עיצוביים מיוחדים ומקוריים בכדי להתגבר עליהם.

המעצב ויקטור פאפאנק, פרסם ב-1972 את ספרו – "עיצוב בעבור העולם האמיתי". בספר הוא קורא למעצבים לחפש ולהמציא פתרונות לבעיות האמיתיות של החברה בעולם, עבור נכים, מוגבלים ואנשי העולם השלישי הזקוקים באמת למוצרים עבור קיומם. לתפיסתו של פאפאנק, עבודתו של המעצב למען אוכלוסייה נזקקת צריכה להתמקד בפתרונות הנדרשים על פי התנאים המיוחדים של המקום, למשל: נעלי מונסונים מפלסטיק העמידות בגשמים, מתקן מאדה לעוגות אורז, סמלים חזותיים לצרכים רפואיים של אוכלוסייה שאינה יודעת קרוא וכתוב, תותבות לנכים הרבים שנכותם נגרמת מתנאי חיים קשים, מעוני וממלחמות, כיסאות גלגלים לניידות קלה, השווים במחירם לכל נפש. פאפאנק מעלה ודן במגוון שאלות בסיס כשהמרכזית בהם בודקת את חשיבותו ותרומתו של המעצב בעיצוב פני החברה.

בעקבותיו קמו קבוצות מספר העוסקות בנושא העיצוב החברתי ובעקבותיהם גדלה המודעות לנושא. וכיום מתמקד המאמץ המקצועי בצרכים של החלשים והמוחלשים בחברה האנושית. נערכים כנסים, מתאגדות אגודות ומתקיימות תערוכות, העוסקות בעיצוב תחת הכותרת אחריות חברתית וסביבתית. חלק מן הקבוצות העוסקות בתחום הן אלו -

• קבוצת המחקר והפיתוח של מעצבים הפועלים בשנים האחרונות באוניברסיטת Salford שבמנצ'סטר:  אנדרו ווטון ועמיתיו מרכזים ומציגים מודלים, תיאוריות ומחקרי מקרה בגישת ה"עיצוב באחריות חברתית", הכוללת בתוכה מציאת פתרונות עיצוב המתייחסים לאקולוגיה, לחינוך, לבריאות, לסחר הוגן ולצדק חברתי תוך שילוב גישת הקיימות של מקדונאו ובראונגארט ביחס לסביבה, לחברה ולכלכלה.

• מוטיבישן:  קבוצה אשר שמה לעצמה למטרה לענות לצרכים של עוני וזכויות אדם באמצעות עיצוב. בקבוצה מתכננים מוצרים, המאפשרים ניידות נוחה וקלה לנכים, ומעניקים שירותי עיצוב למוסדות שיקום הפזורים ברחבי העולם. הם מתמקדים במוצרים בעלות נמוכה, שניתן ליצרם ולתחזקם בתנאים דלים ולטווח ארוך באופן שמתאים למקום הספציפי לו הם נותנים את השרות. למשל, כיסא גלגלים לנכים שעוצב ממרכיבים בשימוש חוזר, והם קלים להשגה במקום.

• עיצוב אחראי: נוסדה ב- 1989 באוסטרליה על ידי מעצבים שכהגדרתם: "רצו להיות חלק מהפתרון ולא מהבעיה". מטרתם לקדם עיצוב אחראי, תוך שילוב שיקולים סביבתיים וחברתיים. חלק מעבודתם כרוך בקידום ובהפצת מידע על עיצוב אחראי בקרב מעצבים, תעשיינים ומשתמשים.

• מרכז הקידום ל-"עיצוב למען צרכים גלובליים": הוקם ע"י ריקרדו גומז ושותפים ב-1992. שם הושם הדגש על מדיניות עיצוב המתחשבת בתנאים מקומיים, במיוחד בארצות שם אורח החיים הוא מסורתי, התעשייה אינה מפותחת והאוכלוסייה מוגבלת ביכולתה לראות מבעד למצוקת היומיום.

אחד הדברים שמפניהם מתריע ריקרדו גומז (מהמרכז לקידום עיצוב למען צרכים גלובליים) היא התנשאות של המעצבים, העלולים לנסות ולכפות את התרבות הטכנולוגית של מדינות עשירות ללא התאמה אמיתית לצרכי המקומיים במדינות העניות. למשל – מעצב צרפתי שפיתח תנור בישול סולרי לשימושן של בנות כפר באפריקה. רעיון מעולה לכאורה, אולם המעצב לא טרח לבדוק את סדר יומן של הנשים בכדי לגלות כי הנשים בכפר עובדות כל היום בשדות ומגיעות אל הבישולים רק בלילה...

אחת ההמצאות המקסימות שנעשו עבור אוכלוסיות חלשות היא המרבד המאיר - מיליוני בני אדם עדיין חיים ללא חשמל בהרבה מאוד מדינות מתפתחות. המרבד המאיר נוצר במקסיקו, והוא משלב לדים מאירים וסוללות נטענות. הוא נייד ומתקפל ונראה כמו מגבת מאירה לא גדולה במיוחד. הוצג לראשונה בתערוכה "עיצוב למען 90% האחרים".

בפעם הבאה, כאשר אנו באים לעצב דבר מה, ניקח בחשבון בין היתר את תרומת מעשינו לחברה. האם הדבר אכן נחוץ? מאיזה עולם תרבותי/מחשבתי מגיע האדם שאמור להשתמש בעיצוב שלנו. כיצד נוכל אנחנו לשנות ולו במעט את פני החברה...