אתר זה משתמש בקבצי קוקיז אתר זה משתמש בקבצי Cookies כדי להתאים אישית תוכן ומודעות. למידע נוסף OK
X
אנא בחר את גודל הפונט הרצוי:
מועדון החברים של פורטל נכי צהלהכרה כנכהחמי מרפאייעוץ משפטיקנאביס רפואיטפסים להורדהרכב רפואיטבלאות תגמוליםטיפולים רפואייםזכויות והטבותארגון נכי צהלאגף השיקום
X סגירה
 

קשר סיבתי בין סכרת לשירות הצבאי

האם מחלת הסוכרת פרצה בעקבות המצב הנפשי בו היתה נתונה החיילת במהלך הטירונות.

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

עא 002974/02

בפני:

כבוד השופט יהושע גרוס, סגן נשי א - אב"ד

כבוד השופטת אסתר קובו

כבוד השופטת מיכל רובינשטיין

בעניין: משרד הביטחון – אגף השיקום – קצין תגמולים

באמצעות בא-כוחו עו"ד עבר הדני. המערער

נ ג ד

בריט שרי

באמצעות בא-כוחה עו"ד ארנון בן יעקב. המשיבה

פסק דין

השופטת מיכל רובינשטיין:

1. ערעור על החלטת ועדת הערעורים בע.נ 644/99 מיום 10.9.02, אשר קיבל את ערעור המשיבה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (נוסח משולב) (להלן: "חוק הנכים") והכיר במשיבה כנכה אשר נכותה נגרמה עקב השירות בצה"ל.

העובדות:

2. המשיבה התגייסה לשרות חובה לצה"ל ביום 10.5.98 כשמצב בריאותה ללא דופי ונקבע לה פרופיל רפואי 97.

בתביעה להכרת נכות שהגישה המשיבה בפני המערער ביום 9.12.98 טענה המשיבה כי כתוצאה מלחץ נפשי כבד שהופעל עליה במהלך הטירונות, לא ישנה לילות שלמים וסבלה מחרדות ומפחדים.

בהמשך הדברים התמקדה המשיבה באירוע לפיו במהלך הטירונות חדר נחש לאוהל, ובעקבות המקרה התקשתה להירגע, לא ישנה לילות שלמים וחששה באופן קבוע להיכנס לאוהל (גירסתה של המערער אושרה ע"י תצהיר של חברתה לטירונות – הגב' מרקו).

אין מחלוקת כי המשיבה לקתה בסוכרת מסוג 1 והיא ביקשה לזקוף את פריצת המחלה לחובת תנאי השירות, כפי שתוארו בתצהירה (המשיבה תמכה את גרסתה בחוות דעת רפואית של ד"ר רפפורט).

המערער אשר בפניו באה התביעה ראה לדחותה בהחלטתו מיום 23.9.99 בטענה כי אין קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת ממנה סובלת המשיבה ובין תנאי שירותה ( עמדתו של המערער נתמכה בחוות דעת של פרופ' קרסיק).

בהתייחסו לשאלת הקשר הסיבתי לשירות הצבאי ציין פרופ' קרסיק: "כי שירותה הצבאי של המערערת לפני איבחון הסוכרת היה קצר ביותר ולא היו בו מאורעות יוצאי דופן מבחינת רפואית עד להתגלות הסוכרת, אך באשר לחשיפת הסוכרת ישנם דעות כי אירוע נפשי יתכן ויגרום לחשיפת הסוכרת, אבל איני רואה בטירונות חיילות אירוע נפשי כזה ".

פסק הדין של בית משפט השלום:

3. בשאלת הקשר הסיבתי הסתמכה ועדת הערעורים על פסק דינו של בית המשפט העליון בנושא זה ע.נ 120/94 בן אנו נ' ק"ת (לא פורסם) אשר קבע: כי פריצת מחלת הסוכרת בסמיכות זמנים לאירוע של ריב בין מפקד ופקוד במהלך השירות נקשר בקשר סיבתי לשירות הצבאי.

ועדת הערעורים התלבטה לא מעט בשאלת ההוכחה של אירוע הנחש, אך לאור ההלכה הקובעת כי : "בית המשפט אינו מדקדק עם נכים ומפרש עובדות לטובתם", סברה שמן הראוי ליתן אמון בגרסת המשיבה וחברתה לשירות באשר לעצם האירוע והשפעתו.

הועדה סברה שהיתקלותה של חיילת עייפה ומתוסכלת - עם נחש באוהל המגורים מוערכת על פי המבחן האובייקטיבי כאירוע שיכול להסביר תגובה נפשית קשה.

עוד קבעה הועדה כי באשר לצד הרפואי לא הופרכה עמדתו של ד"ר רפפורט באשר לקשר הסיבתי הרפואי שבין אירוע דחק נפשי ובין חשיפת המחלה ואפילו פרופ' קרסיק בחוות דעתו לא כפר בהסתברות העקרונית בדבר קשר רפואי סיבתי שבין אירוע דחק נפשי יוצא דופן לבין חשיפת המחלה.

על כן החליטה הועדה שהמשיבה יכולה להנות מחזקת השירות הקצר שנקבעה בפרשת רוט ואשר על פיה די לה להציג חוות דעת רפואית התומכת לכאורה בקשר רפואי סיבתי בין פריצת המחלה ובין האירועים בשירות הצבאי שיש בהם להסביר במידה מתקבלת על הדעת את פריצת המחלה בעיתוי שפרצה.

הערעור

4. לטענת המערער, טעתה הוועדה כאשר הסתמכה על תצהירה של גב' אביטל מרקו, כאשר הגב' מרקו כלל לא הובאה להיחקר על תצהירה במועד ההוכחות בתיק. בשל כך, בהסתמכה על תצהיר זה פעלה הוועדה בניגוד להחלטתה היא ובניגוד לכללי הצדק הטבעי, המעניקים לבעל דין זכות בסיסית לחקור נגדית את עדי הצד שכנגד על מנת להגיע לאמת.

לטענת המערער, טעתה הועדה כאשר קבעה כי המערער ויתר על חקירת העדה מטעם המשיבה כאשר אין בפרוטוקול כל ויתור שכזה.

לטענת המערער, שגתה הוועדה כאשר התעלמה מן ההלכה הפסוקה הקובעת כי לא די בהוכחת קשר סיבתי בין מתח נפשי למחלת הסכרת אלא על פי ההלכה הפסוקה רק במקרה קיצוני של מתח רב ומתמשך הנובע מתנאי שירות מיוחדים יקבע קשר סיבתי.

לטענת המערער, טעתה הוועדה קמא כאשר התעלמה מהעדר איזכור האירוע בפני רופאי שני הצדדים וכאשר התעלמה מהעדר כל פירוט מצד המשיבה הן למומחה המערער והן למומחה המשיבה אודות מהות ההדחק, אופיו, עוצמתו, או כל נתון אחר רלוונטי, וזאת בניגוד לנדרש בהלכת קליג'.

לפיכך טעתה הוועדה כאשר קבעה כי פרופ' קרסיק מטעם המערער היה צריך ליתן דעתו לאירוע האמור בחוות הדעת כאשר אין מחלוקת כי המשיבה לא סיפרה על האירוע לפרופ' קרסיק ואפילו לא לרופא מטעמה.

לטענת המערער, טעתה הוועדה קמא כאשר לא נימקה מדוע היא מחליטה על דעת עצמה מהי מידת עוצמתו של אירוע הנחש כ"אירוע אובייקטיבי " וזאת ללא כל בסיס או פירוט מינמלי בעובדות שהוצגו בפני הוועדה.

דיון

5. הנני סבורה כי הערעור בדין יסודו.

ועדת הערעורים קבעה במסקנותיה קשר סיבתי עקב השרות, בין המתח אותו חשה החיילת בין פרוץ מחלת הסוכרת, זאת עקב היותה בטירונות של שלושה שבועות, והעובדה שנתקלה לדבריה בנחש בתוך המאהל בו התגוררה במהלך הטירונות.

מסקנתה של ועדת הערעורים היא לטעמי מרחיקת לכת מדי ופורשת את הקשר הסיבתי לפרוץ מחלת הסוכרת, על כל אירוע שגרתי הטמון בשירות הצבאי כשלעצמו.

נראה כי ועדת הערעורים יישמה באופן חלקי בלבד את המבחנים לשאלת בחינתו של הקשר הסיבתי הנובע מן המונח "עקב השירות". כלומר, לא די בסיבתיות העובדתית כפי שנקבע בפסק דין אביאן (שיאוזכר להלן), אלא יש לבחון גם את הסיבתיות המשפטית, כאשר זו כוללת מבחן סובייקטיבי אובייקטיבי.

בסוגיה זו אין אלא לצטט את דבריו של השופט חשין בפסק הדין בדנ"א 5343/00 קת"ג נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 שאוזכרו בעניין פוטשניק (רע"א 6270/98 צבי פוטשניק ו-4 אח' נ' קצין התגמולים, תק-על 2003(2), 741):

"השופט חשין קבע בהסכמת חברי ההרכב האחרים לענין זה, כי לצד הסיבתיות העובדתיות יש לבחון את הסברתיות המשפטית, כאשר זו כוללת מבחן סובייקטיבי-אובייקטיבי.

הרכיב הסובייקטיבי עניינו רגישותו המיוחדת של הניזוק ('הגולגולת הדקה') ועניינו ההכרה בכך כי על הצבא לקבל את הנפגע כמו שהוא, על תכונותיו, מעלותיו וחסרונותיו הסובייקטיביות. הרכיב האובייקטיבי עניינו הקשר לשירותו הצבאי. נדרש, כך נקבע, כי לא יהא מדובר באופן טריוויאלי, שולי או אירוע שגרה אלא אירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. אין די בקשר רופף בין פריצת המחלה ובין השירות הצבאי. נדרש אירוע שיש בו "ממשות" ". (ההדגשה שלי מ.ר).

לאור זאת,מקובלת עלי עמדת הוועדה והמשיבה לפיה המרכיב הסובייקטיבי התקיים בנסיבות המקרה. אין ספק ששירותה הצבאי הקצר של המשיבה עם תכונותיה המיוחדות- "גולגולת הדקה" הם אלה שהביאו לפרוץ מחלתה, במקום שלטירוניות אחרות תנאי שירות אלו לא היו מובילים לתוצאה זו. אך בל נשכח, את הרכיב האובייקטיבי שלדעתי לא הוכח כדרוש, כפי שקובע הנשיא ברק בעניין פושטניק הנ"ל:

"אולם, כאמור, אין די בבדיקת הסיבתיות העובדתית אלא יש צורך לבחון את הסיבתיות המשפטית".

במקרה דנן, אין אני מוצאת מיוחדות וייחודיות בתנאי השירות של המשיבה שהובילו- אובייקטיבית לפריצת המחלה.

המדובר בנסיבות טריוויאליות אותן ניתן לפגוש בכל מקום ובכל אורח חיים, ולאו דווקא בשירות הצבאי, ואין הן מקימות לטעמי קשר סיבתי משפטי. אם שירות קצר של טירונות בנות יוצר לחץ אשר בו ניתן לראות סיבה לפרוץ מחלת הסוכרת, קשה להעלות על הדעת איזה אירוע "תוך שירות צבאי" אינו מהווה לחץ דומה. שירות צבאי, גם של בנות בטירונות, כרוך באימונים ובמסעות ובדרישות משמעת המועלות ע"י מפקדות כתה או למעלה מזה. קשה על כן להעלות על הדעת מהו בשרות הצבאי לחץ אשר אינו גורם לסוכרת.

"כדבר שבשגרה, בכל מקום עבודה בעל מבנה הירכאי, ניתנות הוראות לעובדים בארגון, לעיתים תוך עימותים ומאבקי כוח". (ראה פסק דין פוטשניק הנ"ל).

אינני נכנסת לברור העובדתי, שכן כמקובל הממצאים העובדתיים של ועדת הערעורים אינם בגדר נושא אשר בית המשפט שב ודן בו, ולכן אינני זוקפת לחובת המשיבה כי במהלך פגישותיה עם הרופאים לא העלתה באף מקרה את הארוע עם הנחש.

די לטעמי, לצורך העניין שבפנינו, כי התקלות בנחש בשטח פתוח במציאות הישראלית, איננו אירוע יוצא דופן.

יש בארץ, כמו בארצות אחרות נחשים, והם מתגלים מדי פעם.

מקובלת עלי הפסיקה הרואה הצדקה להכרה בקשר סיבתי אם מדובר על מצב מתמשך ואירוע בעל משקל סגולי רב. כל אלה נעדרו לטעמי במקרה זה על פי הנסיבות.

על כן הייתי מקבלת את הערעור ומבטלת את החלטתה של ועדת הערעורים.

___________________

רובינשטיין מיכל, שופטת

השופטת אסתר קובו :

המשיבה התגייסה לשירות חובה בצה"ל ב-10.5.98 בפרופיל 97. כבר בדצמבר של אותה שנה, הוגשה תביעתה להכרתה כנכה וזאת משום שלקתה במחלת הסוכרת שעל כך אין חולק.

ועדת הערעורים קבעה כי במהלך הטירונות חדר נחש לאוהל המגורים בו ישנה המשיבה עם חברותיה. מה שגרם לה לפחד. היא התקשתה להירגע, לא ישנה לילות שלמים וחששה באופן קבוע להיכנס לאוהל למנוחה וזאת בנוסף ומעבר ללחץ הנפשי בו היתה נתונה במהלך הטירונות.

בסמוך לאירוע, לאחר סיום הטירונות, התלוננה היא על שתייה והשתנה מרובה וירידה ניכרת במשקל שהם ביטוי למחלת הסוכרת שהמשיבה לקתה בה.

מקובלת הדעה הרפואית כי אירוע של דחק נפשי יגרום לחשיפת הסוכרת. המומחה מטעמה של המשיבה, ד"ר רפפורט, ראה קשר סיבתי רפואי בין האירועים במהלך הטירונות לבין מחלתה. המומחה מטעמו של המערער שלל קשר כזה, שכן על פי דעתו "טירונות חיילות" איננה בגדר אירוע נפשי שיגרום למחלת הסוכרת. יש להדגיש כי המומחה מטעמו של המערער התעלם לחלוטין מאירוע חדירת הנחש לאוהל, זאת על אף שהועדה הנכבדה הפנתה את תשומת ליבו של ב"כ המערער לחשיבות שהיא רואה בהתייחסות ספציפית לנושא זה.

בסופו של יום סברה הועדה הנכבדה כי הוכח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אירוע חדירת הנחש לאוהל, ההתרגשות שאחזה במשיבה גלל כן לבין מחלתה, שכן "היתקלותו של אדם, קל וחומר של חיילת עייפה ומתוסכלת במיוחד ממאמצי הטירונות ... עם נחש בתוך הבית (אוהל המגורים) מוערכת עלינו גם על פי המבחן האובייקטיבי כאירוע שיכול להסביר תגובה נפשית קשה". בהמשך ציינה הועדה "באשר לצד הרפואי, לא הופרכה בפנינו עמדתו של ד"ר רפפורט באשר לקשר הסיבתי הרפואי שבין אירוע דחק נפשי ובין חשיפת המחלה כמנגנון הדק ואפילו פרופ' קרסיק (מטעמו של המערער – א.ק.) לא כפר בהסתברות העקרונית בדבר קשר רפואי סיבתי שבין אירוע דחק נפשי יוצא דופן לבין חשיפת המחלה".

בהתחשב איפוא במהלך השירות הקצר ובסמיכות הזמנים שבין האירוע המתואר להתגלות סימני המחלה (כבר ביולי 1998 התלוננה על סימני המחלה), ובנימוקים המפורטים לעיל, הכירה הועדה הנכבדה בנכותה של המשיבה גלל השירות הצבאי.

בא כוחו של המערער השיג בפנינו הן על קביעות העובדתיות שפסקה הועדה לענין חדירת הנחש, והן על הקשר שבין האירוע לבין מחלתה של המערערת. באשר לקביעות העובדתיות נציין, כי הועדה הנכבדה יכולה היתה על סמך חומר הראיות שהונח לפניה לקבוע עובדתית כי חדירת הנחש היתה והתקיימה בפועל ואיננו בגדר המצאה. סמכותו של בית המשפט לערעור להתערב בהחלטות ועדת הערעורים, והיכולת לערער על החלטות אלה, הוגבלה מפורשות בסעיף 34(א) לחוק הנכים לשאלה משפטית בלבד. הדברים נתמכו גם בפסיקה (השווה ע"א 147/74 פ"ד כט(2) 533; ע"א 345/75 ביהם נ' קצין התגמולים, פ"ד כח(2) 408) ובנסיבות האמורות לא ראינו מקום להתערב בקביעות כאמור.

ולענין הקשר הסיבתי – הקווים המנחים לשאלת בחינתו של קשר סיבתי הנובע מהמונח "עקב השירות" שבחוק באותם מקרים בהם מדובר בהתפרצות של מחלה קונסטיטוציונלית בוארו בהרחבה רבה בפסק הדין דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732. כפי שקבע שם כב' השופט חשין לצד הסיבתיות העובדתית, יש לבחון גם את הסיבתיות המשפטית, כאשר זו כוללת מבחן סובייקטיבי ואובייקטיבי.

לענין הרכיב הסובייקטיבי, הדברים כרוכים ברגישותו המיוחדת של הניזוק. הרכיב האובייקטיבי עניינו הקשר לשירות הצבאי. הדגש בקשר לשירות צבאי עומד על כך שלא יהיה מדובר באירוע שולי או אירוע של שגרה, אלא אירוע הקשור לייחודיות המיוחדת של השירות בצבא ובלשונו של השופט שלמה לוין שם, "אירוע שיש בו ממשות". מגורים באוהל אופייניים ומיוחדים לשירות הצבאי וחדירתו של נחש לתחום האוהל היא בגדר אפשרות צפויה בנסיבות המגורים ותנאי המחנה.

חברתי כב' השופטת רובינשטיין קבעה כי אירוע כזה של "התקלות בנחש בשטח פתוח במציאות הישראלית, איננו אירוע יוצא דופן". אינני מסכימה עם הנחה זו. בעיקרון, במהלך חיינו הרגיל אין אנו נתקלים בנחשים וכל היתקלות בנחש היא אירוע יוצא דופן. גם אם מתקיימים אירועים כאלה מעת לעת בשטח פתוח, עדיין אין המדובר בחיזיון נפרץ. בוודאי שלפנינו אירוע יוצא דופן האופייני בנסיבות המקרה הזה, לשירותה הצבאי של המשיבה. שכן, מגוריה באוהל בשטח פתוח יצרו את הסביבה הנוחה לחדירת נחש למקום. הופעתו של נחש, כפי שציינה הועדה, היא אירוע טראומתי. מכאן שהמיוחדות והייחודיות של המגורים בצבא וחדירת הנחש הובילו אובייקטיבית לפריצת המחלה.

(השווה גם רע"א 6270/98 צבי פוטשניק ז"ל נ' קצין התגמולים, תקדין עליון 2003 (2) 741, וכן רע"א 4748/02 קצין התגמולים נ' עומרי בירתי פ"ד נז(4) 346).

אשר על כן לא ראיתי לקבל את ערעור המדינה ומן הדין לדחותו.

_________________

קובו אסתר, שופטת

השופט יהושע גרוס, סגן נשיא – אב"ד

במחלוקת שנתגלעה בין חברותי, מצדד אני בדעת חברתי השופטת קובו.

הערעור נסב במקרה זה הן על עניינים שבעובדה והן על פרשנות משפטית. לגבי ממצאים עובדתיים, לא זו בלבד שאין ניתן לערער עליהם שכן זכות הערעור שמורה לשאלות משפטיות בלבד, כמצוות סעיף 34(א) לחוק, אלא שמכל פנים אין זה מדרכה של ערכאת הערעורים להתערב בממצאים מעין אלה המושתתים על מהימנות והתרשמות מעדויות. הלכה פסוקה היא מקדמת דנא כי "כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה" (ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר פ"ד נא(4) 687, 695).

אשר לשאלת הקשר הסיבתי, כולי עלמא לא פליגי כי הוכח אף הוכח קיומו של המבחן הסובייקטיבי, והמחלוקת שבין חברותי מתמקדת בשאלת קיום המרכיב האובייקטיבי. איני תמים דיעים עם השופטת רובינשטיין כי "היתקלות בנחש בשטח פתוח במציאות הישראלית איננו אירוע יוצא דופן", אלא מקובלת עלי השקפתה של השופטת קובו כי מדובר באירוע טראומתי הכרוך בתנאים המיוחדים של השרות הצבאי. למעשה מקורותינו מלמדים אותנו כי המפגש בין אשה לנחש מהווה אירוע טראומתי, והא ראיה שבעקבות מפגש שכזה גורשו אדם וחוה מגן העדן. מכל פנים גם אם היתקלות בנחש עלולה להתרחש אף במסגרת האזרחית, עדיין אין בכך להפוך היתקלות שכזו לאירוע שכיח, אלא יש הצדקה מליאה לאמץ את מסקנת הועדה הנכבדה בדבר קיום הקשר הסיבתי על כל מרכיביו בנסיבות המקרה.

לפיכך אף לדעתי יש לדחות את הערעור.

_______________

יהושע גרוס, אב"ד

סגן נשיא

לפיכך הוחלט ברוב דעות לדחות את הערעור. המערער ישא בהוצאות הערעור בסך 10,000 ₪ + מע"מ.

ניתן היום 12.07.2004 בהעדר.


המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

_______________ ___________________ ___________________

יהושע גרוס, אב"ד אסתר קובו, שופטת מיכל רובינשטיין, שופטת

סגן נשיא


 

נותני חסות: