תגמול נצרך מי אמר עד גיל 50 ?

3. יתר על כן, ובית המשפט גם הביע  את תחושתו כי פעולה זו של קצין התגמולים מחטיאה את מטרתו העיקרית – שיקום נכים. כותבת כב' השופטת רפאלי (וע 477/03 מרדכי כהן ו קצין התגמולים):

"באשר למדיניות. אין חולק כי מדיניות ראויה היא מדיניות המעודדת את הנכים לעבוד ולהשתקם ככל שניתן. גישת המשיב אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות כזו, שכן היא פוגעת דווקא בזכויותיו של אותו נכה שנכותו קשה ונקלע בגיל מבוגר למצוקה כלכלית, לאחר שמשך שנים עשה מאמץ להשתקם ולעבוד".

4. המקור החוקי לזכאות לתגמול נצרך נמצא בסעיף 7 (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים").

5. סעיף 7 (א) לחוק הנכים קובע:

"נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 50% והוא נצרך, ישולמו לו - במקום התגמולים האמורים בסעיפים 5 ו- 6 – 145.4% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 22 של הדירוג המינהלי ואם יש לנכה ילד – 161.6% מהדרגה הקובעת".

6. 'נצרך' מוגדר בסעיף 1 לחוק הנכים כ"אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו".

7. מתוקף סעיף זה בחוק, התקין שר הביטחון תקנות בשנת 1984 הנקראות  "תקנות הנכים (תוספת מיוחדת עקב פרישה מוקדמת לנכה בתפקודי היציבה וההליכה), התשמ"ד – 1984", ומכוח תקנות אלו משולמת התוספת האמורה.

8. כשלב אחרון במדרג המנהלי, נכתבה גם הוראה פנימית במשרד הבטחון.

9. בעניין ענ (חי') 320/97  בניטה נ' קצין התגמולים (לא פורסם) עמד כב' בית המשפט על פרשנות סעיף 7 (א) וסעיף 1 לחוק הנכים ובהתאם נקבעו 4 תנאים אשר בהתקיימם רואים בנכה כזכאי לתגמול "נצרך", נאמר:

"הנה כי כן להגדרת "נכה נצרך" מספר מרכיבים (קריטריונים) מצטברים ואלו הם:
(1). נכות שנגרמה עקב שירות צבאי שאינה פחותה מ- 50%;
(2). אינו מסוגל להשתכר למחייתו בשל מום גופני או נפשי;
(3). אין לו הכנסה מספקת למחייתו;
(4). ואין סיכוי נראה לעין שיהיה אפשר לשקמו אי פעם" (שם, עמ' 5 מול שו' 24-28).

10. מזה כשנתיים, עם זאת, אנו נתקלים במצבים בהם אנשים אשר פונים לקבלת תגמול 'נצרך', ואשר עונים על הקריטריונים המפורטים לעיל, נדחים מהטעם כי עברו את גיל 50 ועל זכאותם הינה לקבלת תגמול פרישה מוקדמת.

11. משרד הביטחון, "נזכר" לשם כך בשינוי בחוק שנעשה לפני כ12 שנה ואשר הרחיב את תגמול הפרישה המוקדמת כך שיחול על כלל הנכים ולא רק על אלו שנפגעו בתפקודי ההליכה והיציבה. וכך נאמר  בדברי ההסבר לשינוי: "... נכים קשים אחרים, כגון פגועי ראש, בעלי כוויות קשות ואחרים מופלים לעומת הנכים התפקודי ההליכה והיציבה"

12. סעיף 7 ד לחוק הנכים, שעניינו פרישה מוקדמת, קובע:

"נכה בן 50 שנים או יותר, שנתקיימו בו הוראות סעיף 7ג ואשר פרש כליל מעבודתו או ממשלח ידו, ורופא שמינה שר הבטחון קבע באישור קצין תגמולים, שאינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי או לעסוק במשלח יד כלשהו, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, שלא תעלה על 88.9% מן המשכורת המשולמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המינהלי, והכל בשיעורים ובאופן שייקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת".

13. סעיף 7 ג לחוק הנכים, אליו מפנה סעיף 7 ד, קובע:

"(א) נכה בן 55 שנים או יותר, שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 50%, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
(ב) נכה בן 55 שנים או יותר שדרגת נכותו היא 100% מיוחדת שנקבעה על פי כללים שפורטו בתקנות, תשולם לו תוספת לתגמוליו בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
(ב1) נכה בן 57 שנים או יותר, שדרגת נכותו היא מ- 40% עד 49%, תשולם לו תוספת לתגמוליו, בהתאם לגילו, בשיעורים ובתנאים שייקבעו בתקנות.
(ג) תקנות לפי סעיף זה טעונות אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת".

14. כלל יסוד הוא במשפט שחוק יש לפרש בהתאם למטרותיו. אומר המחוקק במפורש שמטרתו היא להיטיב עם נכים, בכך שפתח להם אפשרות לקבלת תגמול פרישה מוקדמת, אפשרות שלא הייתה פתוחה בפניהם לפני תיקון החוק האמור. אך משרד הביטחון פירש את התיקון כאילו  על מנת להרע את מצבם של נכים, על ידי שלילת זכותם לקבל תגמול נצרך מעצם זכאותם לקבל תגמול פרישה מוקדמת  הנמוך יותר.

15. לא זאת אף זאת שמשרד הביטחון הזדרז לפרסם הוראה פנימית בעניין זה, מבלי שהוראה זו תיסמך על תקנות או על הוראה בחוק. לכאורה יש פה מעשה מנהלי פגום, ובטל מיסודו  לאור המדרג המנהלי ולאור דרישת החוק כי התקנות יאושרו על ידי ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. משלא הותקנו תקנות, ולא הובאו לאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אין להוראה הפנימית של משרד הביטחון על מה שתסמך.

16. אבל,  בפסק דין שניתן  בע"א 308/95 עזבון המנוח אורי חיון ז"ל ואח'  ו.  קת"ג, על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים קבע בית המשפט כי "למד מיניה שהתגמולים לנכה נצרך מתייחסים לנכה ב"גיל עבודה", בעוד שתגמולים לנכה מתבגר מתייחסים לנכים שגילם אינו מאפשר המשך העסקתם בעבודה".

17. בפסק דין זה טענת קצין התגמולים היתה כי האדם אינו כשיר לעבודה נוכח גילו, בעוד אשר האדם טען כי לא היה כשיר לעבודה נוכח נכותו.

18. פסק דין זה צוטט גם על ידי  ועדת הערעורים לפי חוק הנכים בראשל"צ בוע 328/02 יצחק לוי  ו.  קת"ג, שם גם הוסיף בית המשפט וקבע ש"יש להבחין בין נכה שהפסיק לעבוד בגין גילו ומצבו הרפואי לבין נכה שאין באפשרותו להשתקם מחמת נכות קשה וללא קשר לגילו.

נכה זה האחרון ורק הוא בלבד יוכר כ"נכה נצרך", במילים אחרות, על מנת שנבחן אם התמלאו תנאי סעיף 7(א) לחוק הנכים, על המערער העומד בפנינו להיות נכה הטוען כי בגין נכותו אינו יכול לעבוד כלל וזאת מיום בו הוכר כנכה".

19. קביעה זו לדעתי אינה עולה בקנה אחד עם המטרה לשמה חוקק חוק הנכים וודאי עם המטרה לשמה הוקם אגף השיקום – שיקומו של מי שנפגע.

20. קביעה כאמור משמעה שמצבו של מי שנפגע וניסה לשקם עצמו ופנה לאגף השיקום בבקשת סיוע  בדרך של תגמול 'נצרך' בחלוף שנים, יהיה רע ממצבו של מי שנפגע ופנה לאגף השיקום בבקשה לקבלת התגמול בסמוך לאחר פגיעתו.

21. ואכן, ניתן לראות שבפסק דין שניתן במועד מאוחר יותר  על ידי ועדת הערעורים לפי חוק הנכים בתל אביב ב וע 1822/02 יהושע שאואט  ו.  קצין התגמולים אישרה הועדה תשלום תגמול נצרך רטרואקטיבי ממועד שתחילתו כ – 8 שנים לאחר פציעתו.

22. מעל כל אלה, סוגיית מגבלת הגיל הגיעה לבירור בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים בעניין ע"נ 179/03 סימון חזן  ו.  קצין התגמולים, ושם נקבע כי:

"אשר על כן, אנו מחליטים לדחות את טענת ב"כ המשיב בדבר התנאי הנוסף של "גיל" שיש להוסיפו לתנאים הקבועים בחוק הנכים כדי לאפשר לנכה לקבל את תגמול נכה נצרך.
 
ברצוננו עוד להתייחס להבחנה בין התגמול המכונה "תגמול למתבגר", בהתאם לאמור בסעיף 7ד' לחוק הנכים לבין "תגמול לנצרך" בהתאם לאמור בסעיף 7(א) לחוק הנכים.
 
התנאים הנדרשים מנכה כדי לזכותו בכל אחד מן התגמולים הנ"ל הינם שונים בתכלית השינוי.

בעוד אשר "תגמול נצרך" על הנכה להיות נצרך, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הנכים, דהיינו "אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו".
זאת ועוד, כפי שנאמר בהגדרת "נכה נצרך", אין הגבלת גיל של הנכה.

לעומת זאת, כדי לזכות ב"תוספת מיוחדת" עקב פרישה מוקדמת עפ"י סעיף 7ד', על הנכה להיות בן 50 שנה או יותר אשר נקבע "...שאינו מסוגל לעבודה כלשהי או לעסוק במשלוח יד כלשהו על ידי רופא שמינה שר הבטחון באישור קצין התגמולים".
ניתן איפוא לראות כי המדובר בקריטריונים שונים בכל אחד מן הסעיפים וכן בתגמול שסכומו שונה".

23. נציין שעל מקור אותה אבחנה שנערכה בחוק בין תגמול 'נצרך' לבין תגמול 'פרישה מוקדמת'  ניתן ללמוד גם מדברי ההסבר לחוק:

23.1. דברי ההסבר לסעיף 7 ג  - "יש נכים שדרגת נכותם היא מעל 50% והיא נכות משולבת של תיפקודי ההליכה והיציבה, לוקים בנוסף לכך במחלה שאינה קשורה לנכותם. נכים אלה ככל שגילם עולה, סובלים מקושי מיוחד נוסף בניהול חייהם היומיומיים, כאשר המחלה היא ממחלות מסויימות של מערכת העצבים, של הלב או של כלי הדם.

מוצע כי נכים אלה יהיו זכאים לתוספת לתגמוליהם, שתיקבע בתקנות בהתאם לגילם, ובתנאי שסך כל התגמולים של נכה עם התוספות האחרות לפי החוק, לא יעלה על "השכר הקובע": כיום, השכר הקובע הוא 84% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה בדרגה י"ד של הדירוג האחיד [הדגשה שלי, ס.י.]"

23.2. דברי ההסבר לסעיף 7 ד – "יש שנכה כאמור לעיל נאלץ לפרוש מעבודתו לפני המועד המקובל, ובכך נפגעות זכויותיו הקשורות בפרישה מעבודה. מוצע כי במקרה כזה הוא יהיה זכאי לתוספת לתגמוליו [הדגשה שלי, ס.י.]".

24. אגף השיקום, שלא היה מרוצה מקביעת בית המשפט כי אי מתן תגמול הנצרך אינו עולה בקנה אחד עם החוק, הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 1289/05 קצין התגמולים ו סימון חזן), אשר דחה את הערעור בפסק דין שעוד אינו חלוט  וקבע:

"הפרשנות הנטענת ע"י בא כח קצין התגמולים איננה נראית לנו. הוראת סעיף 7(א) לחוק מעמידה ארבעה תנאים לקבלת תגמול נצרך, שאחד מהם הינו שאין לנכה הכנסה מספקת למחייתו. תנאי זה אינו כלול בסעיף 7ד' לחוק ולכן לא ניתן לקבוע כי סעיף 7ד' הינו הוראה מיוחדת החלה על נכים שמעל גיל 50 וכי עניינם צריך להיבחן אך ורק לפי הוראה זו".

25. גם בית המשפט בראשון לציון, הוציא בימים אלו פסק דין  בערעור שהגיש נכה כנגד החלטת קצין התגמולים (וע 477/03 מרדכי כהן ו קצין התגמולים) שלא לשלם לו תגמול נצרך מהטעם שעבר את גיל 50, וכך נכתב מפי השופטת רפאלי:

"סעיף 7(א) לחוק אינו כולל כל התייחסות לגיל הנכה או לעברו התעסוקתי. על פניו הוא מתייחס לכל נכה שנכותו קשה ההיא – מעל 50%, ואשר, למרבה הצער, הגיע למצב בו אין לו הכנסה מספקת אפילו למחייתו. ודוק: כאמור, ההכנסה שנקבעה בתקנות ככזו שאינה מספקת למחייה היא זעומה ממש. המדובר הוא, אם כן, בנכה המצוי במצוקה כלכלית קשה, ואשר סיכוייו להיחלץ ממנה קלושים, אם לא אפסיים, עקב העדר סיכוי לשיקום.

טענת המשיב, לפיה המחוקק ביקש להפלות לרעה נכים כאלה שהם בני למעלה מ-50 לעומת נכים שהגיעו למצב כה קשה שהם צעירים יותר, אינה מתקבלת על הדעת ונוגדת את תחושת הצדק וההגינות.".

26. לסיכום, נראה כי משרד הביטחון שלל את תגמול הנצרך מנכים שעברו את גיל 50 מבלי שהייתה בידו סמכות לעשות כן. אך המצב עוד נזיל דיו כך שנסיבותיו הפרטיות של כל מקרה ומקרה עלולות להשפיע על התוצאה הן בדיון אצל קצין התגמולים והן בהחלטת בית המשפט.