בפסק דין מרגש ואמיץ שניתן בתאריך 5 למאי 2015 על ידי כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן נאמר כי נכי צה"ל זכאים לקבל את המכשור הרפואי הטוב והמתקדם ביותר וללא שום שיקול כלכלי מצד אגף השיקום במשרד הביטחון, לרבות מימון נסיעה לקבלת העזרים בחו"ל.
מצ"ב פסק הדין באדיבות אתר פסק דין
זכותם של נכי צה"ל לקבל מכשור רפואי מתקדם (פרוטזות) 5 מאי 2015
27786-08-11
השופטת: ד"ר מיכל אגמון-גונן
העותר : ג.י.
- נגד -
המשיבה : מדינת ישראל (אגף השיקום במשרד הבטחון)
לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים
בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום-הפרך וליל קו האש.
...
אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,
ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף
שעליו לך נתנה מדינת היהודים
נתן אלתרמן, מגש הכסף, דצמבר 1947
נכי צה"ל, פגועי הקרבות, נושאים בגופם יום יום, שעה שעה, את תוצאות המלחמות. יש לזכור זאת גם לאחר שנים, גם בכבות הזרקורים. יש לזכור זאת גם כשהם מבוגרים, וסבלם גובר. שירו של אלתרמן נכתב על מלחמת השחרור, אך הדברים יפים לכל מלחמות ישראל, לכל נכי צה"ל החיים בקרבנו. כך ככלל, כך במקרה שלפניי.
עניינה של עתירה זו בשאלה לאיזה עזרים זכאי נכה צה"ל, ובמקרה זה לאילו תותבות (פרוטזות). האם לדגם המתקדם והטוב ביותר שאושר לשימוש ע"י אגף השיקום בקרב נכי צה"ל, או שמא לדגם המאפשר לנכה לתפקד מבלי לסבול מכאבים, גם אם טכנולוגית הוא מתקדם פחות, אך זול יותר.
העותר, נכה צה"ל, נפצע בשדה הקרב במלחמת ששת הימים, עת שירת כקצין ביחידה מובחרת. כתוצאה מהפגיעה הינו קטוע רגל ימין ויד שמאל, בעל פגיעות ונכויות קשות בשתי הגפיים האחרות וכן מגבלות נוספות כולל בשמיעה ובראיה. לעותר נפסקה נכות של 100%+. בעתירתו, מפרט העותר את הפגיעות והמגבלות שגורמות לו נכויותיו. על אף מגבלות אלו, פיתח העותר קריירה מדעית, והוא פרופ' לארגונומיה וביו מכניקה בטכניון, ומומחה בעל שם עולמי בתחומים אלו. העותר טופל בכל השנים על ידי אגף השיקום וסופקו לו תותבות. בעבר אושרה לו אחת לשנתיים התאמה והתקנה של שתי תותבות לכל גדם (שתי תותבות יד ושתי תותבות רגל).
טענתו של העותר בעתירה במקורה הייתה כי החל מאוקטובר 2011 מקבל הרופא הראשי באגף השיקום החלטות בלתי סבירות בעניינו, חלקן אף בניגוד לנהלי אגף השיקום עצמו, כך לטענתו. ביום 6.11.11, הגיעו הצדדים במסגרת העתירה להסכם פשרה בעניין החלפת והתאמת התותבות. כעת טוען העותר, כי אגף השיקום אינו עומד בתנאי הסכם הפשרה.
טענת העותר כיום היא כי הוא זכאי לשתי תותבות רגל מהסוג המתקדם ביותר (גניום X3, Genium X3, להלן: גניום), בעוד החלטת ועדת השיקום היא לאשר לו שתי תותבות מסוג מתקדם פחות (סילג או פלייה) או לחלופין תותבת אחת מסוג גניום.
כיוון שהתנהלו דיונים רבים בעניינו של העותר, הן בשני שלביה של עתירה זו, הן בעתירה נוספת, ןבקשה לצו ביניים שהתבקש במסגרתה, כאשר כל השופטים שדנו בעניין הפצירו באגף השיקום כי ישפר את הטיפול בעותר, ואף מתחו ביקורת על אגף השיקום, אביא להלן את השתלשלות העניינים באשר לטיפול בעותר, המצביעה על בירוקרטיה וסרבול, הגורמים לכך שאגף השיקום נותן פתרונות הולמים לעותר רק תחת פיקוח הדוק ודיונים חוזרים ונשנים בבית המשפט.