פוסט טראומה ונכות מוסבת

ידיעה רווחת ומרה היא שאלפי נכי צה"ל מוכרים על ידי המדינה לאחר שאובחנו כסובלים, כתוצאה משירותם הצבאי, מהפרעות פוסט טראומטיות או מהפרעות נפשיות אחרות, שהנפוצות בהן הן דיכאון, חרדה, ביפולריות ( מניה- דיפרסיה) וסכיזופרניה.

כידוע זכותם של נכי צה"ל היא לפנות בכל עת בבקשה לבדיקה חוזרת בפני ועדה רפואית.
ואולם רובם המכריע של הנכים פונה, לרוב לאחר מספר שנים, לבדיקה חוזרת על רקע החמרה במצב הנפשי, ולא על רקע טענה לנכות מוסבת, קרי לנכות גופנית שנובעת מהנכות הנפשית.

עם זאת, תופעה רווחת בקרב נפגעי נפש, ובעיקר בנכויות שמעידות על נכות משמעותית של שיעור 30% ומעלה, היא נטיה לחלות במחלות מטבוליות של סוכרת, יתר לחץ דם ועודף שומנים בדם.

אין ספק כי מחלות אלו נפוצות גם באוכלוסיה הכללית, והעיתונות שופעת פרסומים רבים אודות היותה של הסוכרת "המגפה של המאה ה- 21", אשר יש שמעריכים את נוכחותה באוכלוסיה בשיעור 20%, ואודות היותה של מחלת יתר לחץ דם "הרוצח השקט", כגורם מוות עיקרי שאינו זוכה לכל בדיקה מקדימה.

ואכן השכיחות של המחלות באוכלוסיה הכללית מקשה על נכה הבא לבסס טענה של קשר סיבתי קשה ביותר.

יתר על כן, על מנת להוכיח קשר סיבתי של פגימה שנובעת מפגימה אחרת, דרושה תמיד רמת הוכחה גבוהה ביותר ומה שהפסיקה תארה כקשר סיבתי "מתקבל מאד על הדעת", הנשען על קיומה של "אסכולה רפואית".

במלים אחרות, נכה המבקש לקשור בין פגיעתו הנפשית המוכרת לפגיעה גופנית הנובעת ממנה, חייב להוכיח כי קשר זה ברור לחלוטין, על פי ספרות רפואית מבוססת של ספרי הלימוד הבסיסיים (textbooks). אין די במאמרים רפואיים אקראיים כדי לבסס את הקשר הסיבתי כי אם ספרי לימוד בסיסיים.

לנכה שמצליח לזכות בהכרה במחלות הסוכרת ויתר לחץ הדם השפעה דרמטית על היקף הטיפול שמקבל הנכה, שהיא רחבה מהטיפולים המתקבלים בקופות החולים.

מחקרים טענו בעבר לקשר בין נפגעי תסמונת מטבולית (השמנה, רמת אנסולין גבוהה, סבילות נמוכה לגלוקוז, הפרעה בשומני הדם ויתר לחץ דם לבין נפגעי פוסט טראומה (PTSD) ונפגעי דיכאון.

מחקר שפורסם רק לאחרונה העלה כי נפגעי פוסט טראומה פתחו תסמונת מטבולית בשיעור של 34% , חולים עם דיכאון פתחו תסמונת זו בשיעור 28%, וכאשר היו שתי התסמונות של פוסט טראומה ודיכאון משולבות אצל אותו חולה שיעור התסמונת המטבולית עלה למעלה מ - 46%.
כן העלה מחקר כי ככל שפגיעת הפוסט טראומה היה קשה יותר, הסיכוי לפתח תסמונת מטבולית עלה.

במקרה שבו שכנענו את הועדה הרפואית העליונה בטענת הקשר הסיבתי היה המדובר בנפגע פוסט טראומה משנת 1973, שהוכר זמן קצר לאחר המלחמה.

על אף הקושי שהיה לבסס את הטענה לקשר סיבתי כשהמדובר בנפגע בשנות הששים לחייו, שכן בגילאים אלו שיעור המחלות המטבוליות באוכלוסיה הוא גבוה ביותר, קיבלה הועדה הרפואית העליונה את טענותינו שקיים קשר סיבתי בין פגיעת הפוסט טרואמה לבין מחלת הסוכרת והפגיעה הכלייתית.

הועדה העליונה קבעה באותו מקרה הכרה בשתי פגיעות אלו כנכויות מוסבות על פי תקנה 9 לתקנות הנכים.

הכותב שמש בעבר כסגן בכיר לפרקליט מחוז תל אביב וייצג את אגף השיקום בתביעות הכרה בין השנים 1995-2001. כיום עוסק בייצוג נכי צה"ל ומשפחות שכולות בתביעות נגד משרד הבטחון.

עו"ד יואב אלמגור