כ"ט בנובמבר הוא תאריך מיוחד במינו עבור העם היהודי. בדיוק בחודש זה לפני 64 שנים, ב-29 בנובמבר, שנת 1947, החליטה עצרת האו"ם על סיומו של המנדט הבריטי בישראל.

רבות ממדינות אירופה ואמריקה הצביעו בעד הקמת 2 מדינות ל-2 עמים או לפחות נמנעו. נציבי וחיילי הכיבוש הבריטי שבו אל לונדון, כשהם בטוחים שמדינת ישראל תחולק לשתי ישויות עצמאיות: מדינת היהודים ומדינה ערבית. למעט שטחה של ירושלים וסביבתה, שהוכרזו לשטח הנמצא תחת פיקוח בינלאומי, חולקה ארץ ישראל ל-2 עמים.

על אף שתוכנית החלוקה הציגה מובלעות ושסעים גיאוגרפיים בין מוקדי התיישבות יהודיים, היישוב היהודי בארץ קיבל בזרועות פתוחות את תוכנית החלוקה. אולם, ההנהגה הערבית לא קיבלה את התוכנית וב-28 בנובמבר, יום אחד בלבד לאחר ההחלטה באו"ם, החלו ההכנות מצד ערביי ישראל וערביי האזור למלחמת השחרור.

תאריך מיוחד זה, כ"ט בנובמבר, מקבל משמעות חדשה בתקופה האחרונה, לנוכח ניסיונותיו של אבו מאזן לזכות בתמיכת האו"ם להקמת מדינה פלסטינית. ניסיונות שעד כה עלו בתוהו עקב מסעות הדילוגים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למדינות העולם שיסייעו לו לגבש גוש חוסם.

בנאומו ההיסטורי באו"ם, בניו יורק, דיבר אבו מאזן וביקש לשים קץ לכיבוש, תוך שהוא מתייחס לתאריך המיוחד הזה ולאסיפת האו"ם ב-1947. אבו מאזן קרא לחזרה לגבולות 67, הוא ביקש לבנות עתיד משותף לילדיהם של שתי המדינות והפציר בישראל שלא תוותר על ההזדמנות הזו ליצירת שלום בר קיימא.

מדהים לראות איך הגלגל מסתובב; כיצד בדיוק לפני 64 שנה אנחנו, היהודים, היינו באותו המצב שבו היו הפלסטינים וערביי ישראל נמצאים כיום. מעניין לדמיין מה היה קורה אילו ההנהגה הערבית הייתה מחבקת ומקבלת את תוכנית החלוקה ב-1947, האם אנחנו היינו היום על דוכן האו"ם מבקשים לשים סוף לכיבוש הערבי?