אגף השיקום חוייב לשלם הפרשים משנת 1976

טעו בחישוב אחוזי הנכות

פ' נכה צה"ל נפצע במהלך מלחמת יום הכיפורים ובנובמבר 1976 כשלוש שנים לאחר תום המלחמה נקבעה לו נכות בגובה של 69%.

אלא שבבדיקת פרוטוקול הועדה הרפואית בשנת 2012 נתגלה כי חלה טעות בחישוב אחוזי הנכות של פ' ואחוזי הנכות של פ' היו אמורים להיות גבוהים הרבה יותר, ליתר דיוק לעמוד על 83% נכות.

אומנם אגף השיקום הסכים לתקן את הטעות ואף לשלם לפ' את הפרשי התגמולים והתוספות מתאריך 1.11.1976 (התאריך של הועדה האחרונה) אך סרבה בתוקף לשלם הפרשים בגין הטבות להם זכאי פ' על פי הוראות אגף השיקום השונות כמו : מענק שנתי לציוד ביתי.

לא ויתר ותבע את קצין התגמולים

פ' חש כי נגזלו ממנו כספים, זכויות והטבות במשך עשרות שנים ודרש מאגף השיקום תשלום רטרואקטיבי על תשלומים מתוקף הוראות אגף השיקום כגון: השתתפות בהוצאות טלפון לנכים, מענק נישואין, תשלום תוספת למימון צרכים מיוחדים, רכב רפואי, מענק שנתי לציוד ביתי וכד'.

אולם באגף השיקום סרבו לפצותו בטענות שונות לרבות כי מדובר בהטבות שלא במסגרת החוק, אלא תשלומים שניתנים לנכי צה"ל מפנים לשורת הדין במסגרת הוראות פנימיות.

בנסיבות, פנה פ' לעורך הדין ארז יער המתמחה בייצוג נכי צה"ל על שיגיש בשמו תביעה כנגד משרד הביטחון, קצין התגמולים.

נותרה מחלוקת על מענק שנתי לציוד ביתי

בחודש ספטמבר 2016 במסגרת הליך עירעורי נכים (ע"ר) בבית משפט השלום בירושלים ניתנה החלטה שהכריעה ברוב הסוגיות השנויות במחלוקת בין פ' לקצין התגמולים בעיקבותיה הוחלט לפצות את פ' בהפרשים למעט עבור הטבה אחת : "מענק שנתי לציוד ביתי"

פ' באמצעות עורך דינו ארז יער טען כי בעיקבות הפגיעה בידיים הוא זכאי למענק ברמה מוגדלת ואילו קצין התגמולים טען כי לא.

פסק הדין

בפסק דין מנומק קיבל כב' השופט י. שינמן את טענותיו של פ' וקבע כי הפרשנות "פגיעה ביד" (סעיף 9 להוראה) מתכוונת לשקלול הנכויות בשתי הידיים, ללא קשר בסוג הפגיעה בידיים. בנוסף קבע כב' השופט כי טענת קצין התגמולים כי מדובר בתקנות פנימיות ולא חוק אינה סבירה ובעבר כבר ניתנו פסיקות הקובעות כי, מכוח עקרון השוויון, הטבות הניתנות מכוח החוק והטבות הניתנות מכוח הוראות  פנימיות שוות הן ואין להפלות בין השניים.

בית המשפט פסק כי קצין התגמולים יפצה את פ' בסך של 308 ש"ח (ההפרש בין רמה 1 לרמה 2) רטרואקטיבית משנת 1976.