מאות אלפי אזרחים ונכי צה"ל צפו בנאומו של עידן קלימן בוועידת המשפיעים

קהל נכבד,

שמי עידן קלימן ולפני כחודש וחצי נבחרתי לתפקיד יו"ר ארגון נכי צה"ל. כולכם שמעתם על ארגון נכי צה"ל, אבל מעטים מכם יודעים מהו באמת אותו ארגון אדיר שבראשו אני עומד. בקצרה אספר לכם כי ארגון נכי צה"ל הוקם בשנת 1949, ע"י פצועי מלחמת השחרור ומטרת העל שלו, הייתה ועודנה לדאוג לפצועי צה"ל וכוחות הביטחון, להחזירם לחברה בישראל כאזרחים חיוביים ותורמים. ארגון משקם אשר ליווה לכל אורך חיי המדינה את פצועי צה"ל, המתגאה בכך שרבבות מחבריו עובדים כרופאים, שופטים, אנשי כספים ורוח, אלופים אולימפיים, יזמים ועוד ועוד. ארגון אשר הקים בכוחות עצמו, ללא עזרת המדינה את בתי הלוחם. הארגון היחיד היציג עפ"י חוק שיום יום מייצג בנאמנות ללא סייג, את עשרות אלפי חבריו למול הרשויות השונות.

71 שנים אחרי הקמת המדינה, אויבים רבים לנו מסביב. אנו נוכל לכולם בזכות רוחנו ומסירותנו, אולם פירושו של דבר, כי בכל שבוע מצטרפים אל ארגוננו חברות וחברים חדשים, לצערי.

מכובדיי, מעטים מכם, וטוב שכך, מבינים מה זה להיות נכה קשה, רתוק לכיסא גלגלים, קטוע גפיים, עיוור, שרוף בכל גופו ופניו, או פוסט טראומטי, היושב ער בכל הלילות ומעשן עצמו לדעת, כי הוא מפחד מהחלומות.

ברשותכם, אספר קצת על עצמי: גדלתי והתחנכתי בירושלים.

סבא שלי נהרג בקרבות על נהריה במלחמת השחרור. אבא שלי נפצע אנושות בקרבות הבלימה, במלחמת יום הכיפורים, החלים מפציעתו הקשה ואף חזר לשרת במילואים.

בהגיעי לגיל גיוס היה ברור לי כי אתנדב לשירות קרבי ואכן התגייסתי לשרות כלוחם בחטיבת גבעתי. כי כמו חבריי לספסל הלימודים -  נשאנו עיננו לדור הוותיקים, המייסדים, מגיניה של מדינת ישראל, אשר לא רק הקימו במחיר פגיעה קשה בשלמות גופם ונפשם את המדינה, אלא גם היו שותפים לערך העליון בהגדרת צה"ל כ"צבא העם" ובזכות המסירות שלהם וההקרבה האישית שהפגינו, הגיעו הדורות שאחריהם ועל ברכי מורשת הקרבות שלהם, הראה דור אחר דור, את תעצומות הנפש והמסירות הנדרשת, על מנת שנזכה להיות ניצבים כעם יהודי בישראל. וגם תורי הגיע והתייצבתי.

השלמתי את הכשרתי כלוחם וכאשר סיימנו קו בלבנון, במקום לרדת לאימון הוקפצנו לגזרת עזה. בצהריי עשירי לנובמבר 1992, הודיע לי השליש של הגדוד שהתקבלתי לקרוס קציני חי"ר וכי למחרת אני יוצא למסלול פיקודי. לפני שנפרדתי מחבריי לפלוגה, התנדבתי להחליף חבר בסיור לילה ועלינו על מארב. נפתחה לעברנו אש וכאשר הסתובבתי למקור הירי כדור פגע בי בכתף השמאלית, חצה את גופי, פגע בחוט השדרה ויצא מהכתף השנייה, תוך שהוא פוגע על הדרך גם בשתי ריאותיי. כל מה שאני זוכר הוא שלא יכולתי לנשום, שיצא לי הרבה דם מהפה ואיבדתי את ההכרה.

למזלי הרופא בשטח והחובשים הצליחו להשאיר אותי בחיים. הגעתי לסורוקה כפצוע אנוש. פעמיים נכנסתי למצב של דום לב, עברתי החייאות ואף עיסוי לב פתוח. בזכות הרופאים המסורים בבית החולים סורוקה, ניצלתי, וזאת על אף שהוריי נקראו באישון לילה להיכנס ולהיפרד ממני. רק אחד מהרופאים העז לומר לאבי – שאם אאבק את הלילה הקרוב כמו לוחם, אז אשרוד. אז מסתבר שנאבקתי ושרדתי. אגב, שניים משלושת המחבלים נוטרלו לצמיתות והשלישי נתפס – הם לא יפגעו בילדים שלנו או במי ממשפחותינו.
חיי עברו מהפכה - מבחור צעיר, ספורטאי, שכל העולם מחכה רק לו, הפכתי לשבר כלי. נאלצתי ללמוד מהתחלה לבצע את הפעולות הכי פשוטות. פעולות שכל אדם אחר לא מקדיש להן מחשבה. לקום מהמיטה. להתלבש, להתקלח, להתנייד ממקום למקום, להיכנס לאוטו, לקיים חיי אישיות ועוד. אני קורא לזה – מגובה של מטר שמונים ושלושה למטר שלושים באלפית השנייה.

לאחר תקופת שיקום ארוכה, יצאתי לחיים. החלטתי שאני טורף את החיים האלו ויהיה מה – טיילתי בעולם, עבדתי בקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס, חזרתי לארץ וסיימתי לימודי משפטים, התמחיתי בפרקליטות ת"א. המשכתי לשרת את מדינת ישראל מבית ומחוץ. הקמתי משפחה לתפארת. סיפור של ניצחון הרוח על הגוף, כי תכלס אני רוצה לומר לכם – לא פשוט להתמודד עם הפציעה הזאת על בסיס יומי, בידיעה שלא ארפא לעולם וככל שאתבגר, זה יהיה קשה יותר, אבל זה בסדר – כי זהו תפקידו של לוחם בצה"ל. חייל מגן על אזרח ולא אזרח מגן על חייל וכל פעם שאני יוצא בבוקר לעבודה מביתי בהוד השרון ואני רואה בכיכר הראשונה מימיני גן ילדים ולאחריו מיד בית ספר יסודי, כל פעם שאני לומד על ההישגים האדירים של אזרחי מדינת ישראל, המדינה המופלאה שלנו – בתרבות, בתעשייה, ברפואה, בכלכלה, אני מבין מצוין על מה נלחמתי והגנתי ובעבור מה איבדתי את התחושה והתפקוד ב 3/4 מגופי ואני לא מיוחד (!!!) כמוני, ישנם עוד עשרות אלפים מחבריי פצועי מערכות ישראל שמשלמים את המחיר האישי הכבד, אבל כולנו היינו עושים זאת שוב למענכם ולמען המדינה. פצועי מערכות ישראל וכוחות הביטחון הם העדות החיה למחיר הכבד שנדרש כדי לשמור על עצמאות המדינה.

לצערי, בשנים האחרונות, היחסים בין המדינה ובין נכי צה"ל עברו שינוי דרמטי. לפני עשור לערך, מהשיחות שקיימתי עם חבריי נכי צה"ל, התחלתי להבין שמשהו לא טוב קורה ביחסים שבין אגף השיקום של משרד הביטחון לבין נכי צה"ל. מיקירי המערכת הפכנו לנטל - לעול כלכלי. לא הבנתי מה קרה.

הלך הרוח שראה בפצועים גיבורים, כל כולו היה כיצד להטיב עם פצועי צה"ל, השתנה להלך רוח שרואה את הכל דרך החור של הגרוש, הלך רוח שתמציתו כיצד המערכת יכולה לחסוך עוד כמה שקלים. בריאות של הנכה ורווחתו הפכו לאחרונות בסדר העדיפויות של מדינת ישראל. איך יכול להיות שאגף השיקום של משרד הביטחון שרק לפני עשור נחשב לטוב בעולם, איבד את דרכו הערכית והמוסרית וקרס בתפקודו, איך?

אומר זאת בכאב רב ובאחריות מלאה: מדינת ישראל ממררת כיום את החיים לנכי צה"ל. זה נשמע רע, אבל אני חייב לומר את הדברים ללא מורא וללא משוא פנים.
אגף השיקום של משרד הביטחון, הזרוע המבצעת והאחראית על שיקום נכי צה"ל, קרס !!! ובמה הדברים אמורים?

זה מתחיל בשער הכניסה - בוועדות הרפואיות. נכה צה"ל חדש, שרק יצא משיקום ארוך, נחשב לגנב ורמאי עד שלא יוכח אחרת.

אחרי שהפצוע כבר עבר את המכשול הראשון שהוצב בפניו עוד בשער השיקום וכבר הוכר כפצוע צה"ל, לעיתים אחרי שנדרש להוציא כספים כבדים מכיסו לטובת ייצוג משפטי הוא צריך להמתין חודשים לרופא, כי פשוט אין מספיק רופאים בנמצא. פעולות שהיו פעם פשוטות – כמו הזמנת תרופות, טיפולי פיזיותרפיה, ציוד רפואי  - הפכו לסיוט.

נכה שזקוק לראות רופא – שימתין חצי שנה.

החלפת רכב רפואי הפכה למבצע לוגיסטי מטורף. אתה מתגורר במקרה בפריפריה – בעיה שלך. הוועדות רק במרכז הארץ. אתה הלום קרב ונזקק לפסיכולוג – רק שלוש שנים. אחרי זה תסתדר...אתה נכה קשה ונזקק לליווי – תמתין מספר חודשים וסביר להניח שתקבל מחצית משעות הליווי שנדרשות לך – גם אם אתה עיוור!!! אתה חירש ומבקש סוללות למכשיר השמיעה שלך – ייתכן שתקבל תשובה כי עברת את הכמות שהוקצתה לך ולכן לא תקבל.

אתה סובל מקטיעת רגל סבוכה עם גדם בעייתי ונזקק לפרוטזה בחו"ל כפי שקיבלת בעבר – לא יקרה

אתה רוצה שיקום ? חביבי, הפרטנו...

וכל זה על קצה המזלג.

בתור ילדים, כולנו גדלנו על הסיסמאות - הטובים לטייס, גולני שלי אחריי לצנחנים, ואיתי לגבעתי. בוועדת גורן, אותה ועדה שממשלת ישראל הטילה עליה לבדוק את אמות הזכאות להכרה בנכי צה"ל, נאמרו שני משפטים שקריים המבטאים יותר מכל את המשבר החמור שנוצר. המשפט הראשון הוא: 'ההוצאה על אגף השיקום באה על חשבון רכש, אימונים וכדומה'. המשפט השני: 'תקציב אגף השיקום שוחק מדי שנה חלק גדול יותר ויותר מיתרת כספי הביטחון המיועדים להתעצמות הצבא'".

המשפטים הפוגעניים והשקריים הללו נאמרו על ידי הממונה (דאז) על התקציבים באוצר, ועל ידי ראש תחום תקציבים באגף שיקום. הם אמרו את הדברים לחברי ועדת גורן, ולמעשה הבהירו מה יחס משרדיהם לנכי צה"ל. כלומר, אין יותר 'האדם שבטנק ינצח', יש את הטנק. האדם פחות חשוב. החייל נלחם, נפצע? החייל עשה את שלו, החייל יכול ללכת לכל הרוחות. היום הכל זה כסף. אנחנו, פצועי צבא ההגנה לישראל הפכנו לגיבורי האתמול. היום אלו שקיבלו את המנדט לטפל בנו אומרים כי, אנחנו עול כבד על צוואר ביטחון האומה. – תבינו בעצם מה הם אומרים – שאני שבגופי עצרתי שלושה מחבלים שאם היו נכנסים לאחת הערים שלנו, היו פוגעים בעשרות מאזרחי המדינה, הרוגים ופצועים, שהיו עולים לקופת המדינה מיליונים רבים, אני זה שעולה כסף? תחליטו אתם !!!

ושלא תהיה לכם טעות - המשפטים האלה חלחלו מטה. הגיעו פקידי כלכלה ומשפט שמילאו את מסדרונות אגף השיקום, באנשים שלא מבינים כלום בשיקום, על חשבון אנשי המקצוע ועוד לא יבשה הדיו על המינוי שלהם והם מכריזים: 'אנחנו נעשה סדר'. והם מתחילים להפחית ולהוריד לחלוטין לפצועים, טיפולי פיזיותרפיה, שעות ליווי, תרופות, אביזרים רפואיים תומכים, ומתחילים לספר שהם יודעים יותר טוב מהרופאים שהיו לפניהם, והם מתערבים בנושאים שקשורים לאלמנטים רפואיים כמו החלפת פרוטזות וכסאות גלגלים, בחירת רכבים רפואיים, כמות הטיפולים הנדרשת לפיזיותרפיה, שיקום בעבודה ועוד. אגף השיקום כיום עובד על בסיס טבלאות אקסלים. היכן שאתה לא מתאים במשבצת של האקסל, אתה לא קיים, יחסים שהיו חמים ומשפחתיים הפכו לקרים, השיח מתנשא, מרוחק. אגף שיקום שהלך שלוב יד עם ארגון נכי צה"ל והכל לטובת פצועי צה"ל, החל להפר הסכמים בגסות ובשיטתיות. – וגם לכם הם ישקרו, בלי בעיה בכלל, בדיוק כמו שהם עושים בוועדות השונות בכנסת והם ייקחו מקרה קיצון וימכרו לכם אותו כנחלת הכלל ויציגו אותנו באור שלילי ואלו מי שאמונים על הטיפול בנו – הבנתם איך זה עובד?

אני חייב להדגיש, כי עם כל הביקורת שיש לי, באגף השיקום יש לא מעט עובדים מופלאים, חברות וחברים, אנשים ששנים רבות נתנו את הנשמה לנכים וגם הם נפגעים מהתהליכים האלה – הרי עשרות מהם היו חלק ממערך שיקומי מופלא ופתאום הם חנוקים בעצמם. כמו שאמרה לי עובדת מופלאה שפרשה בטרם הגיע זמנה –הגעתי אחרי מלחמת יום הכיפורים לאגף ערכי ועכשיו דם רע זורם במסדרונות האגף. אני לא נשארת כאן דקה נוספת.

חברים יקרים, המקרים הללו הם לא מקרים יוצאי דופן. על שולחני מונחים מאות מכתבים דומים של נכי צה"ל שפונים לאגף השיקום ונתקלים בקיר אטום.

תראו, אין דבר שהייתי רוצה יותר, מאשר לא לשאת נאום כזה בפניכם. הייתי רוצה לשאת נאום גיבורים אופטימי ושמח – נאום העצמה כמו שכולם אוהבים לשמוע, אבל מעבר למחויבות לעשרות אלפי חבריי הפצועים, במסגרת מעמדי כיו"ר ארגון נכי צה"ל יש לי גם מחויבות אל הציבור בישראל, יש לי חובה חקוקה בדם ששפכתי ברחובות עזה כלפי הפצועים של המחר וכלפי משפחותיהם. חיילי סדיר וחיילי מילואים שימשיכו את מורשתנו וייתנו את כל מה שיש להם לטובת המדינה ואז יתרסקו אל מול המציאות היומית שלנו. מחובתי להתריע. מחובתי לשקף המציאות. לא אסבול יותר מצב כמו לאחר מבצע "צוק איתן" שבו נכנסה אמא של פצוע למשרדי והטיחה בי – איך לא סיפרתם לציבור? למה לא אמרתם כלום? ההתחבטות הייתה קשה – אנחנו פצועי מערכות ישראל, אחראים גם על ביטחון המדינה ותמיד נקרא למיטב הנוער להתגייס לשירות צבאי ולתת את המקסימום. לעולם לא נבצע פעולה שתפגע במורל הלאומי. אנו מדינה שחיה במלחמה – אז מה עושים? איך עוצרים את המפולת הזאת ולא פחות חשוב – איך גורמים לציבור בישראל ולמחוקק להפסיק להאמין בדובר משרד הביטחון ולהתחיל להאמין לנו, הפצועים. איך מסבירים לציבור בישראל שברית הדמים בין לוחמי צה"ל לעם בישראל הופרה ברגל גסה ובכתף קרה ע"י המחוקק ונציגיו במשרדי הממשלה השונים.

עכשיו שימו הכל בצד, נאמר שזאת מילה שלי למול מילה של משרד הביטחון – אז אני מבקש להקריא לכם ציטוט קצר מדו"ח קשה ביותר של מבקר המדינה, מחודש מאי 2018:
(ואני מצטט) "נוצר משבר עמוק בתחום השירותים הרפואיים באגף שיקום נכים, עד כדי פגיעה ברמת השירות הניתנת לנכי צה"ל. הדבר עלול להביא לפגיעה בשירות הרפואי ובעקבות כך לפגוע בסיכויי נכי צה"ל להשתקם, ולסכן את בריאותם הפיזית והנפשית".  – משמע, מבקר המדינה קובע כי אגף השיקום הוא זה שבהתנהלותו הדורסנית מסכן את חיי פצועי מערכות ישראל !!! יש משפט שאומר, לקרוא ולא להאמין, אבל תאמינו !!! כי זאת המציאות של פצועי צה"ל בעשור האחרון.

אני קורא מעל במה זאת לראש הממשלה ושר הביטחון ולמנכ"ל משרדו. תתעוררו!! אנחנו לא ועד עובדים הנאבק על משכורת. אנחנו נאבקים על בריאותנו, על כבודנו, על החיים עצמם והוסיף ברשותכם - אני, עידן קלימן, לוחם ואני נאבק לא רק למען נכי צה"ל; אני נאבק על עתיד ילדי ישראל, שלצערי, חלקם יצטרפו לשורות ארגוננו ולכן לא אוותר.

אתם, ששלחתם אותנו לקרב, אחראים על בריאותנו ועל רווחתנו. אנחנו חיילים קרביים, תומכי לחימה ואנשי כוחות הביטחון - נשלחנו על ידי המדינה לחרף את נפשנו על הגנת המולדת. זו לא מליצה. אנחנו, בגופינו המרוסק ובנפשותינו המדממות, נושאים בכל יום, שעה שעה, דקה דקה, את מחיר פציעתנו ונכותנו. המלחמה שלנו לא נגמרה בסיני, ברמת הגולן, בלבנון או בעזה. המלחמה שלנו נמשכת. היא יום יומית. את תוצאותיה אנחנו נישא בגאווה עד יומנו האחרון.

ושלא אובן לא נכון: אנחנו לא מוכנים להיות מסכנים. אנחנו לא מבקשי נדבות. אנחנו מבקשים ממדינת ישראל לאהוב אותנו, לחבק אותנו. כמו שאנחנו אוהבים אותה !!!

אנחנו מבקשים את מה שמגיע לנו על פי חוק.

ברצוני לנצל במה זו ולומר לחבריי נכי צה"ל: נבחרתי לאחד התפקידים הרגישים ביותר במדינת ישראל - לעמוד בראש ארגון שעיקר תפקידו היום לדאוג שמדינת ישראל לא תפנה עורף לטובים שבבניה ובנותיה. אני מתחייב בזאת: אוביל את ארגון נכי צה"ל למאבק שמדינת ישראל עוד לא הכירה. לא ארפה. במשמרת שלי אנחנו נשנה את המצב ונחזיר את הכבוד לנכי צה"ל. אתם לא עול. בזכות הקרבתכם, יש לאזרחי המדינה כלכלה משגשגת וביטחון אישי. המשיכו להיות גאים בתרומתכם למפעל הציוני.

לסיום:

מכאן אבקש גם לחזק את ידי הרמטכ"ל וכוחות הביטחון, אשר עושים לילות כימים למען ביטחוננו, לשלוח תנחומיי למשפחות השכולות שלא יידעו עוד צער, לאחל החלמה מהירה לכל הפצועים ולייחל להחזרת כל שבויינו ונעדרנו הביתה בשלום.

תודה רבה לכולכם על ההקשבה ועל תשומת הלב.