זכויות לוחמים

על כן, חייבת להיות, ולא מתוך גישה של "חסכון בכסף" המאפיינת את שיקולי ועדת ברודט, אלא מתוך שיקול ערכי וציוני הפרדה מוחלטת בין זכויותיהם של אלו ואלו.

לא מדובר כאן על הפרדה בין דם לדם, אלא על הפרדה המבוססת על  חובת היתר שחבה החברה למי שמסכן את חייו ונפשו למען המשך קיומה, ואין בהפרדה זו יותר מאשר ההפרדה הקיימת גם היום באשר לאלו שהסיכון שנטלו על עצמם התממש במלוא עוצמתו ואשר אותם כמאמר השיר "טמנו את ליבנו בין ברושים",  נוסח הכיתוב משתנה ומופרד בין "נפל בקרב", "נפל במילוי תפקידו" ונפל בעת שירותו".

ההפרדה המוצעת היא במספר מישורים, חובת ונטל ההוכחה, אחוז הנכות המינימאלי המזכה בזכויות, זכות הבחירה ומתן כיסוי מעין ביטוחי גם מחוץ לשירות.

חובת ונטל ההוכחה

המצב היום שואב את יסודותיו מהעיקרון המשפטי "המוציא מחברו עליו הראיה", החייל הפצוע נדרש להוכיח כי פציעתו או מחלתו אירעו תוך כדי ועקב השירות.  משך השנים התפתחו מספר הלכות משפטיות כמו "חזקת השירות הקצר" או "הלכת המחלות הקונסטיטוציונאליות (מחלות הסמויות בגופו של אדם והפורצות עקב חשיפה לתנאים מסוימים)" המקלות במעט על חובת ההוכחה ועל נטל ההוכחה המוטל על מגיש בקשת ההכרה, אך עדיין לוחם  ששחק את ברכיו במהלך שירות רב עומסים יוכר רק בחלק מנכותו באם קיים בתיקו הרפואי האזרחי הקודם לשירות רישום כלשהו של  כאבי ברכיים.

לטעמי יש תורך בקביעה של שני עקרונות נוספים:

עקרון ראשון הוא שנכות תפקודית שלא באה לידי ביטוי בבדיקה או בהליך מיון לפני הגיוס יש לראותה כאילו לא הייתה, היינו יש לראות את הליך המיון הרפואי לצבא כהליך מחייב ולא ניתן לקבוע מחד לאדם פרופיל 97 ולשבצו כלוחם, ואחר כך לקבוע כי הנזק שנגרם לו בשירות "היה עוד קודם" למרות שלא אובחן בבדיקה הרפואית לפני הגיוס, ולא היה לו שום משמעות תפקודית.

העיקרון השני הוא שפציעה או מחלה שפרצה בעת פעילות מבצעית משחררת את הנפגע מחובת הוכחת הקשר הסיבתי לשירות  (ויש לזכור כי מבחינה רפואית פריצת דיסק או שחיקת סחוס הינם מחלה ולא פציעה), אלא רק מהוכחה כי הנזק אכן אירע תוך כדי פעילות מבצעית. כך למשל, יופסק המצב הקיים לפיו חייל מילואים שסחב במלחמת לבנון השניה עומס כבד על גבו לא יוכר בפגיעה מלאה בגב עקב גילו.

אחוז הנכות המינימאלי המזכה

המצב היום הוא שמי שנפצע בשירות מוכר לצורך טיפול רפואי החל מאחוז נכותו ה-20%, ולתגמול החל מאחוז הנכות העשירי למעט אם מדובר בפציעה בחופשה המזכה בתגמול החל מהאחוז העשרים.

מצב זה יוצר פגיעה ברורה בלוחמים אשר גם פציעה מינימלית, נניח 5% על נקעים בקרסול, או רסיס בשריר הגורם לכאב בזמן פעילות גופנית יכולה למנוע מהם לממש את  הכשרתם הצבאית כמאבטחים או אנשי מערכת הביטחון.

איך ניסח זאת אבא של נכה לוחם "עשרת אחוזי הבלאי הראשונים לא מוכרים" האומנם יש לכך הצדק ערכי או מוסרי? לפיכך יש להכיר בפגיעה שבאה עקב השירות הקרבי כמוכרת, החל מאחוז הנכות האשון.

זכות הבחירה

המצב היום הוא שמי שבידיו בחירה, למשל מי שנפגע בתאונת דרכים יכול לבחור בין פניה לחברת הביטוח לבין הכרה כנכה צה"ל, זכות זאת ניתנת ללא קשר לאופי השירות אך מטבע הסטטיסטיקה זמינה הרב יותר למערך הלא-לוחם שכן מי שיוצא הביתה כל יום סיכויו להיפגע באירוע בו קיימת זכות בחירה, למשל תאונת דרכים, הינו רב יותר מאשר ללוחם שרוב שירותו הצבאי מתבצע בצבא.

כיסוי ביטוחי לפגיעות שאירעו מחוץ לשירות הרחבת חוק הנכים בשנת 1988 והחלתו על פציעות גם מחוץ לשירות (ובתנאי ששיעור הנכות הוא 20% ומעלה) גרמה לכך שחייל שנפצע בזמן חופשה, ואף בזמן עבודה פרטית (בהיתר) מוכר לפי חוק הנכים.האופן בו ניתן כיסוי זה אף הוא מפלה לרעה את המערך הלוחם שכן עבור משרת עורף יום העבודה הצבאית הינו רק חלק מהיום, ואילו חופשתו של הלוחם היא רק, ולפעמים, בסופי שבוע וודאי שאין לו את היכולת לביצוע עבודה פרטית רצופה במקביל לשירותו.

אין כל סיבה ערכית או מוסרית מדוע חייל שגם כך רוב שירותו אינו שונה משמעותית בעומסיו מעבודה אזרחית, לא ייחשב כחייל רק בשעה שהוא נמצא בפועל במקום שירותו וכאזרח שעה שהוא בחופשה.

גם על פי החוק הקיים הדרך אל או ממקום השירות נחשבים כחלק מהשירות, וכך נכון לדעתי להמשיך ולקבוע.
על כן, יש הצדק ערכי מוסרי וענייני לחלק את אוכלוסיית הנפגעים "בזמן ועקב שירותם" לפי הסולם הבא:

פגיעה מבצעית

מדובר בפציעה או במחלה שפרצה בפעילות מבצעית קרבית, לרבות אימונים ספציפיים (מודל) והכנה לפעילות מבצעית שכזו. באופן טבעי רוב הזכאים במדרג זה יהיו לוחמים, אך גם לא לוחמים שנפגעו עקב פעילות קרבית יהיו שייכים למדרג זה (לדוגמא נהג משאית תחמושת שנפגע בהפצצת אויב בדרך לחזית).

תחול הנחת היסוד כי חובת ההוכחה כי פציעתו או מחלתו של הנפגע לא אירעו עקב הפעילות המבצעית תהיה על המדינה –  שינוי מהמצב הקיים.

הזכאות לטיפול רפואי תהיה בכל אחד מהאיברים שנפגעו ללא תלות באחוזי הנכות הכוללים, כלומר מאחוז הנכות הראשון –  שינוי מהמצב הקיים.

אגף השיקום יהיה אחראי לשיקום מקצועי ללא תלות באחוזי הנכות הכוללים –  שינוי מהמצב הקיים.

הזכאות לתגמול לנכים שנפגעו פגיעה קלה (פחות מ-10%) תהיה מענק חד פעמי אך משמעותי –  שינוי מהמצב הקיים.

פגיעה באימונים ובתפקיד

מדובר בפציעה או במחלה שפרצה בעת מילוי תפקיד או בעת ביצוע אימונים הקשורים ישירות למקצוע הצבאי, אך בעלי ייחוד ומיוחדות ערכית צבאית, היינו לא פציעות בעת ביצוע היבטים פחותי ערך של התפקיד הצבאי.

היות שאימונים גופניים קשורים ישירות למקצוע הצבאי של לוחם הנדרש לכושר צבאי, אך למעט מקרים מיוחדים לא למשרת עורף גם במדרג זה רוב הזכאים יהיו לוחמים, אך גם לא-לוחמים שנפגעו בעת ביצוע תפקידם (למשל טכנאי קשר הנפגע מנפילה מאנטנה, אך לא פקיד הסובל מכאבי גב עקב ישיבה ממושכת).

חובת ההוכחה כי פציעתו או מחלתו של הנפגע  אירעו עקב הפעילות המבצעית תהיה על הנפגע – כמו המצב היום.

הזכאות לטיפול רפואי תהיה בכל אחד מהאיברים שנפגעו ללא תלות באחוזי הנכות הכוללים כלומר מאחוז הנכות הראשון –  שינוי מהמצב הקיים.

אגף השיקום יהיה אחראי לשיקום מקצועי בתלות באחוזי הנכות הכוללים – כמו המצב היום.

יינתן תגמול לנכים שנפגעו פגיעה קלה (פחות מ-10%) בצורת מענק חד פעמי אך משמעותי –  שינוי מהמצב הקיים.

פגיעה מנהלית

מדובר בפציעה או במחלה שפרצה בעת השירות אך לא תוך כדי מילוי תפקיד. מטבע הדברים רוב הזכאים במדרג זה יהיו לא לוחמים (פציעה במשחק כדוררגל בבסיס) אך גם לוחמים שנפצעו בפעילות שאינה קשורה למקצועם הצבאי (כוויה מהכנת טוסט על תנור החימום במגורים).

הזכאות במקרים אלו תהיה בדיוק כמו במצב הקיים, היינו חובת ההוכחה על הנפגע, טיפול רפואי שיקום ותגמול בהתאם לשיעור הפגיעה.

פגיעה בחופשה

מדובר בפציעה שאירעה שלא בעת השירות ושלא כתוצאה ממנו (למשל בעת תאונת דרכים בחופשה, או במשחק כדורסל עם החברים בבית).

בענייו זה מוצע ליצור כיסוי ביטוחי אחר ונפרד מחוק הנכים (בדומה לשכבת הביטוח הקיימת למי שנפצע בבית ספר), ולבטל את זכות הבחירה למי שבידו יכולת לפנות לגורם מבטח אחר.

כחריג, וכהוקרה מיוחדת לאלו הנוטלים סיכון ממשי בשירותם מוצע להשאיר את המצב הקיים, היינו הכרה מפגיעות מעל 20% ללוחמים בלבד, כביטוי לכך שתקופות החופשה נדירות יחסית בשירות קרבי מול שירות מנהלי (שבת פעם במספר שבועות אל מול יציאה יומית) ולצורך להספיק לדחוס לתוך פרקי זמן קצרים ונדירים אלו כמה שיותר פעילויות.

סיכום

המצב הנוכחי מהווה סטייה רבתי מהדרך בה ראו אבות המדינה את הדרך למימוש חובת המדינה לעמוד לצידם של אלו הנפגעים בהגנתה. סטייה זו גרמה וגורמת לפיחות ביכולה של החברה להוקיר את העומדים על המשמר ולעמוד לימינם כאשר סיכון הגוף והנפש אליהם שלחה אותם המדינה מתממשים.

אין בנאמר בכדי לטעון שיש להפקיר לגורלם את מי שאינם לוחמים, צריך וחובה שתהיה מערכת הגנה גם על מי שאינו מסכן את חייו אבל משרת בנאמנה את המדינה בשירותו הלא קרבי, אבל בין קביעה זו לבין טשטוש וביטול ההכרה המיוחדת שיש ליתן ללוחמים אין ולא כלום.

סיגל וארז יער - משרד עורכי דין

www.yaar-law.com
רח' הסלע 18, עתלית 30300
טלפון: 04-9549900
פקס:   04-9541419
info@yaar-law.com