X
אנא בחר את גודל הפונט הרצוי:
ועדות רפואיות ועדות רפואיות רופאים מומחים רופאים מומחים מכונים רפואיים מכונים רפואיים הוראות אגף השיקום הוראות אגף השיקום ביטוח לנכי צה"ל ביטוח לנכי צה"ל הכפתור הכפתור
X סגירה
 

טיול בנחלאות

לטייל בסימטאות הקסומות של נחלאות

יש האומרים שנחלאות מהלכת קסם על המשוטטים בסמטאותיה, סיור זה בא לבחון אם אמנם יש ממש בדבריהם.

סוג המסלול - מסלול זה מתאים לכל סוגי האוכלוסייה אך הפעם המסלול נבנה כך שיתאים לנכים ובעיקר למשתמשים בעגלות, המסלול הינו בעל מעלות ומורדות מתונים.המסלול אפשרי אם כי יש בעיות בדרך : מדרגות, מדרכות צרות (בעיקר בגלל עבודות תשתית) , ירידה ממדרכה וצפיפות המקשה על תנועת עגלות חופשית.

שירותים - ישנם שירותים במרכז ז'ראר בכר ( שאינם מתאימים לבעלי עגלות נכים ). שירותים נוספים נמצאים בבניין כלל : הכניסה לשירותי הנכים משער 5 הנמצא ברחוב כל ישראל חברים פינת רחוב יפו.

מכשולים - בדרך מספר מדרגות המכבידות על בעלי עגלות אך אין כל קושי לעבור אותן בעזרת סיוע של אדם נוסף כיוון שברוב המקומות יש מדרגה אחת וגם היא נמוכה בדרך כלל.

חנייה - חניון מנורה נמצא מאחורי בית ז'ראר בכר. הגישה אליו היא מרחוב בצלאל ימינה לאוסישקין ופנייה ראשונה שמאלה לפי השילוט. בשעות היום המחיר הוא 6 ₪ לשעה והחל מהשעה 18:00 הוא 10 ₪ לכל זמן החנייה.

תקופה מומלצת - השיטוט אפשרי בנחלאות כל השנה ובכל שעות היום. מומלץ לבוא בשעות הערב ובמיוחד בשלוש תקופות בשנה : בסוכות- תקופה שכל האזור גדוש בסוכות, חנוכה - בשעות הערב לאחר שקיעת השמש ובטרם יכבו החנוכיות ובתקופת הסליחות - בה כדאי להגיע השכם בבוקר , זמן שהגברים נקראים לסליחות ( בסביבות השעה 4:00 ).

ציוד מומלץ - לבוש חם לתקופות המומלצות שלעיל, יש לזכור שבירושלים עסקינן ובה הצינה מרובה, כן יש להצטייד במזון במידה ויוצאים לשוטט בתקופת הסליחות.

משך הסיור - 3 שעות.

אורך המסלול - המסלול מעגלי בין 2 ל- 3 ק"מ.

כותב המסלול - יגאל דקל.

רקע

הישוב הישן במאה ה-19(להבדיל מהישוב החדש, הציוני ) התרחב עד שצר היה להם המקום לפנים מן החומה , נוסיף לזאת את מגיפת הכולירה בתוך החומות, את אישור השלטונות לרכישת קרקעות לתושבים שאינם מוסלמים (שלא היו יכלו עד כה לרכוש קרקעות) ואת הפרעות בשנות העשרים של המאה העשרים, ונבין מדוע צץ הרעיון החדש והנועז לצאת מהחומות. אנשי הישוב הישן הקימו שכונות חדשות שהראשונות בהן היו משכנות שאננים, מחנה ישראל, נחלת השבעה, מאה שערים ועוד.

בנחלאות כלולות הדור השני של השכונות, שהוקמו בשנות ה- 90 של המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20.
הסיור כולל ביקור בחלק משכונות נחלאות וחלק מהשכונות הסמוכות לה.

המסלול

נקודת ההתחלה בחניון. חוצים את רחוב בצלאל, פונים מזרחה לרחוב מסילת ישרים ופנייה ראשונה שמאלה לרחוב שומרון.

המשך המסלול - פנייה ראשונה ימינה ומיד שמאלה לרחוב חיים אבולעפיה ומגיעים לשכונת בתי הגורל שנבנתה ב-1885 על גבול שכונת משכנות ישראל במימון יהודי לונדון עבור יהודי תימן.

בשכונה קטנה זו תריסר בתים בלבד ובית כנסת אחד ישנה מדרגה נמוכה לרחבה שלפני בית הכנסת - אין אפשרות לעלות לבית הכנסת לעגלות נכים.

שמה של השכונה ניתן לה כיוון שדייריה זכו בדירותיהם באמצעות הפלת גורל בין בני העדה.

מספרים שבערב כשהגברים חזרו מהעבודה, נשות השכונה היו מגישות להם ארוחת ערב ולאחריה בקעה שירה אדירה מכל הבתים מלווה בתיפוף על פחונים עד לשעות הלילה המאוחרות.

המשך ברחוב ופנייה ימינה לרחוב אריה לוין . ברחוב זה נמצא ביתו של הרב שנודע כרבם של האסירים בימי טרום הקמת המדינה.

מעשה אחר שעשה היה זיהוי תריסר חללי הל"ה שגופותיהם הושחתו ללא הכר ע"י הערבים שתקפו אותם. כיוון שלא הייתה אפשרות לזהות את החללים נזקק רבי אריה לוין ל"גורל הגר"א"- הוא נערך ע"י עלעול בדפי ובפרקי התנ"ך בסדר מסויים המסתיים בפסוק המכיל תשובה או רמז ברור לתשובה על בעיות קשות שאין להן הכרעה בכל דרך אחרת .

אחד עשר פעמים הופל הגורל בכל פעם נשאלה זהותו של אחד הקברים מבין הי"ב והתשובות עלו מן הספר כל פסוק אליו הגיעו המחפשים לאחר העלעול המתאים נשא עמו תשובה מדוייקת ופסקנית לגבי זהות כל מת.

תחילה עלו בגורל אחד עשר פסוקים שעניינים מלחמת קדש גבורה קדושים וכיבוש ארץ ישראל וביניהם גם הפסוק מספר שופטים "וישכם בבקר ביום החמישי ללכת " ( ההולם את התאריך ושעת צאתם של הל"ה למבצעם האחרון), לאחר מכן עלו אחד אחד הפסוקים לזיהוי הקברים בכל פסוק נמצא מפורש אחד השמות של י"א החללים כתשובה לזהות הקבר( לזיהוי החלל הי"ב לא נדרש עוד גורל כמובן ) לעתים בשמו הפרטי של החלל ופעמים בשם משפחתו .

ביתו של אריה לוין נמצא במשכנות ישראל - השכונה הוקמה ב- 1875. הקרקע נקנתה ב- 1873 כשבתחילה התארגנו 30 משפחות להקמת השכונה. בעקבות משבר כלכלי הוקמו בתים רק על רבע מהמגרש שנקנה.

במרכז השכונה ניתן לראות שרידי בור המים והתנור השכונתי.

יורדים בשביל עם גרם מדרגות שבו שלוש מדרגות , דבר היוצר קושי לעגלות אך יש דרך עוקפת מדרגות- מגרש כורכר שנוח יותר לרדת בו אם כי גם דרך זו אינה נוחה במיוחד לעגלות.

בסוף המורד מגיעים לרחוב סוכות 13 ופונים שמאלה עד אגריפס.

באגריפס פנייה ימינה עד לרחוב אל בוחר, ממחנכי בית היתומים הספרדי בירושלים, וברחוב זה פונים שמאלה ונכנסים לשכונת אבן ישראל שנבנתה ב-1873, השכונה השישית במספר.

השכונה נבנתה ביוזמה פרטית של תושבי הרובע היהודי לצד הדרך הראשית מיפו לירושלים.

שמה מלמד על מספר מקימיה- אבן בגימטריא שווה ל- 53.

השכונה, כשכונות רבות מהתקופה, נבנתה במתכונת של מבצר: חצר מרכזית שאליה פונים פתחי הדירות ושני שערים לשכונה לכניסת התושבים והאורחים ( יש לזכור שביציאה אל מחוץ לחומות, לפחות בשנים הראשונות, היה חשש גדול מפני הליסטים) החצר המרכזית, שבה בור המים והתנור, שימשה כמרכז החיים של השכונה.
מסיפורי השכונה :

1. מספרים על אשת הרבי מבריסק שהייתה חולת ניקיון : את ניקיון הבית לקראת פסח הייתה מתחילה שלושה חודשים לפני המועד...

ועוד מספרים שכיוון שהייתה בהולה על הניקיון, טרחה וסרגה לחתול בן ביתה גרביים ארוכות שלא יותיר את סימני כפות רגליו.

עגנון מספר עליה בספרו תמול שלשום :

"וכיון שהזכירו את הרבנית מבריסק התחילו מספרים בגדולתה, שבימיה לא הרים אדם את ראשו, ואפילו רבנים וגאונים חרדו מפניה, ואין צריך לומר הרב מבריסק, שקיים בעצמו, כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה"

2.השכונה הייתה מעורבת - ספרדים ואשכנזים דרו במחיצה אחת.

כיוון שהיה רק תנור אחד, התכנסו כל נשות השכונה לאפות ולבשל לקראת שבת ואת תבשיליהן היו משאירות בתנור שיהא האוכל חם לשבת. ואירע, ולא פעם אחת, שבסעודת שבת גילתה המשפחה שבתוך הסיר נתגלו תבשילים זרים להם.

3. סיפור אחר על התנור: נשות השכונה נהגו לשבת וללוש את הבצק ליד האופה וכרגיל לנשים, הכבירו רוב מלל עד שקצה נפשו של האופה מלשמוע אותן. תחנוניו של האופה שימעיטו ולו במעט מדיבוריהן נפלו על אוזניים ערלות על כן החליט לשים קץ לדבר. מה עשה, פשט מכנסיו וחשף את אחוריו.

השכונה בשלב זה בשיפוצים והדרך אינה קלה למעבר עגלות נכים היציאה מהשכונה היא לכוון מזרח כשבדרך 2 גרמי מדרגות בני 3 מדרגות כל אחת יש להניח שלאחר השיפוץ המעבר יהא נוח יותר, אם כי הדבר אינו ודאי.

פנייה שמאלה בסמטה עד לרחוב יפו 63 .

פנייה שמאלה ברחוב יפו עד שער בי"ס אליאנס הנמצא בחזית בניין כלל והוא השריד היחיד שנותר מבית הספר של אליאנס.

עגנון מספר על בית ספר זה:

"הביט הכלב על שערי בית הספר וראה שתי ידים משולבות זו בזו דרך אחוה ורעות... עם שהוא יושב על שערי בית הספר כשכש בזנבו ואמר, הרי כאן מלמדים כל מיני חכמה"...

מול בית כלל נמצאת ככר הדווידקה ע"ש אותה מרגמה שהטילה חיתיתה על הערבים ולא משום הנזק שגרמה אלא מחמת הרעש האיום שעשתה. יש המייחסים למרגמה זו חלק נכבד להצלחה במלחמת השחרור.

בהמשך הרחוב, ממול- יפו 86 - שם נמצא בניין משרד הבריאות- הבית המקולל- הבית נבנה כבית מגורים אך בעקבות אירוע שקרה בבית זה ננטש הבית. הסבו אותו לבית חולים עירוני- בלדייה שמו. ומה היה המעשה ?

לפני למעלה ממאה שנה בנתה משפחה נוצרית את הבית לכבוד בנם שהתעתד להנשא. החתונה אכן התקיימה במועד אך דא עקא , החתן בחופתו צנח ומת וההורים כדי לא להשבית את השמחה המשיכו בטקס כמו לא אירע דבר. האורחים אף לא חשו בכך אך, כמובן, לא לאורך זמן ומשנודע הדבר נמנו וגמרו אלה והגיעו למסקנה המתבקשת- יש שדים בבית וכידוע אין נכנסים לתחומם של שדים על כן הבית ננטש.

לימים, השלטון העותמני הסב את הבית לבי"ח, כשבתקופת המנדט המשיך המבנה לשמש כבית חולים ואף היום משמש המקום כלשכת בריאות מחוזית.

פנייה שמאלה ברחוב יפו 115 לתוך רחבה שממנה נשקף הבית ביפו 92- בית שעון השמש. הבית נמצא מול מחנה יהודה. בית בולט זה נבנה ב- 1906 בתרומה של החייט ישראל לוי שבא מארה"ב. תחילה שימש הבית כבית הכנסת אורחים ונחשב כיוצא דופן בין בנייני ירושלים בתחילת המאה העשרים שנבנו ללא כל תכנון ארכיטקטוני.

בבית נמצא בית כנסת זהרי חמה ליהודי אשכנז.

בקומה העליונה 3 שעונים: המרכזי- שעון שמש ומצידיו שני שעונים: שעון אחד מראה את השעה לפי השיטה האירופאית המקובלת- שעון גריניץ' והשני מראה את השעה הארץ ישראלית (שעון ערבי בו היום מתחיל ב-6 בבוקר).

שעון השמש הותקן על ידי משה שפירא וכונה בשם "תצפית לנץ החמה", על שם המניין שהיו מקיימים המתפללים עם הנץ החמה.

יציאה והמשך ביפו עד מספר 119- שוק מחנה יהודה- השוק הוקם ב-1929 ע"י תושבי השכונות הסמוכות הוא כולל בתוכו את כל מבחר הדוכנים, שמות הרחובות הם שמות של פרי הארץ שנמכרת בשוק כמו: אגס, תפוח אפרסק וכו'...

ישנה סמטה שנקראת שוק העירקים שם ניתן עדין לראות מסעדות שסביבם אנשים קבועים הבאים לסעוד את ליבם, לפגוש מכרים, לשחק שש בש, אחת המסעדות מוזכרת בשיריו של יוסי בנאי: מסעדת אזורה המספקת חומוס פיתות, אורז ושאר מאכלים עירקיים. מספרים שאנשים מגיעים לשם עם כסא בידיהם כיוון שאין המקום יכול להכיל את כל מבקריו.

פנייה שמאלה לרחוב מחנה יהודה עד סופו ופנייה שמאלה לאגריפס עד מספר 87 – שער הכניסה לשכונת אוהל משה .

ממשיכים באגריפס לשער הכניסה לשכונת מזכרת משה , נכנסים בשער זה ופונים ימינה לרחוב הכרמל, חוצים את רחוב מזכרת משה ונכנסים לגן ציבורי[יש מדרגה נמוכה בכניסה מצד זה

מזכרת משה ואהל משה הן שתי שכונות תאומות שניבנו במקביל בשנת 1883 עד 1885 מכספי קרן משה מונטפיורי, שתי שכונות "פאר" אלו ניבנו בסגנון הבניה של התקופה ומאפיינים רבים ניתן למצוא בהם. מזכרת משה, שכונה אשכנזית ואילו אהל משה שכונה ספרדית.

עם בני שכונת אוהל משה נמנים בני משפחת בנאי שגרו ברחוב האגס.
יוסי בנאי, למשל, מספר בשירים ובסיפורים על הווי השכונה ועל התושבים המוזרים והמשונים שבשכונה. יוסי בנאי מספר בשיריו שזו הייתה התקופה מאושרת ושמחה שהשפיעה רבות על אופיו ויצירותיו.

אחד מהסיפורים מספר על טיפוס על עץ התות מתחתיו אנו יושבים עכשיו. כמו כן הוא מספר על סוראמלו תושב השכונה שהיה שיכור תמיד. כשהיה ניכנס לבר שאל אותו המוזג, מה תרצה לשתות סוראמלו? בירה, וודקה, ערק? לא משנה הסדר ענה סוראמלו העיקר שתביא אותם כבר.

יציאה משמאל לשדרה הקטנה היא רחוב אוהל משה שם נמצא בית כנסת על שמו של מונטיפיורי שביקש שייקרא על שמו.

הערבי אחמד אגא אל דודאר לפנים הפחה של ירושלים הציע למונטפיורי שביקש לרכוש קרקעות בזו הלשון: "ידידי אחי בבת עיני אתה! קח את כל החלקה כולה. אדמה זו ירושה אבותיי היא ולא הייתי מוכר אותה לאיש, אף לא באלפי לירות שטרלינג, אבל, לך אתננה חינם, אין כסף , שלך היא , שלך ידך וקחנה. אף אני עצמי, אשתי, ילדי ובני, כולנו שלך אנו...
( כך התחיל המשא ומתן שהסתיים בעסקה בת 1000 לירות שטרלינג, מחיר גבוה ביותר באותם ימים).


על תרומתו של מונטיפיורי לירושלים אפשר ללמוד מעגנון: ולכל פינה שאתה פונה אתה ניתקל באשפה ולכלוך או זקן עם פאות...וכל מקום שם בירושלים קרוי משה, או אוהל משה, או ימין משה, או מזכרת משה. רוצה אתה להגיע לאחד מן המקומות הללו, שוכח אתה אותה מילה שנטפלה למשה ואתה הולך ממשה למשה ואין אתה מגיע למשה זה שרצית".

ביציאה מהרחוב יש מדרגה נמוכה ואחר 2 מדרגות שהן עבירות בעזרת סיוע.

מול היציאה מאוהל משה, כניסה לשכונת כנסת ישראל, הפנייה הראשונה שמאלה לבתי ברוידא . המשך עד סוף הסמטה פנייה שמאלה ושוב שמאלה ואחר ימינה חוצים את הרחוב[עולים במדרגה נמוכה]ופונים שמאלה לשכונת בתי ראנד.

הכניסה לשכונה היא הכניסה לנחלאות ההיסטורית כוללת בתוכה שש שכונות זעירות: כנסת ישראל (א', ב', ו- ג'), בתי ברוידא, בתי ראנד בתי מונקאטש, כולל מינסק ובתי יעקובסון.
גושי המגורים נקראים על שם הנדבנים שתרמו להקמת השכונות .

הבתים קטנים בני שני חדרים והם מקיפים חצר מרכזית כשבכל מתחם כזה(שהוא שכונה)יש בית כנסת.

היציאה חזרה לרחוב שומרון דרך השכונה אינה קלה לעגלות [יש 3 מדרגות גבוהות] לכן היציאה היא דרך הכניסה לשכונה. במקום הכניסה פונים שמאלה לרחוב הנציב ואחר ימינה לרחוב התבור עד שנפגשים ברחוב השומרון ומשם לנקודת המוצא.

מסלול השבוע מוגש באדיבות :

מנחם לסקה # מורה דרך מוסמך 5411 # רכז קורס מדריכים עם נכויות
טל': 03-5332081

 

כתבות שאולי יעניינו אותך


המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:
אנא הזן את המספר מאה עשרים וארבע:
לשרותך, נכה צה"ל