לרמטכ"ל דן חלוץ דילמה אישית

לכבוד:
ראש המטה הכללי
רב אלוף דן חלוץ
הקריה - תל אביב

1.6.2005

המפקד,

ברכות עם כניסתך לתפקיד חסר התקדים. אין תקדים של "כחולים" בתפקידך ולא היה רמטכ"ל שעמד בפני ימים קשים מאלו המתרגשים ובאים עלינו.

אני נכה צה"ל ממלחמת יום הכיפורים. יש לי בן המשמש כמדריך בנוער העובד (קומונר) והוא פועל במגדל העמק, משרת את החברה שנה מחייו. אני מניח שהוא מצדד בהתנתקות המתוכננת. יש לי גם בת שחזרה בתשובה (לאחר שירות צבאי מלא) ולומדת במדרשה בירושלים. אני מניח שהיא מתנגדת להתנתקות.

לפני עשר שנים בדיוק, פרסמתי בעיתון מקומי מכתב לילדיי אלה. לבני כתבתי כי אני חרד ליום בו יגוייס לצה"ל "ואתה רק בן שמונה כיום". הסיבה לדאגה: "יום אחד תדרש לשמור על התנחלות ולמחרתו – תקבל פקודה לפנותה. אני לא אוכל לעמוד בקונפליקט". גיוסו מתוכנן לאוגוסט הקרוב...

רק לפני ארבע שנים בדיוק, באיחור של 28 שנים, נודע לי כי אני נכה צה"ל. הסיבה: את הלם הקרב קשה לראות בעין. חלק ממרכיבי תופעת ההלם, אדוני הרמטכ"ל, הוא דיסוננס קוגניטיבי: החייל עומד מול מצב העומד בסתירה ובניגוד חמורים לכל מה שידע והכיר, לכל משנת החינוך ממנה ינק עד הפגישה עם הטראומה. לכן כה רבים הלומי הקרב מ-1973, יותר מכל מלחמה אחרת.

על רקע זה, המפקד, אני ירא וחושש כי נפגעי טראומה חדשים עלולים "לצוץ" בשני צדי המתרס: המפונים והמפנים גם יחד. סימני השבר הלאומי חוצים את החברה הישראלית כבר היום. גם אצלי בבית, כאמור , אפילו בין ילדיי, עלולה להתגלות מחלוקת קשה בדבר עתידה של ארץ ישראל ומדינתנו. אני מקווה שילדיי ישכילו ולא ייכנסו למלחמה בין-אישית בגלל המצב הלאומי. עדיין זכור לי הניתוק המר שהתחולל בתנועה הקיבוצית בשנות החמישים. המרירות ליוותה את החברה המפוצלת שנים ארוכות וכואבות, להבדיל.

על רקע כל המורכבות הנ"ל, אני סבור שהגיע היום בו יפקד על צה"ל מישהו עם ראש אחר שאינו שבוי בתפישות 'קרקעיות' או אחרות דוקא. הימים והחודשים הבאים לא יהיו קלים והאחריות למהלך הצפוי יכולה להיות קשה יותר מפיקוד על קרב שניחת עלינו בהפתעה. בשכאלה אנחנו כבר מנוסים.

מי ייתן ותדע למצוא את שבילי הזהב בדרך לפתרונות ראויים שמעצם טבעם אינם בתחום הצבאי אלא בתחום המדיני.

איחוליי הכנים להצלחתך, הצלחת כולנו.

עופר עידן