גלית, היא נכת צהל, שלאחר שיקומה החליטה ללכת ולבדוק מי הם בדיוק החרדים, שנפצעתי התחלתי לשאול את עצמי למה זה קרה לי, אולי בגלל שלא האמנתי באלוהים, אולי בגלל שלא שמרתי שבת אולי בגלל שלא שמרתי על הבתולין עד לחתונה.
האם היה עדיף להיות בת רב? האם אלוהים העניש אותי כי לא שמרתי שבת? לאחר השיקום שלי הלכתי לבדוק.
גלית, היא נכת צה"ל, שלאחר שיקומה החליטה ללכת ולבדוק מי הם בדיוק החרדים ?
שנפצעתי התחלתי לשאול את עצמי למה זה קרה לי? אולי בגלל שלא האמנתי באלוהים? אולי בגלל שלא שמרתי שבת? אולי בגלל שלא שמרתי על הבתולין עד לחתונה?.
ראיתי אותם בכל סוף שבוע, הם באו אלי למיטה נתנו לי נרות של שבת, שאלו את הורי אם יש להם מה לאכול? איפה? כי במידה ולא הם מחלקים מנות חמות בשבת בצהרים, חינם ללא תמורה, רק למען שמיים.
דיברתי עם אחת מהמתנדבות והיא הבטיחה לי שאסיים את השיקום היא תזמין אותי לסיור שהם עורכים בירושלים, במאה שערים לאנשים כמוני שלא יודעים עליהם הרבה.
הגיע יום שישי השעה 16:00 אחר הצהרים, הגענו לירושלים, קומץ אנשים שהעולם החרדי נשמע להם כמשהו בלתי מובן זר ומוזר.
פגשנו את ניב המדריך שהסביר על הזרמים וההבדלים במגזר החרדי, נתן לנו קודי התנהגות כמו : גברים בהתחלה, נשים בסוף, לבוש צנוע וכיפה. לאחר הסברים נוספים נכנסנו למאה שערים. כמו במעבר במנהרת הזמן התגלתה סביבנו ישראל האחרת, מן חזרה למאה ה – 16, למשהו שונה אחר ואפור.
הרחובות היו מלאים אשפה, קרטונים, שקיות זבל ענקיות, המון אבנים ובלוקים פזורים על הריצפה ובעיקר ריחות זבל ועוד זבל. אין צבעים ואין ירוק, חיפשתי עציצים ופחים, חיפשתי כביסה צבעונית, וראיתי רק לבן שחור ואפור נורא. הבתים צפופים ובנויים טלאי על טלאי, הכל ישן ולא מטופח.
לאחר כשעה של הליכה קלה ולמידה קצת על המקום ומנהגיו הגענו לישיבת קרלין סטולין לשם היינו מוזמנים. עלינו למעלה, כובדנו בשתייה קרה ואיש חרדי ומסביר פנים קיבל אותנו. הוא ניסה להסביר לנו ולהעביר לנו קצת מעולמו. הוא לא ניסה לדבר איתנו על דת או חזרה בתשובה. אהבתי את הכנות, את הדבקות והאמונה ובמיוחד את האופן בו הוצגו הדברים. שאלנו שאלות וקיבלנו אינפורמציה ממקור ראשון ולא דברים שניתנים לפרשניות. הבנתי את שהאיש החרדי אמר הסתכלתי דרך עיניו והבנתי "שדברים שלא רואים מכאן רואים משם".
לאחר הדיון המשכנו לבית הכנסת, אנו הנשים עלינו לעזרת נשים והסתכלנו על הדברים דרך זכוכית שקופה אטומה – משמע אנחנו רואים אותם הם לא רואים אותנו.
ראיתי בהם אדם בדיוק כמוני – שמחים, שרים, מדברים בניהם וצוחקים. הלבוש המוזר חלוק בצבע זהב עם חגורה היה מקסים.
בסיום הסיור הגענו לטיש חרדי. טיש מתקיים בערב שבת בנוכחות הרבי, הרבי מתחיל את ארוחת הערב בביתו וממשיך את מצוות קיום עונג שבת בבית הכנסת יחד עם מאמיניו וחסידיו. הקהל היה עצום, אנשים ישבו על טריבונות בצפיפות איומה, ברגע שהרבי נתן סימן כל ההמון שר והתנועע יחדיו.
החוזק , העוצמה, הדבקות והאנרגיה האלוהית שהיו במקום גדולים מלתאר במילים. מיסטי, נקי ,יפה וכל כך שונה. את האפור מלמעלה החליפה שמחת חיים גדולה, ראיתי אנשים שמחים ומאושרים בחלקם אושר רב.
כולנו חוטאים בחטא הבערות אשר מביא לנו את האינסטינקט המיידי, לדחות , לפחד ואף לשנוא את השונה מאתנו.
מומלץ בחום ללכת להיחשף ולהכיר את חלקו השונה של עם ישראל חלק ששונה מאתנו אך בכל זאת שייך לנו.
גלית