מלחמת יום כיפור - החזית הדרומית

המצב בדרום ערב המלחמה

מלחמת יום כיפור החלה ב- 6 באוקטובר 1973 ב- 14:00 בצהריים. ערב המלחמה היה הצבא הישראלי פרוש לאורך תעלת סואץ, הגבול הדרום מזרחי של חצי האי סיני. לפרישת הכוחות קראו "קו בר לב" והוא הורכב משתי שורות של מוצבים הבנויים מחול ומלט. מערכות נוספות שנועדו להתריע מצד אחד או להבעיר את התעלה באש מצד שני היו אמורות לפעול במקרה של התקפה.

יחד עם זאת, ברגע ההתקפה היו רק 436 חיילים ששמרו על המעוזים ורק טנק אחד אשר הצליח להגיע בזמן. המערכות הנוספות פשוט לא פעלו.

ההתקפה הראשונית

עד לתאריך ה- 14 באוקטובר, נופל קו בר- לב כליל והתקפות הנגד הישראליות נכשלות לחלוטין. בעקבות הכישלון מתמנה שוב הרמטכ"ל לשעבר בר לב למפקד חזית הדרום  וגורודיש, אלוף פיקוד הדרום המכהן, הופך להיות סגנו. הכישלון בחזית הדרומית כל כך צורב עד ששר הביטחון דאז משה דיין שוקל לנאום לאומה נאום בנוסח חורבן הבית השלישי. ראש הממשלה של אותה תקופה, גולדה מאיר, מונעת ממנו לעשות כן.

תחילת השינוי

ב- 14 לאוקטובר המצרים, הנמצאים כעת בגדה המערבית של תעלת סואץ, מתחילים במתקפה אשר מטרתה להבקיע דרך למרכז חצי האי סיני ולכבוש אותו, אולם כוחות רגליים, שריון וחיל האוויר בולמים מתקפה זו תוך גרימת אבידות גדולות לצבא המצרי. קרב זה מסמן את תחילת השינוי במערך הכוחות ומעבר הצבא הישראלי ממגננה להתקפה.

האיגוף האנכי

מתקפת הנגד הוטלה על אוגדת שרון אשר במהלך טקטי נדיר הצליחה להגיע אל תעלת סואץ ללא הצורך בקרב הבקעה ישיר. שרון זיהה את קו התפר בין הארמיות המצריות וביצע איגוף אנכי, הפריד בין שתי הארמיות, פיצל את הכוחות ולמעשה, גרם לתבוסה מצרית.
 
קו התפר אותר במקום הנקרא "החווה הסינית" ואותו היה צורך לכבוש. עד היום נחשב הקרב ההוא לאחד הקרבות העקובים מדם בתולדות מלחמות ישראל, כמו גם מסתורי. טענות כי אל הקרב על החווה הסינית נשלחו חיילים אשר שימשו בשר תותחים על מנת לאפשר התקדמות כוחות, נשמעות לא פעם, עד היום.
 
הקרב על החווה הסינית ממחיש את מורכבותה של מלחמת יום הכיפורים. מצד אחד ניצחון מפואר שאפשר את צליחת התעלה מחדש והכנעת האויב אך מצד שני מחיר גבוה, לעתים מופרך, וניצול ציני של חיי אדם.

ב- 24 באוקטובר נגמרה המלחמה בלחץ אמריקאי, ללא הכרעה אסטרטגית.