סיור בפולין

דמייני בנפשך משפחה ככל המשפחות, רק מה שמיחד אותם הוא שהם בעצם המשפחה שלך, חלק מהשורשים שלך. הם מעולם לא שיערו בנפשם שיום אחד הנין שלהם ישב על משהו שנקרא אייפוד ויכתוב לבת שלו, לבת של הנין שלהם בארץ ישראל מכתב לקראת נסיעתה לפולין, פולין שתבעה דם יהודי, שתבעה ייסורים, פולין שתבעה וכמעט ׳הטביעה׳ את העם היהודי ואיתם הדת היהודית.

הרי עם תחשבי על כך בעצם רוב אכלוסיית העולם מאמינים באותו אלוהים!!! ישו עצמו היה יהודי שמאמין באלוהים והעביר אמנותו על בסיס התנ׳ך של העם היהודי אמונה דומה המבוססת על היהדות ועל התנ׳ך שנקרא בפיהם התנ׳ך החדש, הברית החדשה.

לפני 2000 שנה הכובשים בארץ ישראל היגלו את העם היהודי, הישראלי מארץ ישראל לתפוצות עולם. חלקם הלא קטן היה דורות רבים בספרד עד לגירושם לפני כארבע מאות שנים, חלק קטן אף הגיע לפולין, משפחות אשר נשאו את השם חסון, תרגמו אותו לפולנית לקשפיץ, מקום מושבם היה בעיירת קשפיץ שנקראה על שם משפחתם. וכך מי שהיה מקשפיץ. נקרא קשפיצקי כמו תל אביב - תל אביבי. כך שעכשיו את מבינה את המקור של שם משפחתך.

אבל אני רוצה לחזור לך 65 שנה אחורה אולי אף יותר, הזרם היהודי החדש הגיע למסקנה שהחזרה לשורשים, החזרה לארץ ישראל לאחר 2000 שנה צריכה להיות עכשיו, אין לחכות לבוא המשיך. יש לעשות מעשה ולהעביר היהודים לארץ ישראל.

שערי בנפשך שסבא יחיאל כבר מגילך חשב על ארץ ישראל ויותר מכל רצה לראות את ירושלים, ירושלים שתוארה בתנ׳ך, התנינים, בספרים שלמד. ירושלים שהמלך דוד בנה,

ירושלים שסימלה את חסון (שם משפחתך) העם היהודי בארץ ישראל, ירושלים שסימלה את ארץ ישראל האמפריליסתית, השלמה אשר המלך דוד, המלך שלמה ואחרים שלטו בה. ירושלים אשר כל דת מהאיסלאם ועד הנצרות נלחמו מלחמת קודש.

ירושלים שסימלה בשביל היהודים ויותר מכל חשוב לנו, בשביל סבא יחיאל הצעיר דאז זהות לעם היהודי בכלל ולו בפרט. הרי בגולה היינו בעצם ׳אורחים׳ לא קרואים אשר סבלו מאנטישמיות, מלעג, לעז והתגרות מצד התושבים המקומיים. היינו גרעין זר בסביבה עוינת. היינו נטל. וזה אף אחד לא אוהב להרגיש.

אז בימים ההם, סבא יחיאל רצה לעשות מעשה, להשתתף בדבר אשר יביא לשינוי. הוא התגייס לצבא הפולני בתור לוחם, הוא בחר אחר כך להתגייס לסוכנות היהודית ולעזור במבצעים להעלאת יהודים לארץ ישראל.

ואכן כך עשה בנתחים האנטישמיות עלתה רמות על היטמא עלה לשילטון, סבא יחיאל הצעיר ביקש לעלות גם כן לארץ ישראל, הוא נתקל בסירוב מאחר שתמיכתו בהעלאת היהודים לארץ ישראל הייתה נדרשת בפולין. בכל זאת הוא לקח יוזמה ויום אחד קם עזב את הבית, הוריו, אחיותי ואחיו הצעיר ועלה לארץ. לירושלים שכל כך אהב וסימלה בנפשו הכל.

ליקוש, שאת בפולין אני רוצה שתעצמי לשנייה את העינים, גם בשבילי, תריחי את הריח באויר, תשמעי את ציוץ הציפורים, רחש עלי עצים והרוח הנושבת. ותדמייני שרחל שאת דומה לה מאד חיצונית, מערה בגילך מתבגרת הרגישה את אותו הדבר. תתארי לך שגם היא הייתה במשפחה שעשתה קידוש, גם לה היה חשוב להסתדר עם אמא שלה וגם היא מדי פעם הציקה לאחותה הקטנה ממנה או שמרה על אחותה הגדולה. היא אחות של סבא יחיאל כמו ששרון אחותי. נלקחה ע״י הנאצים יום אחד. מבוהלת, מפוחדת ומבועתת, לאושוויץ שם מצאה את מותה בסופו של דבר, כאשר עיניה עיני בחורה צעירה רואות לפני מותה זוועות אשר אין מילים או תמונות אשר יכולות לתאר את התחושות הנוראיות אשר חוותה.
אין מילים גם לתאר את העצב שסבא יחיאל היה שרוי בו רוב ימי חייו לאחר הירצחם בברוטליות, באכזריות, בזוועות אשר לא ניתן להבין איך יישות אנושית אחת גורמת לחישות אנושית אחרת.

אני רוצה שתרגישי מה שבעצם סבא יחיאל הרגיש בארץ ישראל. אני בהחלט לא מתכוון להרגשת הישרדות ולא הרגשת בדידות ואף לא להרגשת הגעגועים העזים מכל לאחיו אחיותיו אביו ואמו, אשר יכולים לייבש כל רזרבת הדמעות של כל בן אנוש. אני רוצה שתתמקדי בהרגשת הניצחון של הטוב על הרשע! של אלוהים על השטן! של העם היהודי על האנטישמיות! בהרגשת אביך המלאה בגאווה והתרגשות עזה על כך שהבת שלו עומדת על אדמת פולין, אדמה שגבתה כמעט את כל דמו של העם היהודי, אדמה שחובקת היסטוריה גדולה של כאב שנגרם לא לפני זמן רב כל כך, ׳רק אתמול׳!!!!

אך אנחנו היהודים בארץ ישראל, מדינה חזקה, עם אשר שמר על זהותו היהודית עם חכם אשר מוביל ביכולות הטכנולוגיות והצבאיות בעולם עם אשר יכל לכולם ואף הצליח להחזיר צאצאיו לסיור בפולין הנוראית של אז, בגאווה בניצחון ובשמירה על קיומו וזהותו.

ליקוש, מעבר לדברים הללו אני רק יכול להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך, או בעצם לא יכול כי גם לכך אין מילים שיתארו את עוצמת האהבה שלי כאב אליך כבת. כמובן אני מדבר בשם אמא ובשם אחיותיך, כשאני אומר שאנו לא רק הכי אוהבים אותך ואת בבסיס נשמתנו, אנחנו גם גאים בך על מי שאת ויותר מכך על מי שאת נהיית.

את חשובה לנו יותר מחיינו אנו, ומהות קיומנו היא להכין אותך לחיים טובים יותר ולהעניק לך אהבה, חום וכל אשר נוכל.

את תמיד תהיי הילדה הקטנה שלי, הילדה הבכורה שעצם המחשבה עליך בלבד גורמת לי אושר רב, תמיד תמיד ארצה בשלומך, בטובך, באושרך ובתמיכתך מכל דבר אחר, אני יודע שאת תצליחי מאד בחיים ומתפלל שתהיי מאושרת. התכונות שלך, הערכים שאימצת לחכך ויופייך תמיד יהיו לצידך.

את אולי תביני את זה יותר מאוחר בחיים בזמן שלך יהיו ילדים. אבל דבר אחד את חייבת לדעת בכל ליבך את הדבר הכי חשוב לנו בעולם ועצם זה שאת בפולין מסמל בשבילי ואני משער בנפשי בעצם בטוח, שגם בשביל אמא מקור לגאווה לנו כצאצאים לאותם אנשים שנספו שם. לא מזמן.