סמיר נכה צה"ל מספר

סמיר נפצע קשה בלבנון, "אני זוכר שהיה פיצוץ עז והעפתי באוויר, שהתעוררתי הורי היו לידי בבית החולים, ניסיתי להזיז את כפות הרגלים, הרגשתי שמשהו קרה, משכתי את השמיכה למעלה, הלם, צמרמורת, הלכה לי הרגל."

סמיר מספר "מאז תחילת האינתיפדה אני כמעט ולא יצאתי מהבית, כל מקום שאני מגיע הגלאי מצפצף, אני מוציא תעודת נכה צה"ל ומציג אותה בפני המאבטח, אבל שהוא שומע את המבטא הערבי השגור בפי שום דבר לא מעניין אותו יותר, מתחילות חקירות מאיפה אתה ? לאן אתה הולך, מה אתה עושה ? די ! מספיק ! נמאס לי !, אני הגנתי על המדינה הזאת, נפצעתי, אבדתי רגל למה אני צריך להיות בחקירה כל פעם."

החלטתי לכתוב לכם אחרי מה שעברתי בחודש שעבר כאשר הגעתי לשדה התעופה בן גוריון על מנת לטוס עם אישתי לאירופה, זה פשוט היה הקש ששבר את גב הגמל, עמדנו בבדיקה הביטחונית וביקשו מאיתנו את הדרכונים וכרטיסי הטיסה, הבודק הסתכל בדרכונים והודיע לנו שהוא צריך לקרוא לאחראי שלו, אחרי כמה דקות הגיע האחראי ופנה אלי בערבית, מאיפה אתה ? אני עונה לו ומציג בפניו תעודת נכה צה"ל ואישור שאני נכה ממשרד הביטחון, הבודק מסתכל אלי ואומר כאלה אישורים ותעודות אפשר לזייף, אני מבקש שתתלוו אלי הצידה לחדרי הבדיקה.

בחדר הבדיקה הפשיטו אותי, ביקשו ממני לפרק את הפרוטזה, פתחו לי את כל התיקים, הוציאו את כל הבגדים החוצה ושהם סיימו השאירו אותי ככה עם רגל אחת בלי קביים לסדר ולארגן הכל מחדש.

נפגעתי, הרגשתי מבוייש, היו לי את כל האישורים שאני נלחמתי למען המדינה הזאת אבל נהנו להתעלל ולבייש אותי.

רציתי רק ליידע אתכם שתדעו שכך מתייחסים לנכי צה"ל דרוזים.