שנינו מאותו הכפר

ההילה הסודיות החדשנות השושאיסטיות כל זה משך אותנו לשם, אז הלכנו.

בפעם הראשונה עוד חששתי בפעם השנייה עדיין הרגשתי ובפעם השלישית , בפעם השלישית כבר לא היססתי.

ה-in foro interno שלי, אם הוא היה קיים בעבר, הרי שהוא נשרף לאפר והתפוגג ברוח לעולמי עד.

כשביקשתי מתומר לראיין אותו לקראת העבודה בפילוסופיה , לא הייתי צריך לשכנע אותו , הוא מיד הסכים , אבל בתנאי אחד.

"צור, אל תשפוט אותי על דבריי ומעשיי, ובסוף השיחה תבטיח שתתן לי חיבוק".

"במסלול, במהלך האימונים בזמן שאתם עצמתם עיניים, אני השארתי את שלי פקוחות ולאט לאט הבנתי לאן אנחנו מובלים ומה רוצים מאיתנו בסוף.

שתקתי.. קיוויתי שאני טועה אז שתקתי, וככל שהמשכנו באימונים לצערי הבנתי שאני צודק , ולא יכולתי לקחת בזה חלק, לא רציתי להיות שותף למה שעתידים היינו לעשות , בשם המדינה בשם החוק בשם הצדק של אותם נוטרי טינה מחויטים בחליפותיהם היקרות . ובכל זאת נשארתי.

נשארתי כי חששתי ממה שיגידו במשק ונסוגותי מבטי האכזבה בפניו של אבא. וכיוון שפחדתי לאבד איתכם אהובי נפשי".

ידעתי שת'ה הומו, היית צריך לספר לנו. מקסימום היינו מפסיקים לישון כפיות בלילות הקרים בשטח.

בזמן שתומר תיאר את מחשבותיו , לא יכולתי שלא לחשוב על הפילוסוף קאנט שאמר " עליי לעשות את מעשיי לשם החובה . מילוי החובה פירושו ציות לחוק המוסרי, דהיינו לציווי המוחלט".

תומר המשיך לדבר ואני הייתי צריך לגרש איכשהו את המחשבות שצפו ועלו בראשי.

"אתה יודע צור , אני לומד עכשיו משחק , ובאחת הסדנאות שעשו לנו היינו צריכים לדבר על משהו אישי. יענו לשבת מול אנשים יחסית זרים ולחלוק איתם משהו מהביפנוכו של הלב.

אני דיברתי על הצוות, עליכם" אתה לא נורמאלי , סיפרת להם על אופי הפעילות?

"תירגע ממש לא, סיפרתי עליכם , עלינו, ברמה האישית . סיפרתי כמה אני מתגעגע אליכם . ידעתי שאחרי שאני יעזוב אני אהיה שרוף מבחינתכם ,מה שאכן קרה.

תיארתי את השיחות הליליות שהיו לנו את השותפות את הרעות. אבל הקבוצה המנחה ואני נשברנו כולנו כשסיפרתי על הפעם שניר נכנס לאוהל באותה שבת מקוללת , תקע את המבט הזה שלו הקר בלי הרגש ישר בחג'אג' וזרק לאוויר "תעלה על א' אחיך נהרג בג'נין אתה יוצא הביתה" באותו הרגע רק מזיכרון המבט של המאנייק הזה התחלתי לבכות ומיד אחרי שאר הנוכחים בחדר.

אתה מבין אחי, אם אני אשתמש במושגים שלך אז אותו קאנט אמר גם " אני רואה עצמי כיצור בעל תבונה היכול לקבוע לעצמו את דרך פעילותו לפי החוק המוסרי ולשמו, ולכן אני רואה עצמי כתכלית לעצמה".

"אני חלילה לא מאשים אתכם אבל בזמן שאתם אולצתם לאמץ מוסריות חדשה שמקובלת רק במשטרים אפלים , אני החלטתי להילחם על המוסריות עלייה גדלתי ובה אני מאמין זה מה שהופך אותנו מסתם אנשים לבני אדם , רמת המוסריות, לדעתי לפחות". אני כבר נזלתי בתוך הכורסא , התרככתי חשבתי לעצמי שאולי המצפון שלי נתקע ב mitad del mundo באמצע העולם איפה שהמצפן מסתחרר סחור סחור , ואולי בגלל זה נווט המוסריות שלי איבד את הכיוון.

בזמן שתומר הלך להכין נס לעצמו ושחור חזק בכוס זכוכית בשבילי . ניגשתי לארון הספרים שלו.

מצאתי שם ספר פתוח ובו קטע מודגש מפי פילוסוף בשם בטלר (יכול להיות שתומר התכונן לפגישה או שסתם הוא מכיר אותי!?).

"המצפון תפקידו לחרוץ משפט מוסרי על שאר היסודות ועל מעשי האדם עצמו ולא זו בלבד אלא שהמצפון אף שופט את בעליו. בתוך כל אדם שוכן מעין בית דין פנימי בראשות המצפון. והאדם עצמו מועמד בו למשפט על מעשיו ועל התנהגותו. בלא המצפון היה האדם מעין כלי משחק בידי שלושת הכוחות הטבעיים , רק המצפון מאפשר לו לנווט את עצמו מבחינה מוסרית".

הנחתי את הספר על השולחן בסלון , חפרתי קצת בתוך התיק שהבאתי איתי ומצאתי את הציטוט של רוס לגבי מוסריות:

"אנו מגלים באינטואיציה את מה שהוא טוב. באינטואיציה מתבררות לנו חובותינו המוסריות. מה ראוי לעשות עם החובות הברורות מאליהן. החובה לקיים הבטחה , הכרת תודה, דאגה לזולת , שמירה על ניקיון כפיים עשיית צדק וכיוצא באלה. חובות אלו אינן ניתנות להוכחה אבל אנו מכירים אותן באינטואיציה. הן מתגלות מתוך התבוננות ישירה במציאות" לדברי רוס אלו הן אבני היסוד בבניין העולם.

הראש שלי התחיל לכאוב מחוסר הבנה.

תומר ואני הבנו באופן שונה לחלוטין את דבריו של רוס אני מרגיש חובה לעמי ולמדינתי , מעצם שירותי ביחידה הכרתי למקום הזה ולתושביו תודה. ועל פי רשויות החוק ידי נקיות מפשע . ואילו תומר , תומר מוסרי כלפי כל העולם?

האינטואיציה שלי דפוקה? מבולבלת? והאינטואיציה של תומר על פי רוס האם היא צודקת?

תומר חזר אם הקפה ושנינו הצתנו סיגריה. הוא מגולגלת בירוק ואני מחפיסה ירוקה.

בהינו קצת בחלל החדר והתחלנו לדבר ביחד. נתתי לו לדבר ראשון.

"ישבנו כמה חבר'ה מ"שוברים שתיקה" לא מזמן , ושאלנו את עצמנו מהי המשמעות של " צו המצפון " חיפשנו קצת בספרים ומצאנו את הדברים הבאים".

הוא הוציא דף מקופל קטן מהארנק והתחיל להקריא לי.
" לציית לצו המצפון פירושו":

1. לא להיגרר אחרי תשוקות ותאוות אישיות.
2. להתעלם משיקולים אגואיסטים המודרכים על ידי אינטרס אישי.
3. להתעלם מהשקפות מוסריות מקובלות ואף מן החובה לציית לחוק המדינה.
4. לנהוג בהתאם לחובה שאותה חושבים למכרעת , החובה שנמצאו לה הנימוקים הטובים ביותר.
5. לנהוג בהתאם לחובה המוסרית ולו רק משום שחובה מוסרית היא. במילים אחרות לראות בחובה המוסרית תכלית לשמה .

" אתה מבין אחי באיזה בלבול גדלתי, ואם מה הייתי צריך להתמודד כדי בסוף להגיד לא.
כמוני כמוך , גדלתי על סיפורי הגבורה של מקימי הארץ הזאת שחלקם הגדול מגיעים מהקיבוץ שלי אלו החיים ואלו שכבר לא.

בדיוק כמוך גם אני הייתי בתנועה , שנת שירות , גודלתי להיות אלטרואיסט רק שאותי בניגוד אלייך לימדו גם למצמץ ובגלל זה ראיתי דברים שאתה ושאר החבר'ה אולי הייתם עיוורים להם ואולי סתם בחרתם להתעלם.

אני לא מנסה להפוך אותך עכשיו לשמאלני ואני גם לא מתיימר להבין אם מה אתם מתמודדים בחיי היום יום בעקבות השירות ביחידה.

אני כן יודע דבר אחד . חיים פעם אחת. את הפעם שלי אני רוצה להעביר בטוב, בסבבה, בחופש שמחה באהבה.

אנ'לא רוצה שעל ערש דווי בעוד שישים שנה אני אגיד לעצמי הרגת בן אדם טוב או רע זה לא משנה . אני לא רציתי לקחת חיים של אדם רק בגלל שאיזה מחויט החליט שהוא לא טוב ליהודים. מצטער אחי לא מתאים לי אני רוצה לטייל בעולם גם במדינות ערב, להכיר תרבויות, לשכב עם נשים מכל הגדלים והצבעים רוצה להתנסות בסמים שיביאו אותי לריגושים חדשים, אני רוצה לעשות מה שבא לי בכיף שלי ובשלום של כולם.

ושיום אחד כשיהיו לי ילדים הם יכבדו את התרבות היהודית ישראלית , אבל לא יסגדו לה , זה עוצם את העיניים".

כל זמן שתומר דיבר אני השפלתי מבט , כשהוא סיים יישרתי אותן ישר אליו...

כל מה שאתה אומר הוא טוב ויפה , רק שכחת דבר אחד , פה זה לא שוודיה ואם תציץ דרך החלון לא תראה שוודיות. תראה רעלות , כיפות , כאפיות, ומבטים מפוחדים משני הצדדים שחושבים מי יתקוף ראשון.

אם אתה רוצה לחיות במקום רב תרבותי סע לאמריקה, תברח, תעשה קוק על שפת הבריכה שלך בהוליווד בזמן שדוגמנית בת 15 ממוצע מוסלמי שנולדה בשוויץ יורדת לך.

אבל כל עוד אתה כאן , המצפון ש'ך לא אמור להיות שם.
מי הגן על ההורים שלך והקיבוץ האליטיסט שלך בזמן שאתה ברחת לקב"ן?
למה אתה חושב שאתה יכול להתערבב פה בברנז'ה התל אביבית ולעשן את הצינגלה שלך בכיף כל לילה?

זה רק בגלל שיש ילדים שהולכים לצבא להגן עלייך ועל שכמותך. ואם אתה זוכר את המזג אוויר בצבא תמיד היה או חם מאוד או קר מאוד אף פעם לא היה סתם נעים . גם לנו וגם ללוחמים עכשיו לא היה נעים ולא יהיה נעים. אבל הם שם מגינים עלייך בדיוק בגלל אותו צו מצפוני שכל כך היללת כל השיחה הזאת.

ובוא אני אגיד לך מה עוד פילוסוף בשם רוס אמר.

1. באמצעות האינטואיציה מתבררות לנו החובות המוסריות.
2. באמצעותה מזהים אנו את החובה המכרעת במצב נתון.

אולי מה שאנחנו עשינו בצבא היה קצת יותר מדי בשביל הנפש העדינה שלך שחלילה לא תיפגע.
אבל דווקא אתה מכל האנשים במקום לרוץ לקב"ן כשעוד לא התחלת לעשות כלום היית צריך ללכת לעמוד במחסומים ולהוות דוגמא מוסרית ללוחמים שטוחנים שם 8/8. אבל וויתרת , נשברת. הרבה יותר קל לקום וללכת מאשר להישאר ולהילחם על עקרונותייך.

באופן אירוני משהו בזמן שאמרתי את המשפט האחרון ארזתי את חפצי , רמסתי את הסיגריה הכבויה במאפרה וסגרתי אחרי את הדלת.

יצאתי לאוויר החרא שיש בתל אביב וידעתי שלעולם אני אנצור איתי את הפצעים הפיזיים והנפשיים מתקופת השירות.

אבל בזכות הפצעים שלי החארות שמסביבי מסתובבים בריאים.

מאת: ע' ,לוחם חובש וסמל מחלקה פצוע צה"ל מזה 5 שנים (חומת מגן)