הסיפור שלא ניגמר - תחילתו של הסוף

פתיח (05.01.2012)

זו אולי רק התחלה, התחלה של שנה חדשה

הכל חולף כה מהר מול עיניי...חלפה לה שנה

התגרשתי, עשיתי זאת, חיי קיבלו תפנית עצומה

בחרתי בדרך ומובילה בה

אחי זכה לקבל בן נוסף עם פתיחתה של שנה 01.01.2012

פתיחה סימבולית

להתחלות כה רבות

ואני
תוהה
מנסה להבין את עצמי
מה מאחלת מה מייחלת ומה רוצה בזו השנה
הלב מלא
באושר? בשמחה?
מרגישה מלאה ומצד שני
מרגישה את הקרקע הנשמטת מתחת לרגליי, מה קורה לי?
מה עובר עליי?
מרכזת מחדש את מחשבותיי יודעת שהגיע הזמן לשינוי
הגיע הזמן ליישם את הבחירות ...מה ילד יום? זהו סודו של דרך הטבע
בכל יום פותחת דלת פותחת חלון
מאפשרת ליקום העוטף אותי לחדור לחיי
מאפשרת לעצמי להתנסות לחיות לומדת לחייך מחדש
לומדת לחיות להשיב לעצמי את מי שהייתי
מצליחה?
מאמינה שכן
בכל יום מסמנת V ענק יודעת שעוד פרק ניכתב בעבורי
בכל יום מנה קטנה של אושר פנימי
אושר מתוך בחירה.
ואז.....חושבת עליך , אמא שלי, רוצה לדעת מה את היית אומרת...חושבת...היכן היית שמה את קולך ומנחה , מה את חושבת על הדרך בה הולכת, את ממלאה את ימיי לילותיי, זיכרונותיי, יודעת כי לעולם לא אוכל להיכנס לנעלייך
את היית בעבורי הכל, אמא, חברה.... מייחלת ומאחלת לעצמי שגם ילדיי יזכרו אותי בדרך בה זוכרת אותך את שתמיד היית שם בעבורי
ללא שאלות
פשוט היית וכיום....קשה לי כשאינך....קשה לי כשצריכה להמשיך ללא מילה ממך
אמא

בדרך אל האושר בדיה או חלום בדרך כה פתלתלה
מנסה להבין מהוא האושר?!
כל כך הרבה מהפכים בדרך להשגתו ומי ידע מה היא הנוסחה הנכונה

ערעוריה/הרהוריה של אשה סוררת – הסיפור שאינו ניגמר
איך מתחילים?
נמצאת בפתחו של פי התהום.....
רואה את התהום הפעורה תחתיי
חשה את הכאב בליבי, בנפש ילדיי
כל כך מבולבלת
עוד שנייה ופוסעת לעבר התהום לקראת מדרון פתלתל ובלתי נמנע
תהום עמוקה שנוצרה ונחצבה בעקבות 11 שנות נישואין לאדם שחשבתי וניסיתי להאמין כי יהיה אישי עד לסוף ימי חיי
הייתי נאיבית, נהגתי לצפות בזוגות בגיל השלישי – מבוגרים בגיל אך צעירים ברוחם ונפשם, הצועדים שלובי זרוע וחבוקים, פוסעים בדרך של חלום נצחי....
ואני כל רצוני היה לחוות זאת....לדעת שבערוב ימי בן זוגי יסעד את משכבי ויהיה לצידי
תמיד אמרו לי לפקוח עיניים, כי האדם סופג את שורשיו מבני ביתו...ממשפחתו
לא תמיד הוא הדבר וניסיתי בכל כוחי להאמין בכך, קיוויתי שאצלי....יהיה אחרת, שאוכל לעשות אחרת, וידי לא צלחה
גם אני באה מבית הרוס, הורים גרושים, אומנם בגיל המאוחר....ספגתי כל כך הרבה כאב וידעתי ורציתי בבוא היום להקנות לילדיי אחרת ,היה בי כ"כ הרבה חום העצור בתוכי ולרגע קפאתי על המשמר.....לא הבחנתי כי ממלכתי קורסת......בעלי פנה לרעות בשדות זרים ואני....נותרתי מאחור אוספת את השברים.
כדברי המשל:
שני חבלים כי ירצו להתקשר בניהם
בכורח המציאות יהיה על כל אחד מהם
לוותר על משהו ממידת אורכו.
ואם ירצה כל אחד מהם לשמור על מלוא אורכו –
לא ייווצר קשר לעולם
וראו זה פלא:
הקשר – נוצר דוקא בתחום שבו נעשה הוויתור.
משמע – הוויתור הוא יסוד הקשר האמיתי
כשאתה בוחר לחיות בתוך זוגיות
אתה לוקח שני קצוות
שלא תמיד היו נפגשים
שני קצוות שלפעמים יכולים להיות כה שונים זה מזה
ושם נוצר חיבור,
חיבור שאמור להיות מדהים מתוך יצירת הביחד מתוך השוני
לא תמיד
החבלים חופפים ומתאימים
אך כששוזרים אותם בלפוף זה על גבי זה
לא תמיד מצליחים להבחין מי הוא הארוך ומי הקצר
נוצרת יחידה אחת
חזקה יותר
יציבה יותר
עד שאחת החוטים מתחיל....מבלי משים להיפרם
עם הזמן להיחלש
ולא משנה מה הסיבה
כמו לכל דבר
ישנו צורך בתחזוקה
אך עד כמה אנחנו כבודדים מוכנים עם השנים לשמר את הקיים?
על מה אנו מוכנים לוותר בכדי להמשיך ולשמור על חוזקו של חוט השני?
על מה עוד נצטרך לוותר?
איזו מסכת ייסורים עוד נצטרך לעבור
כשאחד מהחוטים נפרם ויוצר סביבו קשרים מורכבים ומסכת של שקרים
האם נוח יותר להישאר? בתוך הקיים, בתוך המוכר?
ולהעמיס טלאי על גבי טלאי.

היום שלי הגיע בו בחרתי....פרמתי את ייתרת החבל
בחרתי לשזור עצמי עם חבל יציב חזק ולחזק את החבל שלי
ליצור ממנו יחידה אחת מטלאי על גבי טלאי
מאמינה שהחבל שלי כיחיד כיום לא זקוק לחבל נוסף בכדי להעצים את שקיים בי
מסוגלת לבד
אחד הדברים שלא מוכנה לוותר עליהם
היא האמת שלי
החיים בתוך האמת שלי, ללא מעטפת של שקרים
פשוט להתחיל ולחיות
כשהאמון ניפגע שום קצה חוט....לא יצליח לחזק מחדש
את הקצה שנפרם.

האם ויתור הוא ויתור על האמת שלי, על הדרך שלי, חופש הבחירה, העצמאות שכל כך יקרה לי?
האם ויתור משמעו לחיות מתוך שקר או תבוסה, ושזה אומר להתחיל לחשוב ולחשב מה וכמה אני מפסידה?
נכנסתי ל"גוגל" ידידיי לבדוק מה הוא אומר בלחיצת כפתור על המלה "ויתור"
היו שם הרבה "ויתור סודיות" וכן היו גם כמה הארות
וכך פתאום הבנתי שויתור יכול להיות גם רווח גדול,
אם אדע לוותר ולו לרגע על מי שאני, הרגלי, דעותיי המוכרות לי
אם לרגע אחד אעצור .. ואקשיב למישהו אחר ולא לעצמי, בפתיחות בשמחה מתוך נינוחות
אם לרגע אחזור להיות שוב סקרנית למשהו חדש שבא, ולא אמהר לשפוט או לומר ולי דווקא לא בא. אם לרגע אאפשר לעצמי לנוח – ולא להיות בשליטה.
אם אוכל להרגיש בטוחה גם כשמישהו אחר ינהל את המערכה. אם אדע ...
לוותר על חתיכה קטנה של חבל ואולי יתאפשר לעשות כאן איזה קשר.

ואז מתעוררת השאלה....
למה לוותר?
למה למחוק את האני שלי ומי שהנני?
בכדי להגיע לשיוויון בזוגיות,זה צריך להעשות מתוך חלוקה של האני מאמין שלי
מתוך אמונה במטרה משותפת
תוך הסכמה על האמת שלי
הרי אם אוותר בכדי לתת לאחר לשלוט בחיי, האם השגתי בכך מטרה נעלה?
האם אהיה שלמה עם הבחירה?
האם אוכל להביט במראה ביום שלמחרת? או שאהפוך שוב לקורבן של החברה
או שהאם הויתור נועד לצורך צמיחה משותפת
הגעה לפסגה מתוך ויתור על עיקרו בדרך לבניה????
אשרי המאמין וטוב לו
אני לא חושבת שיש עיניין של אגו או חוסר הסכמה
איש איש לדרכו ילך
אך אין כמו האמת
האמת שלי...במקרה שלי כמובן, בכדי לדעת כי טוב

משם זה התחיל.......

כשהחוט שחיבר את משפחתי החל להתפורר , חשתי כי זו אני, כי אני נוטלת על עצמי את האשמה...משום שנזקקתי

שנים הרגשתי לבד בתוך המערכת הזוגית עד ש.....החלטנו לנסות ולהביא ילד נוסף לתוך התא המשפחתי , ישנם אלה שלא יבינו, ישנם אלה שלעולם לא יקלטו מה מושך אשה לטמון ראשה בחול ולייחל לקצת טוב, לקצת אור בחייה, זיק של צחוק, צחוקו של עולל רך שימתיק במעט, בתקווה שיכניס קצת אור לחיי/נו לתוך אותה עצבות שחלחלה לחיי לאחר מות אם לאחר...איבוד משפחה קרובה, לימים הבנתי כי זו הייתה טעות כ"כ הרבה אתה חווה ועובר מבלי להבין שאם האדם שאיתך אינו שלם ואינו חלק מההחלטות הרי בסופו של דבר...ובכל מקרה אתה נישאר לבד.

עשינו בדיקות התחלנו בטיפול אולם בשל הגיל ואין קשר כלל לתרגיל נבחרה בעבורנו האופציה היחידה, טיפולי IVF, הייתי שקועה בתוך אותם טיפולים כואבים ....זריקות, קבלת הורמונים....שיבוש מושלם של חיי, שרק אישה אולי יכולה להבין במעט מה מתחולל שם, בגופי הכמהה ליצור חיים חדשים, כמהה, אך אינו מסוגל, תחושת הכישלון חוסר האונים על כך שאתה מאבד שליטה בגופך, על כך שגופך אינו מגיב לרצונות שלך.
הייתי כעיוורת לנעשה סביבי, סבלתי בשקט, אולי היו ניצנים של הבנה מצידי למצב חדש שבו חייתי
הבחנתי בסממנים שלא רציתי לראות, לא רציתי להאמין בהם, האמנתי בנאיביות שהזוגיות היא נצחית,
נשבעתי לטוב ולרע, ובסופו של דבר גיליתי את הרוע המשתלט על חיי, שינויים התנהגותיים שלא היו מוכרים לי, כלפיי כלפי הילדים, הזנחה לכל הצרכים הנפשיים, לחומריים, למזלי היה כרטיס אשראי שדאג לספק את כל מהווי, אבל....זה לא הספיק, הנפש דרשה, הנפש רצתה את שאין היד משגת

אתה כה נאיבי כשאתה מצפה שאותה שיגרה שאתה מכיר לא תשתנה
היה לי קשה להבין כי הזוגיות אותה הכרתי מבית אם כבר אינה קיימת
לאט לאט זה חלחל לתוכי, עיניי נפקחו לתוך העולם החדש שעוטף אותי, למדתי להכיר את ממלכת הווירטואל שהרסה כל חלקה טובה בביתי אצל משפחתי, מאוד קל להישאב לשם בפרט כשאתה אינך שלם, כשאתה מחפש ריגוש, מחפש את אותם דברים זמינים שאינם קיימים במציאות, ואולי כן, אבל אני לא הכרתי, ניסיתי לשמור על הממלכה הקטנה שלי, היה לי קל לעצום עיניים ולהיגרר לממלכת הפנטזיה בניסיון כושל ונואש אולי במקצת לשפר את הקיים , בניסיון להבין שקיימת בעיה בזוגיות שלי
קיוותי, ייחלתי , רציתי להבין אולי קצת יותר, ניסיתי להאמין כי הניסיון הכושל להביא ילד לעולם אולי....בקצת....ישפר את מה שלא קיים.
אז התחלתי לחוש כה חזק את הלבד...הייתי זקוקה לתמיכה שלא קיבלתי מבעלי,
באותם ימים בהם ישבתי בהמתנה לקבל תשובות, אם ההיריון ניקלט או לא.....
אתה נכנסת לחיי....חבר מהעבר....הכנסת את האור שכה ייחלתי לו, בצעדים מהוססים עם המון הבנה עם חיבוק וירטואלי דרך מסך המחשב, כשקיבלתי תשובה שלילית....היית שם עבורי.....מנחם דרך מסך המחשב,
אתה ולא בעלי שכלל לא הבין על מה המהומה, לא יצליח ננסה שוב!!!
לימים הבנתי כי הוא ...בעלי דאז....לא היה שם כלל עבורי, למרות שהוא זה ששכנע ועשה הכל בכדי שאנסה להיכנס להריון, הוא אף הזריק לי את כל אותן זריקות הורמונליות,ששיבשו את חיי, הוא לא היה שם אלה מצא לו פרצה בחייו וחלון הזדמנויות בחיפוש אחר ריגושים דרך אתרי סקס דיסקרקטיים .......לימים הבנתי,
הבנתי כי האשמה שנטלתי על עצמי, הצורך שלי לקבל נחמה מאחר, ממך, הינה האשמה שלו, לתת לי להזדקק לאחר בזמן שהוא לא היה שם עבורי, בשעה שנזקקתי יותר מכל לחבר, לבעל,להבנה.....לחיבוק גדול.....על כך שלא הצלחתי....על כך שגופי כשל.
שם התחלתי.....לכתוב...התחלתי להבין.....לפרוץ את אותה בועה שחייתי בה..... האמת זעקה לי מרה היישר לתוך הכאב העצום שבו כבר הייתי שקועה.
מעבירה רק חלק מדברים שנכתבו דאז

מה יהיה ההמשך איני יודעת...מחפשת עדיין את הסוף למרות שהיו לאחרונה התפתחויות כה רבות בחיי
הייתי כל כך עייפה מכל מה שמתחולל סביבי ולרגע נעצמו עיניי, רק לרגע קט שבו התחוללה נקודת השבירה ששינתה את חיי לנצח.
הוא היה שולח אותי מתוך דאגה לישון, ניסיתי להאמין כי אכן זוהי דאגה כנה , אבל אז ברגע בודד של הסח הדעת עליתי על ההיסטוריה, ההיסטוריה במחשב שגררה אותי לתהום בלתי מוכר.
גופות עירומים ריצדו מול עיניי
ועיניי חשכו למראות שנגלו, למילים הסוטות שיצאו מפי בעלי, לא הכרתי את האדם שניגלה לעיניי,
ימים ארוכים שמרתי הכל בתוכי, העיניים חשכו והלב התאבן, הלב בכה, לילות על גבי לילות הייתי מוצאת עצמי מול מסך המחשב, בוהה, בוכה, מנסה להבין, מנסה לתת לו פתח למילוט, שיספר לי את האמת.....
הייתי כבתוך סחרחרה שעלתה וירדה ואני, עמדתי נטועה , לא מבינה, כתבתי, שיחררתי מצאתי אותך
מצאתי את הדרך לפרוק את כל תסכוליי , מהווי, מתוך צורך כפייתי בלתי נישלט , רציתי בך, רציתי אותך, בכדי שתמלא כל זיז בגופי הפגוע, המתענה,

כתבתי לך,

מצאתי דרך לענג את עצמי דרך אותם מיילים, באישון הליל, התכתובת יצרה ריגוש, שמילא שוב חלל בליבי, הצלחת להחיות את הנשמה הקמלה שלי,הצלחת להעניק לי חיים, נתת לי דרך לברוח לעולם של פנטזיה בלתי נשלטת ובלתי גמורה.

הגעתי להחלטות כי לא עוד, לא עוד לסבל ולניסיונות להביא פרי אהבה
כשהאהבה מזמן כבר לא שם
כיצד ניתן להגיע להחלטה כאשה, כי לא עוד
כיצד ניתן להסביר, כיצד ניתן להשלים עם אי היכולת או הרצון להביא ילד נוסף לאויר העולם
כיצד מגיעים לאותה החלטה, לאחר ניסיונות כושלים להצלחה להביא חיים לעולם
בטיפולים אשר מפרים את האיזון
גם שגוף האשה כמהה להפיק חיים
לתת מתת, ליצור, לחבוק בפרט כשבכל יום זוכה לראות
זוכה לראות ולהנות מפרי יצירה של אחרים במקום עבודתי, צחוק הגורל?!
לא הצלחתי להסביר אז לעצמי חנקתי את הרצון בין חלציי בכתיבה
בניסיון להבין כי לאותו הרגע זה...הדבר הכי נכון
נכון לאז....נכון להיום
עם ילדיי לא חוויתי את פלא הבריאה

6 חודשים בשמירה

ואז .... 5 דקות ושניהם בשניות היו בחוץ

רציתי לחוות את התהליך

רציתי להרגיש את הלידה

את הפלא של הבריאה

אבל.....השלמתי כי לא אזכה לכך

תהליך שכאשה הוא בלתי נתפס בעבורי

אך אילו ברירות היו לי אז

אין לי תשובות, ניסיתי להכניע את הכאב, נכון להיום....יודעת כי הבחירה גם אם כאבה היתה הדבר הכי נכון בעבורי.

היית בתוכי
תשעה חודשים
נשאתי אותך ברחמי
ניזונת מדמי
מתחושותיי מרגשותיי מאהבתי ללא מחיר
שמחתי כי זה אתה
אשר בחר למצוא את משכנו בי
וליבי
ציפה בכמיהה
חיכה לחיזיון הנפש
לראות את דמותך
חשתי אותך בתוכי
בעיטה חלושה שהקפיצה אותי ממקומי
זה אתה המודיע: "חי אני אמא!"
הזמן אורך....תשעה חודשים
ואני.... אינני עומדת במתח
רוצה כי הקץ יגיע
לראות את זיו פניך הקורנות לעברי
לאחוז בחלק מבשרי שנוצר מאהבתי הזכה אליך
חיכיתי לרגע
תשעה חודשים
בהם נשאתי אותך ברחמי
והרגע הגיע!
חשתי אותך מנסה לפרוץ דרך מנהרת גופי
לצאת ולנשום אויר לספוג חמצן לראותיך הקטנות
אך לא עמדת בלחץ
אל בין חלציי הגעת
אך אל אויר העולם, לא הורשית להגיח
גופך נאבק ופירפר
ניסה לקלוט חמצן
ורגליי היכו בך, חלציי אחזו בך
ולא הרפו, לא אפשרו לך להגיח לאויר העולם
אותך ממני....לקחו..

הצלחתי להבין שהמיניות שלי כבתה שלא באשמתי ואולי כן, כי אפשרתי

גיליתי את המיניות מחדש, בת ארבעים, יש וטוענים כי זהו משבר של גיל, אבל כל הסיבות הנכונות נימצאות שם, בעל שאינו מפרגן,פחד מהאדם שאמור להיות הכי קרוב, לימים הבנתי כי חייתי כאשה מוכה, לא פיזית אולם מילולית, רגשית, בעלי הצליח לכבות בי את האיילת שהייתי את שמחת החיים שמילאה אותי, עם השנים , אחרי 11 שנות נישואין, הפכתי לגוש קרח רגשי שאינו מסוגל גם לקבל אהבה, אינו קולט כי זכאי לקבל כי מגיע לי לקבל, אחת המילים שהצלחתי להפנים היא כי מגיע לי....אין סיבה שלא, מגיעה לי אהבה, מגיע לי להנות, מגיע לי לחייך, מגיע לי!!! ולא בחסד אלה בזכות, בשל מי שאני בשל הטוב שמקרינה סביבי, בשל האדם שלומדת להיות, עברתי דרך, דרך של ייסורים בהכרה מחודשת שלי עם האדם שהייתי, עדיין קשה לי לקבל את העובדה כי אחרים מצליחים לראות את מי שאני בזמן שאני עדיין לומדת מחדש על עצמי

גיליתי שאני בחורה מינית נהנית מהחוויות מהלמידה מחדש, מהדרך להכיר את עצמי להכיר גם את המיניות שעוטפת את גופי, לומדת לאהוב מחדש את גופי ואת ההנאות שמפיקה ממנו, מדליקה מחדש את המתג שכובה זה קיים בי ושנים חשבתי שלא מסוגלת, שלא מסוגלת לאהוב להיות נאהבת, להרגיש לתת מעצמי לקבל

ואז אתה הופעת והגוף התחיל להגיב מחדש.
התעוררתי כשהגוף זועק ורוצה....
רוצה ...
לפרוק את מתח היום
רוצה להשתחרר מאותה תחושה הבוערת בעצמותיי
הגוף חידודין זקוק למגע...מגע יד עוטף
שיכלה את הבעירה המתפשטת בגופי
רוצה להריח את גופך להתכסות בזיעה
להרגיש אותך בתוכי
להתאחד
רוצה שתעלה אותי לאותם שחקים נישאים
מעבר רחוק
לא מצליחה לשלוט במחשבותיי
גופי שולט בי
שולט בראשי
הבעירה שעוררת..........
זקוקה לכיבוי.
זקוקה לך

המילים.....

היוצאות מתוכי

מתוך אותו מקום עמוק...מקרקעית ליבי

קוראת

ושוב

אותי זה מרגש....הדמעות מתחילות לזלוג מבלי משים.....

לא מסוגלת לחדול