X
אנא בחר את גודל הפונט הרצוי:
ועדות רפואיות ועדות רפואיות רופאים מומחים רופאים מומחים מכונים רפואיים מכונים רפואיים הוראות אגף השיקום הוראות אגף השיקום ביטוח לנכי צה"ל ביטוח לנכי צה"ל הכפתור הכפתור
X סגירה
 

עובי בן חיים - לוחם וצנחן

חברינו, אילן הוספלד מספר על הפציעה של עובי בן חיים והפינוי תוך כדי קרב עם מחבלים

עובי בן חיים לוחם בגדוד 890 של הצנחנים נפצע אנושות ביום השני למבצע "שלום הגליל" (של"ג) שהפכה במרוצה השנים למלחמת לבנון הראשונה.

תאריך 7.6.1982 שעה 7:45 המקום לבנון. בהתקלות עם האויב, צלף שהסתתר במסגד יורה כדור שחודר לראשו של עובי (הקשר של המג"ד).

עובי מפונה על ידי מסוק "אנפה" לבית החולים רמב"ם בחיפה וחייו מתהפכים באחת. מלוחם צעיר ייאלץ מעתה להתמודד עם שיקום ארוך בבית חולים תל השומר ולחיות עם נכות קשה.

אבל עובי לוחם מבטן ומלידה, נלחם בגבורה בפציעה, משתקם, נישא לבחירת ליבו נעמי, יחד הם בונים בית ומשפחה לתפארת.

היום, 38 שנים לאחר הפציעה, עובי יכול לעמוד גאה, להסתכל לאחור ולראות את ההישגים משמעותיים אליהם הגיע כפעיל בארגון נכי צה"ל, מנהל שלוחת רמת גן ובני ברק, חבר מועצה וחבר בועד במחוז תל אביב.

עובי ממקימי הפורום לחבלה מוחית, דמות מרכזית בפרויקט "מחנה קיץ בקנדה" של עמותת IVOW וב- 20 שנה האחרונות עוזר לכל נכה צה"ל שפונה אליו.

בשורות הבאות תמצאו את סיפור פציעתו של עובי וסיפורה של מחלקה 3 גדוד 890 שהתגייסה באוגוסט 1981 והייתה חלק מהכוחות שהשתתפו בלחימה של מבצע של"ג. כפי שחווה אותה אילן הוספלט

כתב: אילן הוספלט (לוחם, חובש, קצין ומפקד).

רוצה לשתף בסיפור האישי שלך - מלא את פרטיך בטופס יצירת קשר >>

עובי בן חיים חיים אחרי הפציעה בבית החולים

הנחתת "בת שבע"

היום לפני 38 שנים על הנחתת ״בת שבע״ חלפנו בשיט איטי מול חופי הבית, מפוחדים, שטים למלחמה, אל הלא נודע, לעורף מערכי הטרור של המחבלים בלבנון.

בגלויה ששלחתי הביתה כי הכריחו לכתוב משהו ולהשאיר לפקידה הפלוגתית, כתבתי: ״אני לא יודע לאן אני הולך אבל אני כל כך רוצה לחזור״.

כשחלפנו מול חוף הבית, חוף ״זבולון״ הישן, הרהרנו, שרון ואני עם הרגליים מתנפנפות ככה מחוץ לדופן הנחתת, על השלווה והכיף של כל הבנים והבנות שעושים חיים עכשיו במקום בו בילינו ימים ולילות רבים עד ממש לפני כמה חודשים...

הם שם ולאן אנחנו שטים?

לוחמים צעירים בדרך ללבנון

יאיא מח״ט הצנחנים נתן בלילה הקודם תדריך אחרון בלתי נשכח על מגרש הספורט בבית ליד, תדריך נוסף גם על הנחתת כשמתי מג״ד 890 לצידו, ואנחנו, לוחמים צעירים, בטוחים בעצמנו, מאומנים היטב, עמוסי ציוד, תחמושת ונחושים, ששים לקרב מבלי להבין לקראת מה בדיוק הולכים.

״זה הרגע לו חיכינו״ אמר המח״ט, וכשהמח״ט אומר, זהו.

התקלות ראשונה על אדמת לבנון

כשירד הלילה כבר נתקלנו באויב, ירדנו מהנחתת למי הים, רטיבות, חול ים ושפשפת בהתהוות...

חטפנו אש פה ושם, טווחנו בפצמ״רים, כל שריקה פזצט״א לתוך רגבי האדמה ושדות הבצל.

התקדמות מאובטחת, כוח שריון קטן מלווה ומחפה, ריח אבק שריפה מעורב בריח הבצל, סירחון הזיעה ואי הוודאות של בני 18-19 שכבר השתתפו באי אלו מבצעים ברמת ארנון וביעדים קרובים יחסית אבל הפעם, זה הדבר האמיתי.

רחוקים, מנותקים מכוחות אחרים, אנחנו ההפתעה של מהלכי הפתיחה.

עובי הקשר של המג״ד חטף כדור בראש

השחר עלה על ראס נבי יונס, מצפון לא רחוק יכולנו לראות כבר את פאתי דאמור.

לפתע עוד היתקלות, צעקות ״חובש״...

רצתי קדימה, עובי הקשר של המג״ד חטף כדור בראש.

תוך כדי הפעולות המידיות חטפתי חבטה חזקה, לא ידעתי שכך מרגיש כדור מטווח קצר.

ואז הדימום... חולצנו לאחור, הצלחנו להחזיק את עובי בהכרה מעורפלת עד למבנה בו היה התאג״ד.

משם תוך כדי לחימה פונינו לחוף הקרוב ומשם במסוק ״אנפה״ לרמב״ם.

טסתי מאז אינספור פעמים במסוקים, את הטיסה ההיא לא אשכח לעולם.

עובי בן חיים צנחן על מדים

האם הפציעה היא זו שהצילה את חיי?

הפציעה הזו למעשה הצילה אותי אולי מגורל אחר לגמרי.

שלושה מחבריי למחלקה, לנגמ״ש בו היה הציוד שלי, הנגמ״ש בו הייתי אמור להיות אילו לא נפגעתי. נפלו יממה או שתיים מאוחר יותר.

אני חש עד היום כאילו יד נעלמה משכה אותי בזמן מהאירוע הקשה הזה.

עובי ניצל, הוא חי בתוכנו חיים מלאים כשהוא מנצח בגבורה את כל המגבלות.

אני חזרתי לחברי הלוחמים שכבר שהו בעליי, בבחמדון.

הצטרפתי לקרבות הכניסה לביירות משדה התעופה, דרך בורג׳ אל בראג׳נה, והשלמתי שהייה ארוכה מאד בלבנון אליה נכנסתי כלוחם צעיר ויצאתי אחרי שנים כקצין וכמפקד, כשאת רוב ההכשרות עשיתי עם חבריי בלבנון עצמה.

היממה הזו של ה 6-7/6 היא מבחינתי יום הולדת נוסף וכזו היא תישאר עד יומי האחרון.

פלוגת אוגוסט 1981 גדוד 890

מצדיע גם השנה לחבריי לפלוגת אוגוסט 81 890, לפצועים הגיבורים שצלקות המלחמה ההיא בנפשם ובגופם גם כיום וזוכר את הנופלים בני המחלקה שלי, מחלקה  3 שהתרסקה והצליחה להישאר מסגרת לוחמת למרות הכל.

לא אשכח לעולם את אחיי גיבורי התהילה דודו דהאן, צחי רודניצקי ורוני זוהר הי״ד. ועובי מוסיף גם את חבריו לפלוגה: איתן רותם, יואב שפיגל וחברו הקשר יוסי עמי, הסמג"ד דודו כהן וחברו לפלוגה שנפצע פצעים קשים ונפטר ממנה יורם מרגאי - יהיה זכרם ברוך

המלחמה ההיא הייתה המלחמה הראשונה שלי, אך לא הקרב האחרון. היא הותירה בי צלקות ואולי שינתה אותי, את מחיריה אני משלם עד היום, בגופי ובנפשי וכמוני אני מאמין אלפי לוחמים שאיש מהם לא חזר ממנה כמו שיצא אליה.

רוצה לשתף בסיפור האישי שלך - מלא את פרטיך בטופס יצירת קשר >>

 

 

כתבות שאולי יעניינו אותך


יצירת קשר
לשרותך, נכה צה"ל