פדויי שבי הם אותם חיילי צה"ל אשר נפלו בשבי האויב שוחררו וחזרו הביתה לישראל, מהיכרות רבת שנים עם פדויי שבי בישראל אפשר להגיד בוודאות אלה מהם שחזרו ושוחררו - לא חזרו להיות כפי שהיו לפני נפילתם בשבי.
מדובר לרוב בשבויים שסבלו מעינויים קשים הן פיזית והן נפשית, רק לאחרונה קראתי את ספרו של אורי אהרנפלד אשר נפל בשבי המצרי במלחמת יום כיפורים במוצב המזח - "שבוי בפקודה!", בספר מגולל אורי את סיפור השבי כפי שחווה אותו.
עבורנו אורי וחבריו הם גיבורים – חד משמעית וככאלה מדינת ישראל צריכה לדאוג להם.
בדיון שנערך ב – 2 לפברואר 2011 בוועדת חוץ וביטחון בכנסת , בעקבות עבודת רבת שנים של עמותת "ערים בלילה" – עמותה של חיילי צה"ל שנפלו בשבי האויב ובסיוע ארגון נכי צה"ל, רגע לפני אישור ההחלטה אשר קובעת כי פדויי שבי יקבל 20% נכות לפחות באופן אוטומטי על מנת לאפשר לו קבלת טיפול רפואי מאגף השיקום במשרד הביטחון - פוצץ הדיון להכרה בפדויי שבי כנכים.
הרעיון שעומד מאחורי החוק הוא שפדויי שבי שחוזר לישראל לא יצטרך לעמוד בפני ועדה שתחליט אם להכיר בו כנכה צה"ל או לא !, אלא להיות מוכר כנכה צה"ל, לקבל טיפול רפואי מאגף השיקום ולא למצוא עצמו אחרי מלחמת הישרדות ארוכה - במלחמה נוספת מול אגף השיקום כפי שקורה כיום עם נכי צה"ל רבים שנפצעו בעת שירותם ותוך כדי שירותם הצבאי.
הצדדים שהגיעו לוועדת חוץ וביטחון, סברו כי בעוד כמה שעות יאושר החוק החדש, ופדויי שבי כדוגמת גלעד שליט יוכרו באופן אוטומטי כנכי צה"ל בעלי דרגת נכות של 20%
במהלך השנתיים האחרונות הצוות שהוקם הגיע להחלטה חיובית בנושא אך ברגע האחרון התברר כי כל ההסכמות בין אגף השיקום במשרד הביטחון למשרד האוצר נעלמו כלא היו.
בושה של מי ?
פדויי שבי זכאים להכרה מלאה מצד מדינת ישראל, אלא שמדינת ישראל מוכיחה לאחרונה כי "אין על מי לסמוך", והמיתוס עליו גדלנו שמדינת ישראל מחבקת את הפצועים ונותן להם "גב איתן" נראה שנעלם.
קבלת המלצת ועדת גורן, פיצוץ הדיון האחרון בוועדת החוץ והביטחון מעלים תמיהות רבות ושאלות שעד כה לא היו קיימות בשיח הציבורי הישראלי.