דילמה של אבא נכה צה"ל

זו הפעם הראשונה שהוא חוזר הביתה. עבר כל כך מעט זמן והוא כבר נראה אחרת. גדול יותר, מחוספס יותר. קשה שלא לסקור אותו בהתרגשות מכף רגל ועד ראש. נעליים אדומות, מדי זית ירוקים וחדשים, חגורה מונחת על ירכית, כתפיים שעתידות להתרחב וכיפה בצבע בורדו המרמזת על הכומתה שעתידה לתפוס את מקומה.

מתן גוטמן, 19, התגייס באחרונה לחיל הצנחנים. במהלך שנותיו האחרונות בישיבה התיכונית, ובעיקר במהלך השנה האחרונה בטרם הגיוס, השנה בה למד במכינה הקדם צבאית "בני דוד-עלי" בשומרון מתן ידע כבר שזה מה שהוא רוצה לעשות. הוא רוצה להיות צנחן. הלב שלו ידע שלשם הוא שייך, והגוף שלו – בעקבות הלב, נכנס למשמעת רצינית של אימונים ותזונה נכונה. הנפש, מורת הדרך שלו היא שהכתיבה את הקצב, והורתה לו להמשיך, לאתגר את עצמו, לעלות מעלה מעלה – כדי שיוכל להגיע ליעד שהציב לעצמו, באופן פרדוקסלי – כדי שיוכל לצנוח.

אביו של מתן, יענקל'ה, אף הוא מכיר את התחושה. הוא מסתכל על בנו ויודע את עצמת הרגשות שטבועים בו. יענקל'ה שרת בחיל ההנדסה הקרבית בשנת 73 ולחם בתעלת סואץ במשך כחצי שנה בזמן מלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה הוא נפצע ומצא את עצמו, כרבים וטובים נוספים מנהל מלחמה מול מערכה נוספת – המלחמה בהכרתו כנכה צה"ל אל מול אגף השיקום של משרד הביטחון.

"רגשות מעורבים", מספר יענקל'ה, "מצד אחד חינכנו את כל ילדינו לציונות דתית, לאהבת המולדת, לשרת את המדינה על הצד הטוב ביותר. מהצד השני – עומד לו סיפור חיי, המלחמה האישית שלי שהחלה לאחר הפציעה – מלחמה שעובר כל חייל שנפצע במסגרת שירותו בכוחות הביטחון במדינה שלנו".

מדובר בתקופה מרגשת עבור כל חייל שמצטרף אל שורותיו של צבא ההגנה לישראל, אבל בקרב משפחת גוטמן עומדת הדילמה הקשה. כמי שגדל על ברכי החינוך הציוני-דתי, למתן אין ספק בדבר שליחותו ומחויבותו כלפי המדינה, אולם יענקל'ה, מתקשה להתמודד עם הקונפליקט המנקר בו. איך יכול הוא לשלוח את בנו אל שירותו הצבאי בלב שקט, בעוד הוא יודע עד כמה בלתי אפשרי יהיה עבורו להתמודד עם המערכה הנוספת אל מול האגף במידה ויצטרך לכך?

"אנחנו מקווים לטוב" אומר יענקל'ה, "הצבא הוא חלק בלתי נפרד מהמדינה, ואנחנו מראש כמובן מתפללים לכך שלא נגיע ליום בו נצטרך להתמודד עם מצב כזה, בעזרת השם". כל משפחתו של יענקל'ה מעורה בתהליך הסיזיפי עד להכרתו כנכה צה"ל וקבלת אחוזי הנכות המגיעים לו. גם מתן, הנמצא כעת בטירונות, התגייס לצבא לאחר סיפורים רבים ששמע וספקות כבדים באשר ליחס המדינה והצבא כלפיו במידה וחלילה יקרה משהו. אך מה שגבר מכל הוא הרצון העז להעניק למדינה ככל יכולתו.

בשבועות הקרובים הוא ישבע אמונים לצה"ל באמרו:

"הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים..."

מדהים לראות איזו משמעות מקבלות מילים אלו פתאום. ובאופן ברור, האיחול המתאים ביותר הוא שאכן, לא תהיינה מלחמות נוספות.