X
אנא בחר את גודל הפונט הרצוי:
ועדות רפואיות ועדות רפואיות רופאים מומחים רופאים מומחים מכונים רפואיים מכונים רפואיים הוראות אגף השיקום הוראות אגף השיקום ביטוח לנכי צה"ל ביטוח לנכי צה"ל הכפתור הכפתור
X סגירה
 

פעמון סדוק

ספרו של איתי בחור

רעיון החיים — שתכליתם אינה הקרבה עצמית למען אידיאל כלשהו, דתי, משיחי, מדיני או אנושי — לא זכה להערכה בתולדות הארץ הזאת. אנשים שוחרי חיים טובים, נורמאליים, אפשריים, משוחררים מאידיאולוגיה ומחויבים לחיים, נזנחו על ידי כותבי ההיסטוריה הישׂראלית ונדחקו מן התודעה, משום שלא השפיעו, כביכול, על ההתפתחות הרעיונית והפוליטית המרכזית.

אי אפשר למחוק רעיונות. גם אם אינם מובילים את הזרם המרכזי של ההתרחשות הציבורית, הם מוסיפים להתקיים בשוליו ולהשפיע באופן סמוי. רעיונות אלה מוסיפים לפעפע, כך אני מקווה, גם בשולי ההכרה של האדם הבודד, וקיימת אפשרות שיתפשטו משם לתוך תפישׂת העולם וישפיעו יותר על החיים ועל ערכם.

סיפורם של מקימי המושבה "שומרון", לימים "זכרון־יעקב", הוא סיפור של אנשים שנאבקו על מימוש שאיפתם לחיים נורמאליים בארץ הזאת. אחרי חמישים שנות מאבק, השׂיגו משהו.

פעמון סדוק, איתי בחור : http://www.bahurbooks.com

קטעים מפרשת יק"א

מתוך "פעמון סדוק" ספרו החדש של איתי בחור

ב־1891 הקים הבארון מוריץ דה הירש חברה בשם "חברה להתיישבות יהודים" — יק"א (Jewish Colonization Association), ובאמצעותה בנה מושבות אריסים יהודים בארגנטינה. ... ב־1896, אחרי מותו של הבארון הירש, עברה יק"א בירושה לאירגוני הסעד היהודיים במערב־אירופה. ... אירגוני הסעד התנגדו עקרונית ליישוב יהודים בארץ־ישׂראל, אך לאחר שהיישוב בארץ נעשׂה לעובדה ביקשו לשלוט בו, להנות מהנכסים ומהרווחים שניתן להפיק ממנו ולבדוק את הכדאיות של השקעה במושבות חדשות; יק"א שימשה להם מכשיר ביצוע. ...

... בסוף המאה ה־19, כשהבארון רוטשילד חש שאין בכוחו להתמודד עם המציאות במושבותיו בארץ־ישׂראל, הוא חיפשׂ פיתרון למצבן הרעוע. הבארון תלה את כישלון המושבות במנהלים גרועים, והתעלם מחלקה של שיטת האריסוּת בכישלון. הערכים שעמדו בבסיס האריסות לא התאימו לאיכרים שואפי החירות, וגרמו להם לפתח אנטגוניזם כלפי הבארון ופקידיו, ואדישות כלפי הצלחת המושבות. חוסר ההבחנה בחשיבותם של האנשים ושל הערכים בהם החזיקו, הביא את הבארון לחפשׂ חברת ניהול מנוסה בניהול מושבות אריסים. ... בעידוד חובבי־ציון, הבארון רוטשילד החל לנהל משׂא ומתן חשאי עם ראשי יק"א על העברת הניהול של מושבותיו בארץ־ישׂראל לידיה. יק"א החלה לגייס את סרסורי הקרקעות המובילים (יהושע חנקין, שבתי לוי ואחרים), ולקנות קרקעות בכספי הבארון רוטשילד ובכספי מתיישבים פוטנציאלים שגייסו חובבי־ציון. ...

... 1 בינואר 1900. הבארון רוטשילד מסר באופן רשמי את הנהלת מושבותיו לידי יק"א, העביר לה 15 מיליון פרנק — תקציב להבראת המושבות — והתמנה לנשׂיא כבוד של יק"א לכל ימי חייו. ...

... 24 באוקטובר 1900. איש עם חרב הופיע בזכרון־יעקב וביקש להפחיד את האיכרים; שמו היה פריינטה; הלה סיים את תפקידו כמנהל בית־הספר של "כל ישׂראל חברים" בטיטוּאַן (עיר במרוקו), וקוּדם לתפקיד מנהל מושבות יק"א בארץ־ישׂראל. אחרי ארבעה ימים עזב (והבטיח לשוב בעוד חמישה־עשׂר יום) והלך להפחיד את איכרי ראש פינה.

16 בנובמבר 1900. פריינטה שב לזכרון־יעקב והציג לפני האיכרים הצעת פשרה, לפיה חמישים משפחות ייאלצו לעזוב את המושבה ואדמתם תחולק בין המשפחות הנשארות. משפחות העוזבים יקבלו פיצויים בסך שלושת אלפים פרנק למשפחה (קצת יותר ממשׂכורת שנתית של פקיד) והוצאות נסיעה, על מנת שיעזבו את הארץ לכל מדינה שיחפצו בה. לפי הצעת הפשרה, האיכרים שיישארו במושבה לא יידרשו לוותר על זכויותיהם בקרקע.

וועד הקומונה דחה את הצעת הפשרה הזאת על הסף מטעמים עקרוניים ולא במטרה להתמקח על גובה הפיצויים, והודיע לפריינטה שאיכרים לא יעזבו את אדמתם אחרי שהשקיעו כאן שמונה־עשׂרה שנים קשות מחייהם — 'לא על פי פקודתך, ולא אפילו על פי פקודת הבארון רוטשילד באנו לארץ־ישׂראל, ולא על פי פקודתך נצא מארץ־ישׂראל. אם לא הבארון רוטשילד יעמוד לנו, נחפש דרך עד שנמצא בסיס חקלאי לרגלינו'.

פריינטה לא נסוג מעמדתו והודיע שחמישים משפחות יעזבו את המושבה, אם לא מרצונן אז בכוח. הוא הביא עימו רשימה של איכרים מיועדים לעזיבה וביקש לדון בה עם הוועד. חברי הוועד הודיעו שאין ברצונם לראות את הרשימה ואין בדעתם לדון בנושׂא.

הוועד כינס אסיפות איכרים וניסה להגיע עם פריינטה לפיתרון אחר, ללא הצלחה. בינתיים ניסו פריינטה ושטארקמט לגבש רשימת מועמדים לעזיבה. השניים פנו לרופא המושבה, ד"ר יוסף קון, וביקשו ממנו לערוך רשימת סלקציה של איכרים זקנים, חולים, חלשים ועצלים. ד"ר קון הכין את הרשימה המבוקשת ועזב את המושבה. במקומו באו ד"ר נפתלי וייץ ואשתו, ד"ר מרים וייץ, שהיתה הרופאה הראשונה בארץ־ישׂראל. ד"ר וייץ נולד באודֵסה בשנת 1866, למד רפואה בפאריז ונשׂכר על ידי הבארון רוטשילד לשירות הרפואי במושבות. כמו רבים אחרים, היה ד"ר וייץ חובב־ציון שמאס באוזלת ידם של ראשי התנועה והצטרף לתנועה הציונית.

ד"ר וייץ תבע לעבור מחדש על רשימת הסלקציה שערך ד"ר קון, והחזיר אותה לפקידוּת בתוספת הערה — 'הזקנים כשבאו לארץ־ישׂראל היו צעירים; החולים כשבאו לארץ־ישׂראל היו בריאים; החלשים כשבאו לארץ־ישׂראל היו חזקים; ועצלים — אלה שהיו עצלים לא באו לארץ־ישׂראל! אין האיכר סוס, שלאחר שנזדקן מבקשים להיפטר ממנו ומוציאים אותו למכירה בשוק. אלה שנמצאו עצלים בעיני הפקידוּת, הנה בדקתי ומצאתי, כי נהפכו לעצלים מפני שלא היו חרוצים להחניף לפקידים'...

על הספר:

פעמון סדוק פורשׂ את סיפורה של קבוצת יהודים שעזבה בשנת 1881 את רומניה והיגרה לארץ-ישראל. מהגרים אלה שאפו לחיים בלי הקרבה עצמית ועם מידה רבה של חירות אישית, כלכלית, ותרבותית. בבואם ארצה, התוכניות שלהם השתבשו; הם הגיעו לסף רעב ומוות, נאבקו במשך עשרות שנים, ולבסוף השׂיגו חלק מרצונותיהם.

פעמון סדוק עוקב אחרי האנשים האלה תוך נאמנות לעובדות ההיסטוריות, ומחיה את רוח תקופת "העליה הראשונה". המציאות העולה מתוך הסיפור מרגשת, מרתקת, ומעוררת הסתכלות חדשה על ראשית ההתיישבות ועל ראשוני המתיישבים.

פעמון סדוק הוא ביטוי לתובנות אנושיות, ספרותיות, והיסטוריות, שהתגבשו במהלך חמש-עשׂרה שנות חקירה וכתיבה. מופיעים בו אנשי התקופה - איכרים, משוררים, פוליטיקאים, רבנים, ספסרים, פקידים, עסקנים, עיתונאים והרפתקנים; סיפורם הוא סיפור ראשיתה של החברה הישראלית, ונוגע לכל מי שהחיים בארץ הזאת מעניינים אותו.


 

 

כתבות שאולי יעניינו אותך


המלצות ותגובות
כותרת:
שם:
תוכן:
אנא הזן את המספר ארבע מאות חמישים ושש:
לשרותך, נכה צה"ל