טיפולים במים בצפון

היינו טרודים מאד,היינו חייבים לסיים את העבודה לפני כניסת החג. חלק מהפועלים היו עסוקים בפירוק, חלקם בסבלות של חפצים, מתוך מתחם הבריכה הישן אל המשאית.

יפית ניהלה את המבצע ופקחה על העבודה. אני עזרתי למנופאי לקשור את מיכל הסולר ולהכין אותו להנפה במנוף.לאחר שהעמסנו את רוב הציוד, הגיע תורו של מיכל הסולר, מיכל מרובע של 2000 ליטר .

כולם התרחקו מהמקום בכדי לא לעמוד מתחת למיכל, כאשר זה יהיה באויר. למקום הגיע גם אבא שלי, יוסי אוחנה שהוא הבעלים של משאית המנוף, לפקח ועזור בביצוע העבודה שנספיק לסיים לפני כניסת החג.

המקום, שכונת בית וגן בירושלים, שכונה חרדית ונושא החג חשוב ומורגש מאד. אנשים מסביב בדרכם אל המקווה, ילדים וילדות בבגדי חג, ערב ראש השנה בשכונה חרדית בירושלים.

כל צוות העובדים והפועלים, היו לבושים בלבוש קייצי וממש לא היו מוכנים לקראת הבאות. ברגע שהמנופאי (יעקב ז"ל ) משך בידית המנוף, החלה הזרוע להתרומם ולמתוח את רצועות ההרמה, שהיו מחוברות אל מיכל הסולר, וזה החל להתנתק ממקומו, בו ישב בשקט כ 10 שנים ומתרומם באויר.

בהתחלה שמענו משהו, אחרי שניות החל צל כבד לכסות את האיזור ואז זה קרה. ענן של דבורים זועמות החל להתפשט השטח, ואנחנו לא היינו מוכנים. הדבורים תקפו בכל החזיתות ובלי הבחנה.

פועלים פלסטינים נעקצו, מנופאי ישראלי נעקץ ונטש את עמדתו ליד ידיות ההפעלה של המנוף, עוברי אורח חרדים הותקפו וכמובן נדב, נתי, אכרם, אבא שלי ואני הותקפו ונעקצנו ע"י הדבורים הזועמות.

נהרות של דבש זרמו על מדרכות הרחוב, מיכל הסולר שנשאר תלוי באויר מעל המדרכה, הגיר דבש כמי נהר על המדרכה והדבורים התקיפות עמדו על המשמר ולא נתנו לאיש להתקרב למקום.

הזמן דוחק ואין ברירה חייבים לסיים את המבצע ולפנות את המקום לפני כניסת החג.

אחרי דין ודברים עם מוקד החירום של העיריה, הגיע למקום צוות הדברה וטיפל במפגע וכמובן גם בדבש.

אך בתוך כל ההמולה והכאוס שהיו במקום, הסתובבה יפית בשלווה ובביטחון מלא, חמושה במצלמה ופשוט צילמה ותיעדה את כל האירוע.

בסופו של דבר הצלחנו לסיים את המבצע והכל בא על מקומו בשלום, בדבש ובכמה עקיצות.