הורי - אשרי שהתברכתי בהם

הורי שניהם יוצאי בולגריה. ציונים, חלוצים שהוכשרו לעלייה וראו עצמם עובדי אדמה.

אבי יוסף ז"ל עלה ארצה ב-1924. מאוחר יותר, יחד עם משפחתו המורחבת, שעלתה אף היא, היה ממקימי הרצליה, בין שבע המשפחות הראשונות. אמי ז"ל עלתה ארצה ב-1929 כחלוצה, להקמת קיבוץ מעברות. rnמושב בית חנן נוסד ב-1929.

אבי, ממייסדי המושב, רווק בעל משק, פגש באמי והם נישאו. אמי הצטרפה לחברי המושב. ביתנו היה בית מיוחד. לפעמים הגדרנו אותו כמעברה משפחתית, אם כי רבים הזרים שהיו אף הם בין באי ביתנו, בית בין שלושה חדרים שעזר בקליטתם בארץ.

למרות העבודה הפיזית במשק, הורי נשאו בעול המשפחה המורחבת וכן בעול החברתי והלאומי, כנדרש. הגיעו מבולגריה הסבים והסבתות, הדודים והדודות, כולם השתכנו אצלנו עד שעברו לבתים משלהם. כולם היו בהתיישבות העובדת: בבית חנן,

כפר חיטים וצור משה. rnמלחמת העולם הסתיימה. הגיעו פליטי השואה. שניים מהם מצאו את עצמם אצלנו בבית, ואחרי כן עברו לקיבוץ גל און. הורי ראו בכך משימה לאומית.

ב-1944 קלטנו שני ילדים אשר הגיעו מסוריה. הוריהם עלו אחרי שנתיים. rnבביתנו ההתנדבות והנתינה היו "מוטו" לחיים. זה היה בית פתוח. הורי היו פעילים בחיי המושב. אבא היה יושב ראש ועדת הירושה, חבר המועצה, חקלאי בדמו, איש אדמה. אמי היתה פעילה בוועדות שונות. אחי, אני ובני משפחותינו התברכנו בהורים שנתנו לנו את הבסיס לחיינו. הם היו המודל של כולנו לנישואים מאושרים ומשפחתיות. הם היו מקור הכוח לחיינו. rnסיפור זה נכתב כחלק מפרויקט "עיתון האחוזות" של רשת דיור מוגן אחוזות רובינשטיין