ירה לעצמו ברגל והוכר כנכה צהל
ירה בעצמו ומבקש הכרה מאגף השיקום
לפעמים דברים שרואים מכאן לא רואים משם וגם אם אנו חושבים לתומנו כי נתקלנו במקרה בו נראה לכאורה כי אין גבול לאבסורד ואגף השיקום נאלץ במקרים רבים להכיר בחיילים שנפצעו כנכי צה"ל למרות שמדובר בהתנהגות רעה וחמורה כפי שקובע החוק. הדברים הם לא תמיד שחור ולבן ולפעמים התנהגות רעה וחמורה דווקא נעשת מתוך מצב של יאוש.
כך לדוגמא בפרשנות של בית המשפט בראשון לציון כפי שעולה בפסק דין שניתן ביום 4 לאוקטובר 2012 מציג את הדברים בנקודת ראות שונה ומטיל את האחריות לפציעתו של חייל על משרד הביטחון אגף השיקום בטענה שהצבא התרשל בטיפול בחייל – התרשלות שהביאה בסופו של דבר את החייל לעשות מעשה.
סיפור במעשה
ד' התגייס לצה"ל ובעקבות שירותו הצבאי נכנס למצוקה נפשית קשה, כל פניותיו של ד' למפקדיו לא עזרו ובלית ברירה נאלץ לפגוע בעצמו על מנת להגיע ולקבל טיפול ומענה לצרכיו הנפשיים.
מיד לאחר שהשתחרר מצה"ל הגיש ד' בקשה להכרה על פי חוק הנכים תגמולים ושיקום בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהירי, אגף השיקום דחה את תביעתו בטענה כי מדובר בהתנהגות רעה וחמורה כפי שקבוע בסעיף 9 לחוק.
ד' פנה לעורך הדין אלי סבן אשר הגיש ערעור על החלטת אגף השיקום והצליח להוכיח בבית המשפט כי צה"ל התרשל בטיפול ולכן חייב בפיצוי.
הבחינה הסובייקטיבית
בבית המשפט עמד לעיניה של השופטת תיאור המקרה המפורט שכלל דווח מצ"ח, פירוט משפטו הצבאי של החייל ועדות חבריו ליחידה.
מבחינה אובייקטיבית אין ספק כי מדובר בהתנהגות רעה וחמורה אך מעיון בכל הממצאים עולה השאלה הסובייקטיבית לפיה החייל עמד במצב נפשי ומתוך מצוקה ומאחר ולא ידע כיצד לפעול אחרת ירה ברגלו.
בית במשפט כאמור אימץ את טענתו של עורך הדין אלי סבן וקבע שיש להכיר בפציעה ובנכות של הירי כפציעה שנגרמה תוך כדי ועקב השירות הצבאי.
