פסק דין בנושא אפילפסיה

פסק דין

1. העורר הגיש תביעה להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בגין מחלת האפילפסיה שנגרמה, לדבריו, בזמן ועקב השירות הצבאי. התביעה נדחתה בהחלטת המשיב מיום 4.4.02 מהטעם כי "אין קשר בין מחלת האפילפסיה ממנה הנך סובל לבין תנאי שירות הצבאי..." על כן הערר.

2. העורר יליד 1977, סובל מאפילפסיה מסוג JME (Juvenile Myoclonic Epilepsy). העורר מייחס את פרוץ המחלה לתנאי שירותו שתוארו על ידו בעדותו. העורר התגייס לשירות סדיר בצה"ל ב- 10.7.95 ועבר טירונות רגילה, לאחר שהיה בדחיית שרות לסיום לימודי כיתה י"ג, י"ד בבית ספר מקצועי. השינה בטירונות היתה מועטה מאוד לכל היותר 5 שעות בלילה ופעילות פיזית קשה, בכל לילה "מסדרי כוכבים", החיילים הוערו למסעות ולשמירות. העורר מוסיף  ומתאר גם אירוע שארע בדרכו מהבקו"מ לטירונות כאשר נסע ברכב צבאי ונחבל בראש, במכה שקיבל מקפיצות הרכב שנכנס לבור בכביש. המכה היתה חזקה וגם חייל נוסף שהיה איתו נפגע. תוך כדי הפעילות בטירונות באחד הלילות העירו אותו למסדר, ובדרכו מן הבניין למסדר נפל מספר פעמים ולא הבין את הקורה לו. לאחר נפילה חמישית נלקח למרפאה, ונצטווה למנוחה של יום אחד, ומבלי לדעת כי למעשה לקה במחלה, המשיך בטירונות כך טענת העורר. בחקירתו הנגדית נשאל העורר בהקשר לאירוע השני, שבו העירו אותו ומתי בדיוק ארע הדבר, העורר לא זכר את הפרטים הללו במדויק, אולם הוועדה לא התרשמה מעדותו כי ניסה להסתיר דבר. העורר היה גם בטיפול רפואי סמוך לפני סוף הטירונות בעניין שלא קשור עם הנפילה (שיעול) ואכן לא הזכיר שם בפני הרופא את עניין הנפילה, אך אין אנו רואים בכך משום גורם לשלילת אמיתות סיפור המעשה עצמו, אף שעובדה זו עשויה לעורר סימני שאלה מסוימים.

חברו של העורר, מן התקופה שטרם הגיוס, וכן גם מתקופת הטירונות, אסף תורג'מן, מאשר כי העורר נפל ופנה לבית החולים רק לאחר הטירונות (כחודש) אולם אין מחלוקת על מועד האשפוז. הרי העורר סיים טירונות מבלי שאיש ידע על הבעיה הרפואית הקשורה עם האפילפסיה, ולמעשה היא לא אובחנה אלא לאחר האשפוז.

3. השאלה היא האם בתנאים הנ"ל, התפרצות המחלה קשורה בקשר סיבתי רפואי ומשפטי עם השירות.

המומחים חלוקים בדעתם. הנושא כבר עמד לדיון גם בפני ועדה זו וכן נידון בשורה ארוכה מאוד של פסקי דין שב"כ העורר ציטט את חלקם, ובאנו לכלל מסקנה שאכן קיים קשר סיבתי בין תנאי השירות שבהם היה העורר נתון בטירונות, לבין פרוץ המחלה.

ד"ר מנליס, מטעם המשיב, כתבה בשתי חוה"ד כלהלן. בחוו"ד מיום 30.7.2002:

"לאחר עיון במסמכים שבתיקו ולאור בדיקתי את הנ"ל, לפנינו מקרה של אפילפסיה מסוג (JME) Juvenile Myoclonic Epilepsy. האפילפסיה הנ"ל מתבטאת במיוקלונוס והתקפי פירכוס כלליים אשר מופיעים בגיל הנעורים.

אין קשר של החמרה או גרימה בין הופעת האפילפסיה והשירות הצבאי".

המומחית אכן אבחנה את מחלתו ועל כך אין חולק, אולם אינה רואה קשר סיבתי לאירוע המכה בראש או תנאי השירות בטירונות, חוסר השינה והערתו בלילה. מעניין לציין שקיימת חוות דעת נוספת של ד"ר מנליס מאותו תאריך 30.7.02 שבה תוספת לאמור:

"לאחר עיון במסמכים שבתיקו ולאור בדיקתי את הנ"ל, לפנינו מקרה של אפילפסיה מסוג (JME) Juvenile Myoclonic Epilepsy. האפילפסיה הנ"ל מתבטאת במיוקלונוס והתקפי פירכוס כלליים אשר מופיעים בגין הנעורים.האפילפסיה הנ"ל הייתה תורשתית. ההתקפים של המיוקלונוס הופיעו עוד טרם גיוסו.

אי לכך אין לראות קשר של החמרה או גרימה בין הופעת האפילפסיה והשירות הצבאי".

הטענה היא כי ההתקפים של מיוקלונוס היו עובר לגיוסו – אך לא פירטה בעניין זה דבר.

ד"ר זלינגר, מטעם העורר, מתאר בחוות הדעת את תולדות המחלה ועברו של העורר, ומציין שאין סיפור משפחתי למחלה נוירולוגית. באשר לאשפוזו נרשם:

"בתאריך 25.9.95 אושפז דרך חדר מיון במחלקה נוירולוגית, מרכז רפואי בני-ציון חיפה. בבוקר יום קבלתו החלו תנועות בלתי רצוניות בידיו וברגליו שארכו זמן רב והתפתחו להתקף כפיון כללי שכלל אבדן הכרה. כאשר התעורר כעבור דקות אחדות חש חולשה, כאב ראש וכאב בכתף הימנית שהתברר כנובע מפריקת ראש עצם הזרוע (ששוחזר בהמשך למקומו). באנמנזה נרשם שבחדשיים שקדמו לאישפוז ארעו אפיזודות של כעשר דקות בהן היו תנועות בלתי רצוניות בידיים ובפלג עליון של הגוף, ללא אבדן הכרה, שהתרחשו בעיקר בבקרים לאחר שינה. בתדירות עד 4-3 פעמים בשבוע.

בדיקה נוירולוגית, סריקה טומוגרפית מחשבית (CT) של המוח ותרשים EEG היו תקינים. בתרשים אלקטרואנצפלוגרם (EEG) נרשמה הפרעה בצורת האטה מפושטת של הרקע והתפרצויות גלים איטיים וחדים. גם תרשימי EEG חוזרים הדקימו פעילות קונבולסית (אין בפני פירוט).

אובחן כלוקה במחלת כפיון מטיפוס Juvenile Myoclonic Epilepsy והוחל טיפול ב- Sodium Valproate  (Depalept) 600 מ"ג ליום.

...

בתאריך 18.5.97 שב והתגייס לצה"ל עם פרופיל רפואי 24. שירת כמתנדב עד 6.4.00. עבד כחשמלאי מספנות חיל הים".

מנין הגרסה או התיזה שהעורר סבל בעבר מן המחלה? ד"ר מנליס העירה בחוות הדעת:

"בדקתי את הנ"ל ביום 15.7.01, לדבריו בעבר בבקרים היה מפיל כוס, מקבל מכה מהשיש".

האם בכך ייראה שהעורר סבל בעבר מן המחלה? מסופקים אנו אם אכן רצינית התיזה. העורר גם לא אומת עם הנחה זו ולא נשאל כל שאלה בחקירתו הנגדית בנושא זה. ד"ר זלינגר מתייחס לדבריה הנ"ל של ד"ר מנליס ומבין שבכך רמזה ד"ר מנליס לאפשרות של הפרעה אפילפטית מעברו של העורר והוא אומר:

"ד"ר מנליס לא מפרטת באיזה "עבר" מדובר – האם כוונתה לתקופה טרם השירות הצבאי או לאחר הגיוס.

בעיון במסמכים רפואיים ולפי הצהרת הנבדק לא מצאתי עדות כלשהי לארועים כיפיוניים או לתופעות שניתן לפרשן כביטוי לפאילות אפילפטית טרם גיוסו לצה"ל בתאריך 10.7.95".

ובאשר למקורה וגורמיה של המחלה מציין ד"ר זלינגר:

"(JME) Juvenile Myoclonic Epilepsy היא אחת התסמונות מקבוצת Idiopathic Generalized Epilepsy ומהווה כ- 4% מכלל האפילפסיות. תחילת המחלה לרוב באנשים בריאים בגילים מ- 6 שנים עד 25. קיים במחלה מרכיב גנטי-תורשתי. במחקרים זוהו בכ- 20% מהמקרים גורמים יצירי חוץ (Exogenous Factors) שניתן לקשרם לפריצת המחלה, כמחציתם קשורים לחבלת ראש. חסך בשינה                               (Sleep Deprivation) הוא גורם פרובוקטיבי מוכח                                   (triggering factor, precipitation factor) לסוג זה של אפילפסיה.

בין הגורמים האקסוגנים המקובלים בספרות הרפואית כמהווים גורם פרובוקטיבי אפשרי triggering factor, precipitation factor  העלול לחשוף נטיה חבויה להתקפים אפילפטים באנשים צעירים כלומר להפוף אדם בריא לחולה, מצויים חסך בשינה  (Sleep Deprivation) ועייפות יתר".

ובאשר לקשר הסיבתי מדגיש המומחה כי המחלה פרצה לראשונה בעת השירות כאשר היה נתון בחסך שינה משמעותי ובמצב של עייפות כרוני. ימים אחדים לפני פרוץ המחלה נחבל גם בראשו וקיימת סבירות שגם לאירוע זה תרומה בחשיפת המחלה.

הנטייה הקונסטיטוציונלית הטבועה בעורר, אם אמנם כך, אינה מונעת את הקשר הסיבתי. גם ד"ר זלינגר מציין זאת במפורש.

4. אותה מחלה,  JME,  היתה נושא לדיון ולפסק דיננו בתיק ע.נ. 293/02 שירן בן עזרא נגד ק.ת. שניתן ביום 13.1.03. גם שם נידונה השאלה בדבר הקשר הסיבתי האפשרי בין חוסר בשינה ועייפות לבין התפרצות המחלה. באותו עניין דנה הוועדה בחוות דעת של שני מומחים אחרים, וצריך לציין שמטעם המשיב הוגשה לנו חוה"ד של פרופ' שדה, שדן בפירוט ובאריכות במקורותיה של המחלה, תסמיניה וגורמיה ואילו בענייננו היתה חוות הדעת של מומחה המשיב קצרה וכללית יחסית.

לאחר ששקלנו באנו למסקנה כי במקרה שבפנינו התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה וברפואה להכיר בנכות כמחלה שנגרמה בזמן ועקב השירות.

לבית המשפט העליון נזדמן לדון במחלה זו מספר פעמים, לרבות בפרשת רע"א 8077/96 קריספיל נגד ק.ת. דינים עליון נ"ב 207, שם עמדה לדיון אותה מחלה ממש, ובפני בית המשפט נפרשה מסכת נרחבת מאוד של ספרות מקצועית רפואית. כב' השופטת בייניש פסקה בין השאר:

"בשורת החלטות קבע בית משפט זה, כי מקום שמחלתו של התובע פרצה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה, עוד בטרם השירות, של נטיה קונסטיטוציונלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידיו. גישה זו יסודה בשלושה טעמים: ראשית, לא היו גילויים של המחלה לפני השירות שנית, אין אפשרות לאמת באופן פוזיטיבי את ההשערה הרפואית כי הנטיה לחלות במחלה הייתה יוצאת מן הכוח לפועל גם אלמלא השירות; ושלישית, מדובר בקביעותו של קשר סיבתי משפטי, להבדיל מקשר סיבתי עובדתי-רפואי גרידא".

5. כמו בעניין הנ"ל גם בענייננו עסקינן באפילפסיה אדיופטית להבדיל מאפילפסיה סימפטומטית הנגרמת ע"י גורם ידוע חבלתי או גורם אחר כמו לחץ על המוח, חבלת ראש משמעותית, גידול בראש וכו'. האפילפסיה האדיופטית דומה למחלות קונסטיטוציונליות אבל השאלה אשר נשאלה היתה האם יש להתייחס אליה כפי שאנו מתייחסים לכל המחלות המכונות קונסטיטוציונליות.

ועדה שקדמה לנו, בראשות כב' השופט י. כהן עסקה בכך בתיק ע.נ. 317/97 סלפין גלית נגד ק.ת. ודבריו המאלפים של כב' השופט י. כהן כהאי לשנא:

""הסוג השני הוא האפילפסיה האידיופטית, היינו – האפילפסיה שאינה נגרמת כתוצאה מסיבה כלשהי. להבדיל ממחלות רדומות (הקונסטיטוציונאליות), המתעוררות בתרדמתן בשל גורם הדק כלשהו, האפילפסיה קיימת, אך לא תמיד אותותיה נראים כלפי חוץ. מקובל בהקשר זה לדבר על "מוקד אפילפטוגני במח", ובאופן ציורי ניתן אולי להשוות זאת למעגל אלקטרוני מודפס במכשיר חשמלי, שאחת מההלחמות הרבות שבו אינה תקינה, אך אינה מפריעה למכשיר לבצע את תפקידו.

על פי המסמכים שלפנינו, העוררת לוקה באפילפסיה האידיופטית, ולמעשה, כאשר מדובר בסוג זה של המחלה, אין להצביע על סיבה שגרמה למחלה, וממילא אין דרך לקשור את המחלה עם תנאי השירות הצבאי.

ככל שהדברים אמורים בהשפעת חוסר השינה על הלוקים באפילפסיה, הרי שחוסר השינה מועלה לעיתים כגורם פרובוקטיבי להופעת התקפי האפילפסיה, ובהתעלם לרגע מהשאלה מה היא "כמות" חוסר השינה הגורמת להתקף אפילפטי, הדעה המקובלת היא, שחוסר השינה אינו הגורם למחלת האפילפסיה, אך כאשר המחלה קיימת בגופו של אדם, חוסר השינה עלול לעיתים לגרום להופעת התקף אפילפטי. אם נחזור לרגע למעגל האלקטרוני המודפס שהזכרנו לעיל, הרי שמדובר במצב שבו ארעה התפרקות חשמלית במקום בו נעשתה ההלחמה הלא תקינה, בשל סיבה חיצונית כלשהי.

יש איפוא להבחין בין המחלה עצמה ובין ההתקפים התוקפים את אלו החולים בה, ולדעתינו, יש מקום לקבוע , כי שירותה הצבאי של העוררת לא גרם למחלה, אך אפשר וחוסר השינה, שנבע מהצורך לבצע את תפקידה כמטאורולוגית, גרם להתקפי האפילפסיה בהם לקתה בתקופת שירותה. אם נבקש לראות את חוסר השינה כ"גורם הדק", הרי שהוא גורם הדק שגרם להתקפים בהם לקתה העוררת, אך לא גורם הדק שגרם למחלה עצמה".

הועדה ראתה עצמה מחוייבת ללכת בדרך הסלולה של תקדים פרשת קריספל  ואכן כך עשתה.

בפרשת ע.נ. 293/02 הנ"ל הבענו את דעתנו כי יש ללכת בעקבות הלכת קריספל, כב' השופטת בייניש לא פסקה באופן החלטי ומופשט שכל מקרה וחייל לקה באפילפסיה מן הסוג הנדון יראו את המחלה כנגרמת עקב השירות, אלא נקבע שההכרה נעשית בזיקה להלכות הידועות בהקשר למחלות קונסטיטוצינליות (למשל פרשת רוט נגד ק.ת).

6. חוסר השינה, ובמידה מסויימת גם על רקע החבלה בראשו של העורר, היו הגורם שהביא לפרוץ המחלה ועל כן קשורה התפרצותה קשר גרימה ישיר עם תנאי שירותו הצבאי.

ברצוננו להעיר כי התנהלות קצין התגמולים בניסיונו לבסס את דחיית התביעה על ספקולציות נטולות בסיס רפואי או עובדתי מעורר פליאה. אם מחליט קצין התגמולים לדחות את התביעה על יסוד טענה שהעורר חלה טרם גיוסו, יהיה עליו להיות מוכן להציג ראיות ולא חשדות נטולי יסוד. גם "הופעתה" המפליאה של חו"ד שנייה מטעם מומחה המשיב, באותו יום שבו נערכה חוה"ד הראשונה אינו אירוע שגרתי – והמעט אשר צריך היה לצפות ממומחה שכך עושה הוא לציין בגוף חוות הדעת, איזו מבניהן קודמת ואיזו מאוחרת, וכן מה סיבת השינוי או התוספת. זאת לא נעשה.

התוצאה היא שיש להכיר במחלת האפילפסיה של העורר כנכות שנגרמה בזמן ועקב השירות הצבאי, המשיב ישלם לעורר הוצאותיו לשכר המומחה לפי קבלות שיציג, וכן שכ"ט עו"ד 4,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ' באב, תשס"ה (25 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

מר ק. בורנשטיין

חבר הוועדה
  
ד"ר א. זילברמן

חבר הוועדה
  
א. גנון, שופט

יו"ר הוועדה
 

הקלדנית: רחל מ