בית המשפט המחוזי קבע כי תקנה 10(א)(1) - בטלה

תקנה 10(א)(1) קובעת כי בקביעת דרגת נכות בקשיון או בהגבלת תנועות של פרק גדול אחד – לא תתחשב הועדה הרפואית כלל בנזק שנגרם לשרירים הפועלים על אותו פרק.

השופטת קובעת חד משמעית כי "הגבלת שיקול דעתה של הועדה באופן המונע בעדה לבחון את מידת ההגבלה הכוללת תוך חיובה להתעלם מפגיעה בשריר הינה תקנה שהותקנה תוך חריגה מהוראות החוק ודינה להתבטל".

בהתאם החזירה השופטת את התיק לועדה הרפואית העליונה על מנת שתשוב ותבדוק את המערער ותקבע את שיעור נכותו על פי מידת הפחיתה בכושרו הכולל מבלי להפחית באופן שרירותי את הנזקים הנובעים מדלדול השרירים.

פסק דין זה למעשה גורם לשינוי מהותי בתחום קביעת דרגת הנכות בגין קשיון או הגבלת תנועות של פרק גדול אחד, שכן לראשונה מחוייבת הועדה הרפואית לשקלל בגדר דרגת הנכות אף את הנזק שנגרם לשרירים הפועלים על אותו פרק.

ברור כי לפסק דין זה תהיה השלכה על נכים להם נגרם נזק לשרירים כאמור ונזק זה לא נלקח בחשבון בעת קביעת דרגת נכותם.